למה פרש האפיפיור? בין תככי הוותיקן לזהות היורש

מדוע החליט פתאום האפיפיור, בנדיקטוס ה-16, לפרוש מתפקידו? התשובה הרשמית שסיפק הכס הקדוש היא "סיבות בריאותיות". האם זו הסיבה האמיתית? הדעות על כך חלוקות, גם בין המומחים לנושא. "הכרזה כזו בדרך כלל באה להסתיר סיבות אחרות, וכך גם הפעם", אומר היום (שני) פרופ' סרג'יו יצחק מינרבי, חוקר הוותיקן ודיפלומט בכיר במשרד החוץ לשעבר, בשיחה עם וואלה! חדשות. "לדעתי, הבסיס המרכזי לפרישתו הוא היחסים העכורים שלו עם הקרדינל טרסיסיו ברטונה – מזכיר המדינה של הוותיקן שמונה על ידו, המתפקד למעשה כראש הממשלה".

המחלוקות הללו באו לידי ביטוי, לדברי ד"ר מינרבי, במספר פרשות בשנים האחרונות – שהבולטת בינן היא החלטתו להחזיר לשורות הכנסייה את ארבעת הבישופים מהזרם ה"לה-פבריאני", שהודחו על ידי קודמו, יוחנן פאולוס השני. "בדיעבד התברר שאחד מהם היה מכחיש שואה, וזה גרם לו לאי-נעימות רבה". המחלוקות כנראה הגיעו לשיא בשנה שעברה סביב פרשת המסמכים המודלפים שזכתה לכינוי "ותיליקס", שהביאו בין היתר לפיטוריו של גוטי טדסקי - יו"ר הבנק הרשמי של הוותיקן, מינוי אישי של האפיפיור - בגלל אי סדרים שנחשפו. את המחיר שילם אז המשרת שהדליף את המסמכים, פאולו גבריאל. "נכתבו מאז כבר שני ספרים שמתארים לכאורה מה קרה שם", אומר פרופ' מינרבי. "כל אחד מתאר מציאות אחרת. אי אפשר להוכיח זאת, אבל אני בדעה שגבריאל פעל בשירותו של ברטונה".

לקריאה נוספת
טלטלה בעולם הנוצרי: האפיפיור הודיע על התפטרותו
האפיפיור הבא יהיה שחור? בורסת ההימורים נפתחה

פרופ' דוד כ"ץ, חוקר היסטוריה דתית באוניברסיטת תל אביב, מכיר גם הוא את הנושא מקרוב – אך דווקא מתקשה מאמין שהמחלוקות הביאו את האפיפיור לפרישה. "בהחלט יכול להיות שהוא דובר אמת", הוא אומר. "הוא כבר עבר לא מעט מחלוקות וביקורת במהלך הכהונה שלו ולא עזב, כך שלא נראה לי שזו הסיבה לפרישתו. ייתכן שהוא באמת הגיע לתחושה שאינו יכול להמשיך, וייתכן שנכונות ההערכות שהושמעו לפיהן הוא מעוניין להשפיע על זהות יורשו, עוד בחייו. הוא אמנם לא יוכל להשתתף בבחירת היורש, אבל מן הסתם יפעיל את קשריו. אני לא בטוח שיש מעבר לזה, ולא הייתי ממהר לרוץ לקונספירציות".

אף שלדבריו זו אינה הסיבה לפרישתו, פרופ' כ"ץ בהחלט סבור שהמחלוקות והביקורת העיבו על כהונתו בת שמונה השנים של בנדיקטוס ה-16. "בתקשורת – ובייחוד בתקשורת הבריטית הצהובה – לא שכחו לו מעולם את עברו הנאצי ב'היטלר יוגנד' ואף המשיכו לכנותו בשמו הגרמני יוזף רצינגר, דבר חסר תקדים לאפיפיורים. הוא מעולם לא קיבל באמת התייחסות מכובדת, בין היתר גם בגלל נטייתו להיתפס בהתבטאויות בעייתיות – למשל כשהעליב את מוחמד והמוסלמים ב-2006, ואחר כך הלך על ארבע והתנצל, או כשנאלץ לחזור בו מדברים שלכאורה התירו שימוש באמצעי מניעה. הוא גם היה מאוד שמרן מבחינה תיאולוגית".

פרופ' מינרבי, מצדו, דווקא מכיר תודה לבנדיקטוס על פועלו בנושא היהודי. "בעולם הקתולי אכן היו הרבה ויכוחים סביבו", הוא אומר, "אבל אני בתור יהודי מאוד מעריך אותו, בגלל העמדות שהפגין בנושא השואה - למשל כשסטה מהגרסה של קודמו, לפיה באושוויץ נרצחו 'שישה מיליון פולנים', והכיר בכך שאלו היו יהודים – וגם בזכות הניקוי של היהודים מהצליבה של ישו, ובזכות הנאום שלו ביד ושם, בעת ביקורו בארץ".

ומי ייבחר כעת למחליפו של בנדיקטוס? בורסת השמות רוחשת, ואנו עומדים בפני התהליך המסורתי, שלא השתנה כבר מאות שנים: בחודש הבא יתקיים בוותיקן ה"קו?נקל?ב?ה" – כינוס של מועצת החשמנים (קרדינלים), הכוללת את אנשי הדת הבכירים ביותר בכנסייה הקתולית. כמיטב המסורת, יתכנסו החשמנים מכל העולם בחדר סגור, ולא ייצאו משם עד שיעלה מארובת הוותיקן עשן לבן – סימן שנבחר אפיפיור. כל אחד מהקרדינלים (כיום ישנם 209) יכול להיות מועמד – אך מן הסתם, ישנם בכירים יותר הנחשבים למועמדים המובילים.

"שיטת ההצבעה היא פשוטה", מסביר פרופ' מינרבי. "כל אחד כותב את בחירתו על פתק, ואז סופרים את הפתקים. אם יש מי שזוכה ליותר ממחצית הקולות, הוא נבחר. אם לא, מוציאים מהארובה עשן שחור, ועורכים סיבוב הצבעה נוסף לאחר ניפוי". התוצאות, לדבריו, תלויות בראש ובראשונה בפוליטיקה הפנימית: "יש קליקות בפנים, וזה לא פשוט לנצח במכה ראשונה. בדרך כלל עושים זאת שוב ושוב, עד שמגיעים לאחד המוסכם".

להערכתו, המועמד המוביל לתפקיד הוא אדם הנהנה מתמיכה פוליטית נרחבת בכנסייה - הקרדינל של מילאנו, אנג'לו סקולה. אולם הוא בהחלט אינו פוסל על הסף את האפשרות שצפה ועלתה היום, לפיה לתפקיד ייבחר הקרדינל השחור פיטר טורקסון מגאנה. "לכנסייה יש בעיה גדולה באפריקה השחורה, בגלל מה שקרה ברואנדה - כמרים ונזירות שהשתתפו ברצח העם של בני שבט הטוטסי בשנות ה-90. זה פגע בתדמית של הכנסייה כולה, וייתכן מאוד שירצו לתקן את זה על ידי מינוי של כומר שחור".

בנושא זה מסכים גם פרופ' כ"ץ – שהיה שמח מאוד לראות אדם שחור על הכס הקדוש. "היו צריכים לבחור אפריקאי כבר בפעם הקודמת", הוא טוען, "אבל אז נבחר רצינגר - אשף פוליטי, שהיה עסקן בוותיקן כל חייו. הוא נבחר כי היה מוברג היטב במערכת הפוליטית, ולא כי היה המועמד הכי טוב. זה היה פספוס, ועכשיו יש להם הזדמנות לתקן ולבחור לתפקיד מישהו מהעולם השלישי. בחירה בנציג מדרום אמריקה תהיה בעייתית משום שיש שם אי-יציבות תיאולוגית, אך בחירה באפריקאי תהיה מושלמת: כך יוכלו להראות שהכנסייה מתפתחת ועוברת שינוי לכאורה, עם אפיפיור שחור שיצטלם וכמובן יזכיר את אובמה, אבל בלי לעשות שינוי מהותי בתיאולוגיה ובפרקטיקה – היות שהקתולים האפריקאים הם מאוד שמרנים".

בין אם ייבחר פוליטיקאי מוצלח ובין אם מועמד אפריקאי, נראה אם כך שלא צפוי בשנים הקרובות שינוי בעמדות השמרניות שבעטיין מוטחת בכנסייה ביקורת חדשות לבקרים: התנגדותה לאמצעי מניעה, להפלות ולהומוסקסואלים. "אם רוצים שינוי, בייחוד לנוכח הסקנדלים האחרונים ובהם גם פרשות ההתעללות בילדים, מינוי אפיפיור שחור בהחלט יכול לשפר תדמית", אומר פרופ' כ"ץ. "יכול להיות אפילו שבנדיקטוס עצמו יציע מועמד אפריקאי. אני מניח שהוא ינסה להשפיע - וזה כמובן דבר חסר תקדים, היות שכבר 600 שנה בחרו אפיפיור רק אחרי מותו של קודמו. אבל בסופו של דבר, מדובר בפוליטיקה, ומה שיכריע זה המו"מ והקומבינות, בדיוק כמו לפני שמונה שנים כשבחרו את רצינגר".

"קשה לדעת מי ייבחר", הוא מסכם. "אין כרגע מישהו שניתן לסמן כמוביל. היו בעבר לא מעט אפיפיורים שנבחרו במפתיע, ובהם גם יוחנן פאולוס השני – כך שלא הייתי מהמר. אני מקווה שהם יעשו את הבחירה הנכונה. יש מיליארד קתולים בעולם – מדובר ברוב הנוצרים, כ-53%, ובדיוק כמספר המוסלמים בעולם. מגיע להם מנהיג ראוי לתפקיד ומתאים לימינו, שיעשה להם יחסי ציבור טובים".