חשאי בחמישי: הבלגן שהותיר בועז הרפז ביחידה המיוחדת

מערך המ"מ – מבצעים מיוחדים – הוא אחד הסודיים ביותר במערכת הביטחון. ספק רב אם שמו היה נחשף ונישא בפי כל אלמלא באה לעולם פרשת סגן אלוף (בדימוס) בועז הרפז. המערך הוקם לאחר מלחמת ששת הימים, בשנת 1968, ביוזמתו של סגן-אלוף אברהם ארנן, מייסד סיירת מטכ"ל.

המ"מ היתה ועודנה יחידת מטה, שתפקידה לתכנן ולתאם מבצעים מיוחדים - בתחום המודיעין למטרות איסוף מידע. על אנשי המ"מ הוטלה המשימה של ליקוט וריכוז המידע המודיעיני, שאספו יחידות האיסוף השונות של קהילת המודיעין, ניתוחו והכנתו לקראת המבצע (מודיעין למבצע – מל"מ). מתוקף זה הם עסקו בתאום בין היחידות המבצעות היוצאות למשימה הסודית, יחידות כמו סיירת מטכ"ל, יחידה 504 - שהיא היחידה להפעלת סוכנים של אמ"ן ובין היחידה הטכנולוגית של אמ"ן. כמו כן הם עמדו בקשר עם גורמים נוספים שקשורים למעקב ולפיקוח ולכוננות בזמן אמיתי של המבצע, כמו יחידות מודיעין אחרות, וזרועות האוויר והים של צה"ל. במילים אחרות, המ"מ הוא גוף שעובד בממשק הדוק ביותר עם גופי המודיעין האחרים בצה"ל וגם מחוצה לו, כמו השב"כ והמוסד, ויש לו נגיעה ישירה למקבלי ההחלטות ובראשם ראש הממשלה ושר הביטחון.

מדהים שבגוף הסודי הזה הועסק אדם כמו בועז הרפז, שרק בעקבות הפרשה מתגלות כמה תכונות אופי שלו, שמפקדיו לא שמו לב אליהן או התעלמו מהן במשך שנים, ואשר היו צריכות לפסול אותו לשרת ביחידה כה חשובה ורגישה. הרפז, שהתחיל את הקריירה הצבאית כקצין חימוש בסיירת מטכ"ל, טיפס לקודש הקודשים של המודיעין ושם במ"מ הגיע לדרגת קצין אג"ם.

על שירותו כקצין אג"ם במ"מ כותב מבקר המדינה בלשונו היבשה: "מתוקף תפקידיו הוא הפך להיות דמות מוכרת בקרב קצינים ופקידים בכירים באמ"ן, בצה"ל ובמשרד הביטחון וזכה להערכה רבה מצד רבים ממפקדיו". מבקר המדינה מכוון למעשה למציאות שבה להרפז, מתוקף תפקידו, ידו הייתה בכול. היה לו את הסיווג הביטחוני הגבוה ביותר - "קהילה" – סיווג העולה על "סודי ביותר". הוא נמנה עם קומץ של שותפי סוד למבצעים הנועזים, המסוכנים ובעלי נפיצות צבאית ומדינית הגבוהים ביותר. הוא התחכך בקצינים בכירים ממנו בדרגתו והשתתף בדיונים ברמות הדרג המדיני. מתוקף זה התוודע לקצין מודיעין ראשי, לראשי אמ"ן ולגבי אשכנזי, לימים הרמטכ"ל.

אך בדו"ח המבקר גם נחשפים פרטים על תקלות ועבירות על ביטחון מידע במהלך שירותו הצבאי שנכרכו בשמו של הרפז. זה קרה בעת שהרפז יצא לחופשה ללא תשלום. "בסוף שנת 2003 נתגלה מסמך מסווג, שמקורו היה באחד המחשבים של סגן-אלוף (בדימ') הרפז", כותב המבקר, "נוכח זאת, החליט ראש אמ"ן דאז, אלוף אהרון זאבי (פרקש) בינואר 2004 להרחיק את הרפז מיחידת המ"מ", ולשלול את סיווגו הביטחוני. לעזרתו של הרפז נחלץ גבי אשכנזי, שהכיר את הרפז מתוקף עבודתו כראש אגף המבצעים במטכ"ל והתרשם ממנו לטובה. אשכנזי התערב למענו, כדי לבטל את רוע הגזירה. אך זה לא עזר להרפז. השב"כ הורה לשלול ממנו את סיווגו הביטחוני ובכך למנוע ממנו את כניסתו הפיזית ליחידת המ"מ.

בסופו של דבר יצא הרפז מכל הפרשה בשן ועין כאשר הוחלט לסיים את החוזה עמו כאיש קבע. הרפז בעזרת עורך דינו יורם דנציגר (כיום שופט בית המשפט העליון) ערער על ההחלטה לשלול את סיווגו הביטחוני בפני ועדה מיוחדת של השב"כ. בסופו של דבר הושגה פשרה. התקבלה טענתו שהוא אמור לפרוש מצה"ל ולכן לא יזדקק בכל מקרה לסיווג "הקהילה". סיווגו הורד אך לא נשלל והרפז פנה במחצית השנייה של 2006 לעסקים פרטיים. הוא היה לסוחר נשק, או בלשון נקייה יותר "יועץ בטחוני". יחד עם גבריאל יעבץ, איש עסקים ישראלי, שמוצאו מאיטליה, ואיש מבצעים לשעבר במוסד, עמי יער, הם פתחו חברה משותפת שמכרה ציוד בטחוני בעיקר באיטליה. לימים הסתכסכו שלושת השותפים, העלו האשמות חמורות זה כלפי זה והחבילה התפרקה.

אך למרות הורדת סיווגו ופרישתו מצה"ל המשיך באמ"ן להתנהל כאילו מהומה לא קרה. הוא נכנס בשערי המ"מ, המשיך לטפח קשרים עם קציני היחידה וקצינים בכירים אחרים בקהילת המודיעין והתהלך בפרוזדורי משרד הביטחון כאילו היה זה ביתו השני. הוא ניסה למנף קשרים אלה גם כדי לחזור לשירות קבע וכמעט עלה הדבר בידו. הרמטכ"ל דן חלוץ "הורה לבחון מחדש את ההחלטה על שחרור סגן-אלוף (בדימוס) הרפז מצה"ל". אך במהלך הדיונים בשנת 2007 על אפשרות של החזרתו לצה"ל התברר כי המשטרה הצברית חוקרת נגדו "חשד לעבירות", כלשון הדו"ח. ככל הידוע מדובר היה בעבירות של טוהר המידות. הוחלט שלא להחזירו לשירות קבע למרות שאשכנזי, עתה כבר רמטכ"ל, ניסה שוב להתערב לטובתו.

כאיש עסקים המשיך הרפז ואף ביתר שאת לקיים קשרים עם קצינים בכירים במערך המ"מ, ביחידה 504 ובגופים נוספים של אמ"ן. וכך נאמר בדו"ח: "קצינים בשירות סדיר בתפקידי מפתח באמ"ן בכלל ובמערך מסווג באמ"ן בפרט ראו הרפז גם לאחר שחרורו מצה"ל ובהיותו אזרח, כמי שנותר מקושר היטב לבכירים במערכת הביטחון. רושם זה גבר מאז מינויו של רב-אלוף אשכנזי לרמטכ"ל בחודש פברואר 2007. בביקורת נמצא, כי מפקדי יחידות וקצינים בכירים באמ"ן נועצו בסגן-אלוף (בדימ') הרפז נוכח ההכרה ביכולותיו של הרפז ובקשת היכרויותיו הנרחבת בצה"ל וכן נוכח ההבנה שנוצרה אצלם לגבי קשריו עם הרמטכ"ל דאז, אשכנזי. התייעצויות אלה נעשו ככלל ביזמות ובתהליכים פרטיים, ללא בקשת היתר וללא אישור והסדרה רשמיים של ראשות אמ"ן. זאת, למרות הוראת ראש אמ"ן דאז, אלוף (מיל') זאבי, משנת 2004 להרחיק את הרפז מפעילות במערך מסווג באמ"ן על אף שסיווגו הביטחוני מאז יוני 2005 לא אפשר לו להיות שותף לתחומים רגישים באמ"ן; ועל אף שבאפריל 2009 ובמרץ 2010 התרה ראש אמ"ן דאז, אלוף עמוס ידלין במפורש במפקדי מערך מסווג באמ"ן להימנע מלשתף את פורשי המערך בסודות עדכניים, ולהקפיד על מידור מחמיר מול מפקדים וחיילים מהעבר. עוד נמצא, כי יחידה מסווגת הסתייעה בהרפז, לאחר שחרורו מצה"ל. הסתייעות זו נעשתה ללא בדיקת הסיווג הביטחוני של הרפז וללא בדיקת חשש מפני ניגוד עניינים אפשרי". במקרה אחד נועץ בו מפקד המ"מ "בנוגע לאופן ייזום פעילות מבצעית במהלך מלחמת לבנון השנייה". ועוד קובע המבקר כי במקרה אחר לקשרים בלתי ראויים אלה, היה פוטנציאל ל"נזק בטחוני לחמור". במקרים נוספים הסתייעו בו קציני אמ"ן כ"מעאכר" – מתווך, בתקווה שבשל קרבתו לרמטכ"ל אשכנזי הוא יארגן להם פגישות עמו ויסייע בקידומם.

תופעות אלה מזכירות התנהלות של ארגון פשע "מאפיה" בלשונו של האלוף (בדימוס) והשר לשעבר יוסי פלד, או באסוציאציה אחרת, בבואה של קשרי "הון ושלטון" כפי שהם מוכרים מהפוליטיקה. מבקר המדינה, בלשונו המעודנת, מקווה כי צה"ל יבער מקרבו תופעות כאלה.

אך למרות הדו"ח המקיף אין בו כדי לפתור את חידת בועז הרפז. אין אנו יודעים גם עתה מי חיבר את המסמך. האם היה זה הרפז? האם פעל לבדו או היו לו שותפים? האם עשה זאת ביוזמתו או נשלח בידי אחרים?

הרפז נחקר בידי המשטרה. זו החלה לאחר שאייל ארד, בעל חברת הייעוץ התלונן על זיוף ועל שימוש ללא רשות שנעשה בשם החברה ובלוגו שלה, שהוצמד למסמך שבמקורו הוצג בערוץ 2 וכונה "מסמך גלנט", וזאת בניסיון ליצור מצג שווא כאילו אלוף פיקוד הדרום דאז או מי מטעמו, חיברו את המסמך. חוקרי המשטרה הגיעו מהר מאוד להרפז. בחקירתו מסר הרפז כמה גרסאות סותרות. פעם טען שהוא קיבל את המסמך בפגישות אקראי בבתי קפה מאנשים שלא הכיר. פעם אמר כי הוא היה רק שליח להעברת המסמך. בגרסתו האחרונה הוא הודה כי הוא זה שחיבר וזייף ופברק את המסמך. אך כשנבדק במכונת אמת נמצא דובר שקר. המשטרה התקשתה לקבוע מתי הרפז דובר אמת. את ממצאיה העבירה המשטרה ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, שכהרגלו מהסס ולא יודע מה לעשות בתיק: האם לסגור אותו או להעמיד את הרפז לדין ולו על עבירה של זיוף מסמך.

בדיעבד אפשר לומר כי המשטרה לא מיצתה את החקירה. היא לא חקרה כראוי את הרפז והניחה לו להסתבך בגרסאות השונות בלי להגיע לחקר האמת. היא הייתה צריכה לשקול את העברתה של החקירה לידי השב"כ, וזאת משום שמדובר בעניין בעל אופי בטחוני וגם בגלל שלכאורה התעוררו חשדות כי היה כאן ניסיון להשפיע על סדרי שלטון – להאריך כהונת רמטכ"ל מכהן ולהשפיע על שיקולי שר הביטחון והממשלה על מנוי רמטכ"ל חדש. נושאים אלה שנכללים בהגדרה של "סדרי שלטון" והגנה עליהם, הם באחריותו של השב"כ. "אם החקירה היתה נמסרת לשב"כ", אמר גורם הבקיא בפרשה, "חוקרי הארגון, ובוודאי ראש אגף החקירות באותה התקופה יצחק אילן, לא היו מרפים מהרפז עד שהיה מספר את האמת וכל האמת".

משום שהרפז בעת האירועים היה אדם פרטי ולא "גוף מבוקר", מבקר המדינה לא יכול היה לחקור אותו ואת התנהלותו. המבקר נאלץ להסתמך על ממצאי המשטרה, שכאמור אינם חד-משמעיים. לשכת הרמטכ"ל העבירה למשטרה ולמבקר את ההקלטות של שיחות שהתנהלו מהלשכה עם הרפז. אך מהקלטות אלה לא ניתן לדעת עם מי עוד, אם בכלל, שוחח הרפז בנושאים הרלבנטיים שבדק המבקר. בצר לו פנה מבקר המדינה לשב"כ, שיש לו יכולות טכנולוגיות טובות לאין ערוך מאלה של המשטרה וביקש מהם להמציא לו מה שמכונה בדו"ח "מחקרי תקשורת".

את הפניה לשב"כ יזם אלוף (במיל') מנדי אור, שהיה ראש חטיבת ענייני ביטחון במשרד המבקר והדמות המרכזית בחיבור דו"ח המבקר. אור טען כי הדבר נחוץ "על מנת לאושש או להזים חשד לניסיון לפגוע בערכים בסיסיים של סדרי משפט וממשל". ראש השב"כ הקודם יובל דיסקין סרב להיענות לבקשה בנימוק שהוא "רואה בכך שימוש לא ראוי בסמכויות ובאמצעים שניתנו בידי שירות הביטחון הכללי לביצוע תפקידיו". מבקר המדינה שב והעלה נושא זה פעם נוספת בפני ראש שב"כ הנוכחי, יורם כהן. כהן חזר על עמדת דיסקין והשיב, כי לא ראוי "שהשב"כ יערב את יכולותיו למען עניינים שלדעתו אינם נוגעים ישירות בתחומי האחריות והסמכות של שב"כ". המחלוקת בין מבקר המדינה לשב"כ הועברה להכרעת היועץ המשפטי לממשלה. יהודה וינשטיין גיבה את החלטת השב"כ.

בהקשר זה מסר דובר משרד המשפטים: "דו"ח מבקר המדינה והחומרים שהועברו ממשרדו במהלך החודשים האחרונים נלמדים ונבחנים בידי הדרגים המקצועיים במשרדנו. בחינה זו מצויה בשלב מתקדם . יובהר, כי טרם התקבלה החלטה כלשהי מצד היועץ המשפטי לממשלה בדבר האפשרות להמשיך ולטפל בהיבטים מסוימים של הפרשה באפיקים פליליים, והיועץ המשפטי מתכוון להכריע בנושא בקרוב.

עוד נציין, כי בניגוד לפרסומים שונים, לאורך כל עבודת הביקורת זכה משרד המבקר למלוא שיתוף הפעולה, והיועץ אף אישר להעביר לעיון המבקר באופן חריג חומרים שנאספו בידי המשטרה והשב"כ, תוך שהובהר כי יש להבחין בין מידע המצוי בידי גופי החקירה, והנו תוצר של חקירה או פעולה אחרת שנערכה על-ידי הגוף החוקר בהתאם לסמכויותיו על-פי חוק, לבין מידע שאיננו מצוי בידי הגוף החוקר, ואשר לשם הפקתו הוא נדרש להפעיל את סמכויות החקירה אשר הפקיד בידיו המחוקק.

עוד נבקש למסור כי בניגוד לטענתם של גורמים שונים ובעלי אינטרס, חקירת המשטרה בסוגיית זיוף המסמך הייתה מקיפה, ממצה ומקצועית. בסיומה של החקירה, הוחלט כידוע לזמן את מר הרפז לשימוע, ונמסר לו שנשקלת הגשת כתב אישום פלילי נגדו, בגין זיוף המסמך והשימוש בו בכוונה להשפיע על הליך מינוי הרמטכ"ל.

במקביל, מינה היועץ צוות במשרדנו, אשר הופקד על מלאכת לימוד החומרים שהועברו ממבקר המדינה, במטרה לגבש עמדה באשר להמלצת המבקר בדבר ההיבט הפלילי. היועץ המשפטי לממשלה רוחש כבוד למוסד מבקר המדינה, ומברך את המבקר על השלמת הדו"ח, שהנו בעל חשיבות ציבורית גדולה".

כתבות אחרונות במדור:
ראש השב"כ לשעבר שחי עם אמת משלו
הסוכן שהונה את אירן מככב בהוליווד
המשפחה השוויצרית שסללה לקדאפי את הדרך לגרעין
היחידה הסודית שהביכה את המודיעין