באחת הסצינות בסרט הקולנוע "ארגו", המשחזר מבצע נועז לחילוץ דיפלומטים אמריקאים מאירן, נוסע הגיבור במונית ברחובות טהרן, רגע אחרי המהפכה האיסלמית. הדרך מזמנת לו מראות מנוגדים: נערה ברעלה נוגסת בחתיכת עוף בסניף של "קנטקי פרייד צ'יקן" נוסח אירן, ולא הרחק משם תלויה על מנוף גופתו של אדם, שהוצא להורג. כך בחר הבמאי בן אפלק להמחיש את הקוטביות המובנית בתוך אירן המהפכנית: מדינה שהייתה במשך שנים ידידת המערב, מתחילה לפתע ליישם חוקים איסלמיים רדיקליים - עין תחת עין ונפש תחת נפש.
מתחילת ימי המהפכה האיסלמית, גזר דין מוות לא היה רק מנת חלקם של פושעים שפגעו באחרים. ברוב המקרים המוצאים להורג היו מי שהתנגדו, או נחשדו בהתנגדות לערכי האיסלם. ועדות שונות, בהן היו חברים כמה מבכירי הממשל האירני בהווה למשל, אחמד ג'נתי, ראש מועצת שומרי החוקה החליטו לסיים את חייהם של רבים ממתנגדי המהפכה באירן או ממבקרי אופיה האיסלמי.
במשך השנים, הפכו ההוצאות להורג באירן לשם דבר. משנה לשנה, היא הולכת ומבססת את מעמדה כאחת השיאניות בתחום. שמה מתנוסס בראש הדירוגים העולמיים, והיחידה שעוקפת אותה היא סין, שם מספר המוצאים להורג אינו ידוע בוודאות ומוערך באלפים בשנה (על פי ארגון זכויות האדם "אמנסטי"). באירן, מספר ההוצאות להורג נמצא במגמת עלייה. על פי נתונים לא רשמיים, כ-600 בני אדם הוצאו להורג ב-2011. ב-2012 היה מספרם דומה 523 על פי דיווח לא רשמי, ו"רק" כ-300 לפי הדיווח הרשמי של ממשלת אירן.
מרשימת העבירות שהובילו לעונש מוות בשנה האחרונה עולה כי מרבית המוצאים להורג נענשו על עבירות של הברחת סמים. אחרים הורשעו ברצח ובאונס, ועבירות נוספות שניתן למצוא ברשימה הן חטיפה ושוד מזוין. ברוב המקרים, האשמים מוצאים להורג בתלייה, ואילו מי שהרשויות חסות על חייו זוכים לשלל עונשים יצירתיים אחרים ובהם מלקות או כריתת איבר. גזר הדין מתבצע בפומבי, בפני קהל למען יראו וייראו.
ריבוי ההוצאות להורג לעיני ההמון הביא בשבועות האחרונים להתגברות הביקורת נגד התופעה - הן על מי שצופה באירועים הללו והן על עצם קיומם. הביקורת שנשמעת בפומבי מגיעה מאירנים שעזבו את המדינה, אולם באורח אופייני, קולותיהם של אנשי האופוזיציה הגולים מייצגים את רחשי לבם של רבים בתוך אירן, שאינם מתבטאים מחשש לתגובת השלטונות.
שיא חדש היה הוצאתם להורג לפני פחות משבועיים, של שני שודדים שמעשה השוד שהם ביצעו בעודם חמושים בסכין, צולם במצלמות אבטחה. הטקס שנערך לפנות בוקר ברחוב מרכזי בטהרן משך מאות בני אדם שיצאו מתפילת הבוקר במסגדי העיר. המחזה קומם אירנים שהתרעמו על הצופים, על האופי ההמוני של התצוגה ועל מה שהתרחש בה. בקריקטורה שפורסמה במקביל לאירועים מבהיר המאייר איך הוא רואה את הנענים להזמנות, המפוזרות ברחובותיה של טהרן, לבוא ולצפות בהוצאות להורג.
הביקורת לא פסחה גם על שלושת האחים לריג'אני, שכל אחד מהם תרם את חלקו לעלייה במספר ההוצאות להורג במדינה. יו"ר הפרלמנט, עלי לריג'אני, עומד בראש הרשות המחוקקת שמוציאה מתחת ידיה את החוקים הקובעים את עונשי המוות. ג'ואד לריג'אני אמור להיות מגינם של הנידונים למוות, מכוח תפקידו כיו"ר המועצה לזכויות האדם, ובמקום זאת הוא מגבה את אחיו הצעיר, צאדק, יו"ר הרשות השופטת. צאדק הוא זה שסופג בשבועות האחרונים את מרבית הביקורת על עונשי המוות המתרבים. לריג'אני הצעיר הצהיר לפני כמה שבועות כי מבחינתו ומבחינת החוק באירן, אין הבדל בין מעשי שוד בנשק חם או קר, וכי העונש על מעשי שוד צריך להיות מוות.
בתוכנית הטלוויזיה הסאטירית בפרסית, "OnTen", המשודרת ברשת האמריקאית הממלכתית Voice of America, ויוצריה הם גולים מאירן, פנה המנחה סמאן ארבבי בטענה לצאדק לריג'אני, על הפיכתו לשיאן עולמי בחתימה על צווי הוצאה להורג. את תפיסת העולם הסאטירית של התוכנית וההומור השחור של כותביה בנושא ההוצאות להורג, אפשר לראות גם בקטע הפותח את התוכנית של השבוע האחרון (דקה 1:33):
ובתרגום לעברית - "ההתלהבות להוציא להורג בקרב אנשי הרשות השופטת, יביאו לכך שבקיץ ההוצאות להורג יהיו בפארקי המים ובחופים, ההוצאות להורג בחורף יהיו באתרי הסקי, ההוצאות להורג בלילה יהיו עם נוף לעיר טהרן, ושאר החקירות והעינויים יתבצעו בבזארים".