המתאבדים בדרך, ולנסראללה נותרה גלימה קצרה מאוד

שלשום, יממה אחרי פיצוץ מכונית התופת באחת משכונות הרובע השיעי של ביירות א-דאחייה, כותרת היומון הלבנוני א-נאהר קבעה זאת מפורשות. "בעקבות הפיצוץ בביר אל-עבד, האם חוששת הדאחייה ממתאבדים?". לרגע אחד, צריך היה לשפשף את העיניים כדי להאמין. חיזבאללה, הארגון שרשם פטנט על פיגועי ההתאבדות במזרח התיכון בתחילת שנות ה-80, נאלץ כעת להתמודד עם מציאות חדשה: אויביו הסונים בסוריה ובלבנון עלולים להפעיל נגדו את נשק המתאבדים, שהיה לסימן ההיכר של הארגון לפני שלושה עשורים.

52 בני אדם נפצעו בפיגוע ביום רביעי, ועדיין לא ברור לגמרי כלפי מי הוא כוון. אך מעבר לפצועים ולנזק לרכוש, נדמה שהפגיעה הגדולה ביותר היא בתחושת הביטחון של חיזבאללה. בכירי הארגון יאלצו מעתה להתחשב לא רק באפשרות שהמודיעין הישראלי ינסה להתחקות אחר צעדיהם, אלא להיזהר גם מסונים קיצוניים נושאי חגורות נפץ או מנהגי מכוניות תופת.

לפי העיתון הלבנוני, צמרת חיזבאללה העריכה לא מכבר שפיצוץ מכוניות תופת הוא רק עניין של זמן, נוכח מעורבות הארגון בלחימה נגד האופוזיציה הסורית ונגד הסונים הקיצוניים בלבנון, דוגמת השייח' אחמד אל אסיר. הנחת העבודה הזו הובילה לנקיטת אמצעי ביטחון יוצאי-דופן ברחובות הדאחייה, שנחשבת למעוז הארגון. ועדיין, האדם שהוביל את מכונית התופת ליעדה ביום שלישי, הצליח להתגבר על הבדיקות והמחסומים של חיזבאללה ברחבי הדאחייה, ולהפעיל את חומר הנפץ.

גורם המקורב לארגון מסר לעיתון כי חיזבאללה מעריך שבקרוב יפעלו מחבלים מתאבדים גם נגד מטרות שיעיות בכלל ונגד יעדים של הארגון בפרט, על פי המודל העיראקי. שם, עשו פעילי הטרור הסוניים שורה של התקפות רצחניות במיוחד, נגד האוכלוסייה השיעית כדי לזרוע בה פחד עמוק.

אך הצרות של חיזבאללה אינן מסתכמות במחבלים מתאבדים. אפילו אם יצליחו אנשי הביטחון של הארגון לסכל פיגועי התאבדות, תמיד קיימת האפשרות שהפלגים הסונים ישגרו טילים לעבר הדאחייה, כפי שהיה לפני שבועות ספורים. אם נוסיף לאיומים הללו את מספר ההרוגים הגבוה של הארגון בלחימה בסוריה ("מספר בשלוש ספרות", כפי שהגדיר גורם ביטחוני בישראל), ואת אלפי הפצועים שרובם מושבתים משירות מבצעי, אפשר להגיע למסקנה הברורה שמצבו של חיזבאללה אינו כתמול שלשום, בלשון המעטה. לפני קצת פחות מחודש אמר הרמטכ"ל בני גנץ כי "האש אוחזת בשולי גלימתו של נסראללה". כעת, מסתמן שהגלימה כבר בוערת.

בינתיים, בן הברית של חיזבאללה ממזרח, הנשיא בשאר אסד, שעבורו החליט הארגון לסכן את מעמדו בלבנון ואת אנשיו בסוריה, אינו מצליח להתאושש במהירות שאותה ציירו הדיווחים בכלי התקשורת הערביים. לאחר כיבוש העיר קוסייר שליד חומס בידי צבא סוריה בשיתוף חיזבאללה, נראה היה שאסד צובר מומנטום ויוכל לכבוש בנקל את העיר חלב.

אך אלה אינם פני הדברים. הלחימה סביב חלב נמשכת, והצבא של בשאר אסד מצליח לשלוט בכ-40% בלבד משטחי סוריה, תוך ריכוז מאמץ מיוחד באזור הצפון-מערבי. בשאר השטחים, כמו בצפון מזרח, במזרח ובדרום, קמים להם אט-אט קנטונים. המציאות הזו בולטת במיוחד בחבל הכורדי בצפון מזרח סוריה, שם כבר אין כמעט לחימה ובפועל מתנהלת באזור סמי-אוטונומיה כורדית. מנגד, גם האופוזיציה הסורית אינה מפגינה יכולת ניהול מרשימה. רק השבוע התפטר מתפקידו ע'סאן היטו, שאמור היה להרכיב ממשלה חלופית לזו של אסד, נוכח המחלוקות הקשות בקרב מתנגדי המשטר, ששיתקו את עבודתו.

ועדיין, המצב הלא-יציב בסוריה ובלבנון אינו גורם לבקיעים בקואליציית חיזבאללה-אסד, אלא להיפך. נוצרת תלות הדדית בין שתי היישויות הללו, תלות שונה מאוד מזו שהייתה בימיו של אביו של בשאר, חאפז אסד. הנשיא המנוח לא היסס להפעיל את הצבא נגד חיזבאללה כשחשב שהארגון מאיים על האינטרסים הסורים בלבנון. הברית המתהדקת כיום מתבטאת כמובן בשליחת כוחות של הארגון השיעי ללחימה בסוריה, ומנגד, בהעברה מתמשכת של אמצעי לחימה מדמשק לחיזבאללה בלבנון.

ביום שלישי הודיע דובר מטעם צבא סוריה החופשי, קאסם סעדין, כי התקיפה שבוצעה על יעד בלטקיה בסוף השבוע שעבר נועדה לפגוע במחסני נשק שבהם היו טילים נגד-ספינות מתוצרת רוסיה, או במילים אחרות "יאחונט". סעדין הדגיש שלאופוזיציה בסוריה אין קשר למעשה. ניתן לשער שאם צדק סעדין בדבריו, לטקיה לא הייתה התחנה האחרונה של הטילים הללו, וייתכן שהם נועדו להגיע לחיזבאללה.

וכך, מלחמת האזרחים עלולה להימשך עוד שנים, ללא הכרעה ברורה אך תוך התפוררות מתמשכת של מוסדות המדינה. ואיך זה יסתיים? קשה להתנבא במקרה הסורי, אפילו אם משתדלים לנהוג כשוטים.

את מהפכת 30 ביוני במצרים - או הפיכה כפי שהיא מכונה לעתים - קשה היה לחזות ב-100%. על אף שערב ההפגנות, היו לא מעטים בקרב הפרשנים, העיתונאים ואנשי המודיעין שידעו לומר שמצבו של מוחמד מורסי קשה, ואולי אפילו קשה מאוד, ספק אם מישהו היה מוכן להמר במשרתו שאירועי השבוע שעבר יסתיימו בהפיכה צבאית (שאחרים יקראו לה מהפכה עממית).

בתום שבוע סוער (עם עשרות הרוגים) שמאפיין עידן של פוסט-מהפכה, סימני שאלה רבים נותרו פתוחים לגבי המשך דרכה של מצרים ויחסיה עם ישראל. הדחת "האחים המוסלמים" אינה נראית על פניו כהתפתחות רעה במיוחד עבור ישראל לטווח הארוך. אולם את ההשלכות המיידיות ניתן היה להרגיש כבר השבוע, כאשר ארגוני הטרור הג'יהאדיסטים הפועלים מסיני, הגבירו את ניסיונותיהם לפגוע בחיילי הצבא המצרי מצד אחד (כפי שהיה ביום שלישי בלילה, כאשר שני חיילים מצרים נהרגו במארב) ומצד שני, לתקוף מטרות ישראליות, נוסח הרקטות ששוגרו לעבר אילת בסוף השבוע שעבר.

לא ברור לגמרי כיצד יפעל הצבא המצרי מול חמאס. העוינות של כוחות הביטחון המצריים כלפי הארגון הפלסטיני אינה בגדר סוד. אולם כל עוד האחים המוסלמים היו בשלטון, פעולות נגד החמאס זכו ללגיטימציה נוכח הברית בין האחים וצמרת הארגון הפלסטיני בעזה. כעת, כאשר חבריהם של בכירי חמאס כבר אינם יושבים בארמון אל-אתיחאדיה (וגם לא גולים בקובה), צעדים אגרסיביים מדי של הצבא נגד עזה עלולים להיתקל בביקורת ציבורית קשה, ואולי אפילו לגרום לכוחות הביטחון המצרים לרצות להצטייר כ"פרו פלסטינים" בעיני המצרים. לעת עתה נראה שהצבא המצרי, בראשות שר ההגנה עבד אל-פתאח סיסי, מסרב להתחשב בתרחישים שכאלה.

בשבועיים האחרונים מנהל סיסי מלחמת חורמה, לא פחות, נגד המנהרות בין עזה וסיני. זהו מבצע חסר תקדים, שהביא לייבוש כמעט מוחלט של המנהרות שפעלו באזור רפיח, שמספרן נאמד בכ-300-250. הצבא המצרי בוודאי אינו שם בראש מעייניו את עזה בימים אלה. אך סיני היא בהחלט סיפור אחר, והמנהרות מהרצועה לחצי האי נתפסות בקהיר כאיום של ממש על הביטחון הלאומי, נוכח הברחת אמצעי לחימה לא רק מסיני לעזה, אלא גם בכיוון ההפוך- כולל פעילי טרור.

סוגיית המנהרות קשורה לסימן שאלה נוסף: כיצד יפעל חמאס? האם בכוונתו לשמר את הפסקת האש מול ישראל או שבהיעדר בני ברית בקהיר, יהיה הארגון מחויב פחות לשקט בין ישראל והרצועה? משוואת הכוחות בתוך החמאס תשתנה בקרוב. הציר של ח'אלד משעל-איסמעיל הנייה, שנחשב קרוב לאחים המוסלמים במצרים ובקטאר, ספג מהלומה לא פשוטה בעקבות המהפכה במצרים. ייתכן שקולם של בכירי החמאס, התומכים בקשר עם איראן וסוריה (לדוגמה - ראשי הזרוע הצבאית), יישמע שוב דווקא לאחר נפילת האחים המוסלמים. בירושלים ובתל אביב מעריכים כי לחמאס אין אינטרס להוביל להסלמה, על אף הדחת מורסי. אך דווקא סגירת המנהרות עלולה לייצר מצב שבו המצוקה הכלכלית בעזה תגבר ותביא את החמאס לנקוט צעדים שיביאו לפתיחה מחדש של אחד העורקים הכלכליים החושבים ביותר לעזה.

לגבי גורם אחד יש כיום קונצנזוס בישראל, והוא שר ההגנה סיסי. ההערכה הרווחת שהוא יפעל לשימור הסכמי השלום עם ישראל ובכלל זה התיאום הביטחוני. גם בעשרת הימים מאז הדחת מורסי, נשמרו המגעים הביטחוניים בין הצדדים, ברמה יומיומית. סיסי, שמונה על ידי מורסי בעצמו לפני 11 חודשים, הצליח להפגין יכולות תמרון בתחום הפוליטי, במידה שלא הייתה מביישת את ביסמארק או מקיאוולי. במערכת הישראלית הכירו היטב את האיש ובכל זאת, האומץ, התעוזה והיומרה שהפגין, זוכים להערכה. "הוא הפגין התנהלות מחושבת להפליא", אמר לי גורם מדיני.

יצחק לבנון, שהיה שגריר ישראל במצרים, אומר כי "אין ספק שסיסי חכם יותר מקודמו טנטאווי. אמנם הפרי של דעת הקהל המצרית היה בשל, אך הוא הצליח לקטוף אותו באופן חלק יחסית. יתרה מכך, סיסי הצליח לבודד את האחים המוסלמים. הוא עשה משהו שלא ציפו ממנו, והעמיד מול האחים קואליציה רחבה שכללה את הקופטים, הצעירים, שייח' אל-אזהר ועוד. אפילו את הסלפים הוא צירף למהלך ההדחה".

ספק, כמובן, אם סיסי זקוק במישור הפנים-מצרי לדברי השבח שנשמעים מכיוון ישראל. אך הוא צפוי ליהנות מהם כאשר הקונגרס האמריקני יאלץ להכריע בקרוב אם להמשיך את סיוע החוץ לצבא המצרי או לאו.

הליגה הערבית - הטור של אבי יששכרוף
האם נשיא סוריה אסד יגרור את נסראללה לאבדון?
שלום, אויב: ישראל עוד תתגעגע לנשיא אחמדינג'אד
כשחיזבאללה נלחם בסוריה, גראדים נוחתים בביירות