פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חשאי בחמישי: הסוכן שהונה את אירן מככב בהוליווד

      טוני מנדז אחראי לאחת התכניות הנועזות ביותר שביצע הסי-אי-איי. בראיון איתו הוא מחמיא למוסד הישראלי ומצטנע, על אף שהמזימה שרקם יצאה לאקרנים לאחר שנשמרה בסוד 18 שנה

      גם מבעד לאפרכסת הטלפון בשיחה טרנס-אטלנטית, ניתן היה לחוש שטוני מנדז מתפתל בלשונו ומנסה להצטנע. "אני לא סלבריטי", חזר שוב ושוב. צעידה על שטיחים אדומים לאור הזרקורים וחיוכים בקבלות הפנים, כל אלה מביכים את קצין המודיעין, שמרבית חייו התנהלו באפלוליות המרגיעה של עולם הצללים והמבצעים החשאיים. לאחר מספר דקות הוא נכנע ומודה כי "סלבריטי" היא הגדרה הולמת למי שעבר בחודשיים האחרונים את שרשרת האירועים שבהם הוא השתתף; הוא היה אורח כבוד בבכורת סרט בהוליווד, צולם בעשרות אירועים ומסיבות, והעניק ראיונות לכלי התקשורת המובילים בארצות הברית. הוא אף זכה לצפות בהקרנה פרטית של סרט במטה הסי-אי-איי בלנגלי שבמדינת וירגי'ניה, כשלצדו יושב ראש הארגון לשעבר, גנרל דייויד פטראוס, שפרש באחרונה בשל רומן שניהל מחוץ לנישואים.

      אם צריך הוכחה נוספת למעמדו, הרי שבאותו אירוע בוירג'יניה הוקרן סרט שדמות הגיבור הראשי בו מבוססת על זו של טוני מנדז, אותה גילם בן אפלק. מה שמעניין לא פחות, הוא שמדובר בסרט שדי נאמן למקור - מבצע מודיעין מרתק שקרה באמת. הסרט, שנקרא "ארגו", יגיע לבתי הקולנוע בישראל בחודש הבא וכבר עם הפצתו גורף הכנסות נאות למפיקיו. מבקרי הקולנוע מדברים בו נכבדות, כמועמד לזכות בכמה פרסי אוסקר בטקס ב-2013. "ארגו" הוא סרט על מבצע חשאי מוצלח, יצירתי ונועז של הסי-אי-איי, שהתרחש בינואר 1980 באירן ונשמר בסוד במשך 18 שנים.

      פוסטר הסרט ארגו (יח"צ)
      דמותו של מנדז מגולמת בידי אפלק. כרזת הסרט "ארגו" (צילום: יח"צ)

      כשמונה חודשים קודם לכן, בפברואר 1979, ולאחר יותר משנה של מהומות, הפגנות רחוב, מאות הרוגים ומצב מהפכני-אנרכי, הודח מכס מלכותו השאה רזה פאלאווי, שליטה הכל יכול של אירן. את מקומו בראשות המדינה תפס כהן הדת השיעי, האיתוללה הגדול רוחאללה חומייני. אירן הכריזה על עצמה כעל רפובליקה איסלאמית והשאה נמלט מארצו ונדד בין כמה מדינות – מצרים, מרוקו ואיי הבהאמה – עד שלבסוף, באוקטובר 1979, הגיע לארצות הברית לטיפול רפואי במחלת הסרטן.

      ב-4 בנובמבר, בעודו מאושפז בבית החולים, השתלטו על השגרירות האמריקאית בטהרן סטודנטים שכינו עצמם "תומכיו של קו האימאם חומייני", והחזיקו בשבי את 52 הדיפלומטים האמריקניים, בהם שלושה אנשי סי-אי-איי. לנאמניו של חומייני היו סיבות רבות לשנוא את אמריקה, בת הברית האסטרטגית של השאה, ולראות בה את "השטן הגדול" – שנאה שנמשכת עד היום. אך התירוץ הרשמי להחזקת בני הערובה ולהתעללות בהם - שכללה ביום הוצאות להורג של אחדים מהדיפלומטים - היתה הדרישה שארצות הברית תסגיר את השאה לאירן, כדי שיעמוד לדין ויוצא להורג.

      הפרשה שהביאה לנפילתו של הנשיא קרטר

      אף שסרב להעניק מקלט קבע לשאה, נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר דחה את דרישות הסטודנטים. לאחר כמה שבועות של טיפול רפואי עזב השאה את ארצות הברית, קבל מקלט קבע אצל ידידו ובן בריתו, נשיא מצרים אנואר סאדאת, ונפטר שם ביולי 1980 ממחלתו. הסטודנטים המשיכו להחזיק בדיפלומטים האמריקאים ושחררו אותם רק לאחר 444 ימים בשבי. משבר בני הערובה העיב על כהונתו של הנשיא קרטר ותרם בסופו של דבר למפלתו בבחירות כעבור כשנה. רק אז, כשקרטר שנוא נפשם עזב את הבית הלבן, ולא לפני שנכנס אליו יורשו רונלד רייגן, הורה חומייני לשחרר את בני הערובה.

      במהלך ההשתלטות על השגרירות, הצליחו שישה דיפלומטים אמריקאים, ארבעה גברים ושתי נשים שעבדו בבניין הקונסוליה שבו היתה דלת יציאה אחורית לרחוב - להימלט. הם קיבלו הוראה למצוא מחסה בבניין שגרירות בריטניה הסמוך, אך גם שם נתקלו במפגינים וחיפשו מחסה אחר. הם נדדו מדירת סתר אחת לשנייה. תחילה התמקמו בדירתו של אחד מחבריהם הנמלטים, אחר כך שכנו בביתו של דיפלומט שבדי ובהמשך אצל דיפלומט איטלקי. כל מקומות המסתור לא היו בטוחים. לבסוף הם מצאו מקלט בבית שגריר קנדה, קן טיילור, שם הסתתרו 79 ימים. הפרלמנט הקנדי התכנס בחשאי – בפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה – והעביר החלטה מיוחדת להעניק להם דרכונים קנדיים כדי למלטם. נהגו כמה תכניות מילוט, חלקן הזויות לחלוטין, שלא יצאו אל הפועל. במקביל, במשך כל אותה העת עשו ממשלות קנדה וארצות הברית כל מאמץ כדי מידע על הפרשה לא ידלוף לתקשורת. כמה עיתונאים שהתוודעו לסיפור הסכימו שלא לפרסמו.

      הזמן החל למלא תפקיד מכריע בדרמה. הועדות העממיות (ה"קומיטה") שהקימו המהפכנים האיסלמיים, שלא ידעו כי שישה דיפלומטים אמריקאים נעלמו, החלו לחשוד כי פעולה חשאית נרקמת בבית השגריר טיילור. צלצולי טלפונים שהתנתקו מיד הגבירו את חששם של שותפי הסוד בממשלות קנדה וארצות הברית, והתעורר גם החשד כי צעירה אירנית שעבדה במשק הבית עלולה להלשין על האורחים.

      ואז הגיע מנדז, ותכנן את ההונאה המושלמת

      כאן נכנס לתמונה טוני מנדז, אז בן 38, קצין מודיעין בסי-אי-איי. בלי למסור לו פרטים, ביקשו ממנו מפקדיו לתכנן מבצע מילוט. בראיון מיוחד לוואלה! חדשות, סיפר מנדז כי הבקשה נראתה בעיניו טבעית. בחודשים שחלפו מאז המהפכה באירן, הוא חדר לשטחה ולשטח לטורקיה בזהויות בדויות וחילץ כמה אירנים מאנשי השאה, שהיו סוכנים של הסי-אי-איי. תחילה חשב מנדז שהוא נדרש לתכנן מבצע לשחרור את בני הערובה המוחזקים בשגרירות, לכן הגה רעיון מעניין למבצע, שקיבל את שם הקוד "Bodyguard" (בתרגום חופשי: "שומר ראש", בשילוב משחק מילים עם המילה "גופה"). לפי תכניתו, הסי-אי-איי ימצא גופת אדם ומנדז יאפרו כך שתראה כגופת השאה. הכוונה היתה להונות את האירנים ולומר להם כי השאה מת בבית החולים ולהחזיר להם אותה בתמורה לשחרור בני הערובה.

      הרעיון הזכיר את "mincemeat" (קציצת בשר), מבצע ההונאה הפנטסטי של המודיעין הבריטי, שהטעה את הנאצים באשר למקום הפלישה של בנות הברית לאירופה. עם זאת, הבית הלבן לא אישר למנדז את התכנית. הוא חזר לעיסוקיו הרגילים במשרד, אך לא לזמן רב. בהמשך שוב נקרא לשיחה אצל ראש מנהלת המבצעים בארגון ושם נמסרה לו משימתו החדשה: לחלץ מגוב האריות האירני את ששת האמריקאים המסתתרים בבית שגריר קנדה.

      אנטוניו מנדז, בנו של כורה נחושת, מהגר עבודה ממכסיקו, נולד בעיירה קטנה במדינת נבדה ב-1940. הוא התייתם מאביו בגיל שנתיים ומגיל צעיר פיתח חיבה לציור. לאחר לימודיו באוניברסיטת קולורדו מצא עבודה כגרפיקאי במחלקת ייצור טילים בחברת "מרטין מרייטה". יום אחד נתקלו עיניו במודעה "דרוש גרפיקאי" של הצי. הוא הגיש את מועמדותו והתקבל לעבודה. מחברי המודעה לא היו אנשי הצי, הם היו אנשי מנהלת הטכנולוגיה של סוכנות הביון המרכזית. מנדז צוות ליחידה שעסקה ביצירת זהויות בדויות לאנשי המבצעים: זיוף מסמכים, יצירת תחפושות ואיפורם, כך שיתאימו לזהות שניתנה להם ולסיפור הכיסוי שבו ישתמשו. ביחידה עסקו גם בבניית חפיצים (גאדג'טים) למטרות הונאה והסוואה, שכמוהם רואים בסרטים. "המציאות שלנו", אומר מנדז, "עלתה על כל דמיון ספרותי או קולנועי". אולי בשל כך כינוי החיבה של המחלקה היה "מפעל הצעצועים".

      המהפכה האיסלמית באירן ב-1979 (AP)
      מנדז תכנן את ההונאה הגאונית בפשטותה. המהפכה האיסלמית באירן (צילום: AP)

      אף שהיה לכאורה איש יחידה טכנית, שעסקה בתכנון פעלולים ושישבה במטה, במרוצת השנים נשלח מנדז שוב ושוב ליחידות המבצעיות בשטח. בשנות השישים של המאה הקודמת הוא פעל בלאוס ובוויטנאם, שם עסק באיתר סוכנים באמצעות דיבוב משתפי פעולה ושרטוט דיוקנאות. כמו כן השתתף במבצעים חשאיים בהודו ובמזרח אירופה הקומוניסטית. הוא תכנן ויזם מבצעים שבהם מרכיב ההסתרה וההונאה, שנועדו לשטות ביריב ולנער את חוליות המעקב של המודיעין המסכל המקומי (ממ"ס), היה מרכזי להצלחת הפעולה.

      אחד המבצעים המסוכנים בהם לקח חלק התנהל במוסקבה, בעיצומה של המלחמה הקרה. אנשי סי-אי-איי נסעו במכונית ברחובות העיר למפגש עם סוכן, כדי לקבל ממנו תרשימים סודיים של מטוס מיג סובייטי. ביודעם כי הם נתונים למעקב של כלי רכב של הק.ג.ב, הם התלבטו כיצד לבצע את המשימה; איך לצאת מהמכונית וליצור קשר עם הסוכן בלי שהעוקבים יבחינו בכך. מנדז תכנן בובה בגודל אדם. המכונית של קציני הסי-אי-איי הגיעה לקרבת נקודת המפגש עם הסוכן ונעצרה. אחד מאנשי המבצעים הגיח ממנה לשניות ספורות, במקומו קפצה מהמושב הבובה. קצין המודיעין יצר את המגע עם הסוכן, קיבל את המסמכים וחזר למכונית מבלי שאנשי הק.ג.ב. יבחינו במהלך. ההונאה הייתה מושלמת. הסופר הבריטי, ג'ון לה קארה, כתב על קצין המודיעין המקצועי במונחים של במאי שמביים דמויות ב"תיאטרון של החיים". ניסיונו של טוני מנדז מציב אותו בתפקידים של מפיק, תפאורן וכוריאוגרף של מבצעי מודיעין.

      "ידעתי שאם אתפס יתלו אותי בכיכר העיר ממנוף"

      "על איש המבצעים במודיעין לא רק להיראות כמישהו שאפילו אמו לא תכיר אותו, אלא עליו גם לחיות את הדמות כך שיחוש בכל שבריר מחשבה שחולף בו כי הוא איש אחר", הוא מוסיף. וזה לא קל. הוא נזכר כיצד לאחר שעות של טיסה ארוכה הגיע לבית מלון במדינה עוינת, שסוכניה יכולים היו לארוב לו ובכיסו מסמכים של זהות בדויה שלבש. "אתה עייף ותשוש ולשבריר של שנייה אתה עלול לשכוח מי אתה צריך להיות. מעידה קלה יכולה להפריד בין חיים למוות".

      לאחר כרבע מאה בשירות, הוא פרש בשנות התשעים מהארגון לאחר שמילא תפקידי ניהול בכירים באגף, בדרגה המקבילה לגנרל עם שני כוכבים. לאחר פרישתו חיבר ספר זיכרונות ששמו מדבר בפני עצמו: "אמן ההסוואה". במרוצת שנותיו בסי-אי-איי הוא רכש לעצמו מוניטין של מומחה למבצעי חילוץ ומילוט של אנשי מבצעים, סוכנים וסייענים שנקלעו לסכנות חיים. וכך, בשיחתנו שב מנדז לחיות את רגעי הפחד מינואר 1980, בנמל התעופה קלוטן בציריך שבשווייץ, כשעלה בזהות בדויה עם דרכון של מדינה אירופית לטיסת "סוויסאייר" לטהרן. כשם שהייתה פשוטה, כך היתה תכנית המבצע שהגה נועזת ומתוחכמת. אפשר לומר גאונית בפשטותה. לפי התכנית מנדז ייכנס לאירן, בעזרת סיפור כיסוי של מפיק, שמגיע לחפש אתרי צילום לסרט מדע בדיוני המבוסס על המיתולוגיה היוונית, בהפקה קנדית. שם ימתינו לו שישה דרכונים קנדיים אותנטיים שיימסרו לששת הדיפלומטים האמריקאים, שישחקו תפקיד של אנשי צוות הצילום של מנדז. כדי לבנות את המבצע כראוי הוא טס ללוס אנג'לס לפגישה עם ג'ון ציימברס, איש פעלולים עתיר ניסיון בתעשיית הקולנוע, שמנדז כבר נעזר בו בעבר למבצעי הסי-אי-איי.

      המהפכה האיסלמית באירן ב-1979 (AP , Michel Lipchitz)
      "לא היה לי ספק שעליי לעשות זאת, איש לא כפה עליי". אירן בתקופת המהפכה (צילום: AP)

      תוך כמה שבועות הקימו מנדז וצ'יימברס חברת הפקה פיקטיבית, עם משרד וטלפון, רכשו במחיר זול מתסריטאי ידוע תסריט ירוד אך אמיתי, וגייסו שחקנים לסרט שלעולם לא יצולם. כדי לשוות עוד יותר אמינות לסיפור הכיסוי של המבצע, השניים גם ארגנו מסיבת השקה לסרט, לכאורה לקראת תחילת הצילומים, ודאגו שתתפרסם כתבה אוהדת על ההכנות לסרט ב"ווראייטי", העיתון החשוב של תעשיית הקולנוע. מנדז אומר כי "היה לי ברור שהמשימה מסוכנת וידעתי את הצפוי – תליה בכיכר העיר ממנוף, שיטת ההוצאה להורג המקובלת במדינה – אם אתפס. ובכל זאת, לא היה לי ספק שעליי לעשות זאת, שזו חובתי. אף אחד לא כפה זאת עליי".

      לא פחדת?

      "תחושות פחד לא היו חדשות עבורי. החששות תמיד הציפו מחדש. בכל פעם שמצאתי עצמי הולך לישון בבית מלון במהלך משימה מסוכנת, שאלתי את עצמי: 'מדוע אתה עושה זאת שוב ושוב?', ולא הייתה לי תשובה טובה".

      מנדז ואנשיו זייפו את חותמות הכניסה לאירן בדרכונים האמיתיים שהנפיקה ממשלת קנדה. הדרכונים המתינו למסתתרים בבית השגריר הקנדי בטהרן. מנדז הגיע לבירה האירנית, נפגש עם הנמלטים, תדרך אותם ובדק שיכירו תוך יום את סיפור הכיסוי האישי שלהם. הוא מספר עוד כי כל התכנית היתה בבחינת "סיכון מחושב". הוא סמך על התוהו ובוהו ששרר באירן, שיבוא לכך שאנשי ביקורת הגבולות לא יגלו כי ששת המחולצים בעצם מעולם לא נכנסו כדין למדינה. ההימור הצליח. ששת הדיפלומטים ומנדז יצאו בשלום מנמל התעופה "מארברד" בטהרן, בטיסה מסחרית רגילה, וטסו לחופשי. קנדה זכתה בתהילה. הסי-אי-איי וארצות הברית שמרו על שתיקה מוחלטת, ומנדז הפך לגיבור אלמוני.

      הסי-אי-איי העניק לו בטקס חשאי את העיטור הגבוה ביותר, שהופקד בכספת הארגון ונאסר עליו לספר על כך אפילו לבני משפחתו. רק כעבור 18 שנים, לציון חגיגות 50 שנים להקמת סוכנות הביון המרכזית, נחשף סיפורו של מנדז וכעת עולה לאקרנים הסרט. מתוך צניעות וממחויבות לשמירת סודות, הוא מסרב למסור פרטים נוספים על הקריירה שלו. הוא מתחמק מתשובה לשאלה אם פעל בשיתוף פעולה עם המוסד הישראלי. "אני מנוע מלהשיב על כך, אך אתה יכול להפעיל את ההגיון שלך", הוא עונה. עם זאת הוא נכון היה לומר כי למיטב שיפוטו המוסד היה בתקופתו אחד מששת ארגוני הביון הטובים ביותר. שאר החמישה היו הסי-אי-איי, כמובן; ה-MI6 הבריטי; הק.ג.ב של ברית המועצות; סוכנות הביון הקובנית; והשטאזי המזרח גרמני, שאינו קיים עוד.

      לטוריו הקודמים של יוסי מלמן
      המשפחה השוויצרית שסללה לקדאפי את הדרך לגרעין
      חשאי בחמישי: היחידה הסודית שהביכה את המודיעין
      חשאי בחמישי: מלחמות הביון בין סעודיה לאסד