פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חשאי בחמישי: ראש השב"כ לשעבר שחי עם אמת משלו

      אברהם שלום, שלא היסס להורות לחסל בדם קר את שני המחבלים מקו 300 שנתפסו בחיים, מספק בסרט "שומר הסף" הצצה להחלטות הרות גורל ובראשן הפרשה שהסעירה את המדינה

      בני אדם הולכים כנראה עם האמת שלהם – או אולי השקר שלהם – עד הסוף. כך נוהג אברהם (אברום) שלום, שהיה ראש שירות הביטחון הכללי (שב"כ) בשנים 1985-1981. הוא בן 85, מתקשה בהליכה ונעזר בכיסא גלגלים. הוא זקן השבט. בשבוע שעבר הוא הגיע לסינמטק בתל אביב, בחברת חמישה ראשי שב"כ שכיהנו אחריו: יעקב פרי, כרמי גילון, עמי אילון, אבי דיכטר ויובל דיסקין. הם באו לצפות יחדיו בסרטו של דרור מורה "שומרי הסף". השישה, מי רהוט יותר ומי פחות, מי מרשים ומי פחות, הם גיבורי הסרט. זהו סרט תיעודי בסגנון "ראשים מדברים" - מונולוגים וראיונות עם השישה - בעיטור של תמונות ואילוסטרציות מהאירועים שעליהם הם מדברים. הם מספרים על ההחלטות שקיבלו ועל הספקות שקיננו בהם, כשעמדו בראש הארגון החשאי.

      ראשי השב"כ לשעבר אברהם שלום, אבי דיכטר, כרמי גילון, יעקוב פרי,עמי איילון ויובל דיסקין בפרמיירה לשומרי הסף, דצמבר 2012 (בן קלמר)
      ראשי השב"כ לשעבר עם הבמאי בפרימיירה של הסרט (צילום: בן קלמר)

      הסרט, שהוקרן בפסטיבלים בעולם, זוכה לשבחי הביקורת בעיתונות הבינלאומית, כנראה בשל כנותם של השישה, המשתפים את הצופים בלבטיהם. אך הסרט אינו אמור לחדש לישראלים ולמי שמכירים את תולדות הכיבוש, שנמשך כבר יותר מ-45 שנים וסופו לא נראה באופק.

      במרכז הסרט עומד הדיון בשאלה שרודפת את ישראל מאז מלחמת ששת הימים ביוני 1967, כשראש הממשלה לוי אשכול העדיף להטיל על השב"כ (ולא על אמ"ן) את מלאכת סיכול הטרור בגדה המערבית וברצועת עזה. כיצד ניתן ליישב את הסתירה בין ערכים דמוקרטיים לשלטון כיבוש? האם בכלל ניתן ליישבה? מה מותר ומה אסור במאבק בטרור?

      כל השישה מצטיירים כמאמינים בשלום עם הפלסטינים, או כהגדרתו של יעקב פרי – "אחרי הפרישה אתה הופך לשמאלן". וזו כל הבעיה. אם זו השקפת עולמם, מדוע הם לא ניסו להשפיע ולעצב על הדרג המדיני כשהיו בעמדות השפעה? מדוע בהיותם בתפקיד הם שיחקו אותה "ראש קטן" והרחיבו את ראשם רק לאחר פרישתם? מדוע הם היו טכנאים של טקטיקת סיכול טרור ולא אסטרטגים של מדיניות מקפת?

      כנות מרחיקת לכת

      אין ספק כי מכל השישה, אברהם שלום הוא גיבור הסרט. גיבור טרגי. אין לו כמעט ספקות. לדידו, אין מקום למוסר במלחמה בטרור. הוא מדהים את הצופים בכנותו מרחיקת הלכת, כשאינו מהסס להשוות את הכיבוש ומעשי צה"ל בשטחים, לאלה של הנאצים בשטחים שכבשו באירופה. הדברים אינם נאמרים מפיו של דובר של משמרות המהפכה באירן, לא על ידי דוברים פלסטינים או אנשי שמאל רדיקלי באירופה ובישראל. הם באים מפי הגבורה. מאדם שיודע טוב יותר מכל אחד אחר, מה נעשה בחדרי החקירה של השב"כ ומה הם האמצעים, התחבולות והמבצעים המלוכלכים, שהופעלו ומופעלים במחשכי הליל, בסמטאות של מחנות הפליטים, ברחובות הערים ובשדות הכפרים בגדה ובעזה.

      לא מפתיע על כן, שאדם כזה גם לא היסס להורות לחסל בדם קר את שני המחבלים שנתפסו בחיים לאחר מבצע החילוץ בקו 300. מה שאולי מפתיע היא הטענה שמעלה שלום, כי פעל בסמכות. כלומר שראש הממשלה דאז יצחק שמיר התיר לו להפעיל את שיקול דעתו ואם יש צורך, גם להרוג מחבלים שנתפסים בשבי.

      ב-64 שנות קיומו, היה השב"כ מעורב באלפי מבצעים של מעקב, האזנות סתר, פריצות, אבטחת מידע, ריגול נגדי, לכידת מרגלים, סיכול טרור וחיסול טרוריסטים, אך שתי פרשות מזדקרות מעל כולן. הן נצרבו בתודעת הארגון, טלטלו אותו טלטלות עזות, והצלקות שהותירו לא לגמרי הגלידו. האחת היא פרשת קו 300 ב-1984, והשנייה היא הכישלון להגן על חייו של ראש הממשלה יצחק רבין ב-1995.

      נוקשה, דעתן ובלתי מתפשר

      שלום (בנדור) נולד באוסטריה ב-1928, ובגיל 11, לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית (ה"אנשלוס"), זכה לעלות עם משפחתו לארץ ישראל. הוא התגייס לפלמ"ח, שירת ביחידה הימית שלו (פל"ים) ולחם בקרבות ברחבי הארץ במלחמת השחרור. כארבע שנים לאחר קום המדינה הצטרף לשב"כ בהמלצת ידידו רפי איתן. השניים עשו יחדיו כברת דרך ארוכה, בעיקר ביחידת המבצעים של השב"כ, ואחר כך במוסד. בין השאר הם השתתפו במבצע "פינאלה" ללכידתו של אדולף אייכמן בארגנטינה ב-1960.

      בשנות ה-60 הוא היה ראש מוקד מבצעים של המוסד באירופה. הוא היה זהיר, ובתקופתו מיעטה היחידה במבצעי חדירה למוסדות של מדינות אויב והסתפקה רק בפעילות בבתי מלון. הפעילות המבצעית גברה רק כשמונה לעמוד בראש היחידה שנקראה "קשת" (או נביעות) צבי מלחין. ב-1972, לאחר רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ומחדלי המודיעין והאבטחה, הוקם בשב"כ אגף לאבטחה, ושלום הוצב בראשו.

      ב-1980 מינה אותו ראש הממשלה מנחם בגין להחליף את אברהם אחיטוב בראשות השב"כ. המינוי נעשה למרות שלשלום לא היה רקע בנושא הערבי, והוא לא מילא תפקידים כלשהם בתחום זה, וזאת בעת שעיקר עיסוקו של הארגון היה במאבק בטרור הפלסטיני ובניצנים של מה שיוגדר עד מהרה "טרור יהודי".

      שלום נחשב למנהל ומפקד תקיף, נוקשה, דעתן ובלתי מתפשר. תווי אופי אלה באו גם לידי ביטוי בפרשת קו 300. ב-13 באפריל 1984, בשעות הערב, שמונה חודשים לאחר שמונה לתפקיד, בעת שראש הממשלה יצחק שמיר שהה במרכז הקונגרסים בגני התערוכה בתל אביב בכינוס דרמטי של מרכז הליכוד, התקשר אליו בעידן טרום הטלפונים הניידים - באמצעות מכשירי הקשר של מאבטחי השב"כ - אברהם שלום. שמיר המתין לתוצאות ההצבעה על תפקיד יושב ראש המפלגה, לאחר שבועות של התמודדות קשה מול אריאל שרון ודוד לוי, שקראו תיגר על מנהיגותו.

      שר הביטחון לשעבר משה ארנס בועדה לביקורת המדינה, ינואר 2011 (עומר מירון)
      "אברום חזר בו מהטענות". ארנס (צילום: עומר מירון)

      שמיר סבר כי ראש השב"כ מחפש אותו כדי ליידע אותו בפרטים על החקירה נגד "המחתרת היהודית", שאנשיה נחשדו ברצח ראשי ערים וסטודנטים פלסטינים בגדה, תכנון פיצוץ המסגדים בהר הבית ופיגוע בבית ספר. בפגישה האישית (פ"א) הקודמת דיווח לו שלום כי החקירה עומדת לפני סיום, ובקרוב צפויים מעצרים של יותר מעשרים חשודים, תושבי התנחלויות בשטחים.

      עם זאת, ההודעה של שלום, שנמסרה גם למזכיר הצבאי, תת-אלוף עזריאל נבו, דיברה על מחבלים ערבים שחטפו אוטובוס שיצא מהתחנה המרכזית בתל אביב לאשקלון. היה חשש שהמחבלים ינסו לחצות את הגבול לסיני ולהחזיק שם את הנוסעים כבני ערובה. ההוראה שניתנה הייתה למנוע זאת מהם, ואכן כוחות הביטחון הצליחו באמצעות מחסומי דרכים לבלום את האוטובוס ליד דיר אל-בלח שבדרום הרצועה.

      למקום זרמו מאות אנשי צבא, שב"כ, כוחות הצלה, עיתונאים וצלמים. הגיעו לשם גם שלום וגם שר הביטחון משה ארנס. באווירת כאוס ובלגן, החל משא ומתן עם המחבלים, שהסתיים בפריצה של לוחמי סיירת מטכ"ל, בפיקוד סגן אלוף עומר בר-לב. המבצע הוכתר בהצלחה חלקית. אחת הנוסעות, החיילת אירית פורטוגז, נהרגה בחילופי האש, וכמה נוסעים נפצעו. שני מחבלים נהרגו. שניים נלכדו ונלקחו בשבי. הם נחקרו במקום בידי קציני צה"ל, הוכו קשות והועברו לידי ראש אגף המבצעים של השב"כ, אהוד יתום ואנשיו. אלה הכניסו אותם לטנדר, הסיעו אותם לכיוון מתקן החקירות של השב"כ במשטרת גדרה, אך בדרך עצרו ורוצצו את גולגלתם באבנים. הם פעלו על פי הוראתו של שלום.

      הוראה מראש הממשלה?

      למחרת האירוע הודיע דובר צה"ל כי כל ארבעת המחבלים נהרגו במהלך הפריצה לאוטובוס. זה היה שקר גס. לצלם אלכס ליבק היו תמונות שהראו בבירור את שני המחבלים הצעירים מובלים על ידי אנשי ביטחון. עיתון "חדשות" פרסם את התמונות ומידע על חקירה המתנהלת בנושא, תוך הפרת הוראות הצנזורה. השר ארנס העניש את העיתון וסגר אותו לכמה ימים. מאז, ובמשך יותר משנה תחת איפול כבד של הצנזורה, הוקמו כמה ועדות שעסקו בסוגייה – מי נתן את ההוראה לרצוח את המחבלים?

      בתחילה ניסה שלום להפיל את תיק הרצח על שר הביטחון ארנס וטען כי זה הורה לו בשטח להרוג את השבויים. זה לא התיישב עם שרשרת הפיקוד. ראש השב"כ כפוף לראש הממשלה ולא לשר הביטחון, מה גם שארנס הכחיש. שלום נאלץ לחזור בו, ואחר כך טען כי קיבל את ההוראה מהממונה הישיר עליו, יצחק שמיר. כאן הטיעון שלו היה מפותל משהו. הוא לא טען כי ההוראה ניתנה לפני מבצע החילוץ או במהלכו, אלא חודשים קודם לכן בפגישה אישית בין השניים. לטענת שלום, באותה פ"א התיר לו שמיר להפעיל את שיקול דעתו, ואם צריך – גם להורות על חיסול מחבלים.

      שמיר הכחיש את הדברים בתוקף. לא היה שום תיעוד שיכול היה לאשש את טענות שלום. באותם ימים, הפגישות בין ראש הממשלה לראש מוסד או ראש שב"כ התקיימו בארבע עיניים וללא עדים. רק כלקח מהפרשה נקבע כי בפגישה ישתתף מזכירו הצבאי של ראש הממשלה וקלדנית. הוועדות שבדקו את הפרשה לא קיבלו את טענות שלום ותמכו בגרסתו של שמיר.

      אם כך, שאלתי את שלום כשהוא עושה את דרכו לאולם, מדוע אתה מעלה שוב את הטענה. "כי זו האמת", הוא השיב לי. כלום זה הוגן, הקשיתי, להעלות שוב, לאחר עשרות שנים של שתיקה, טענה כזו נגד אדם שהלך לעולמו ואינו יכול להגן על עצמו? שלום היסס ואז השיב: "הצעתי בזמנו שאני ושמיר נלך לבדיקה בפוליגרף. אני הסכמתי, הוא סירב".

      לפחות שניים מחמשת גיבורי הסרט מאמינים לגרסתו של שלום. אבי דיכטר ויעקב פרי אמרו לי כי בהכירם את שמיר, את השקפת עולמו ואת עברו – ממנהיגי הלח"י ואיש מבצעים במוסד – הם נוטים להאמין שהוראה כזו כפי שמייחס לו שלום, יכולה הייתה בהחלט להינתן על ידו.

      לעומת זאת לבתו של שמיר, גלעדה דיאמנט, שעבדה כמו אביה במוסד, אין ספק כי אביה אמר אמת. "אני מאמינה לאמת של אבא", היא אמרה לי, "אני ואחי (יאיר שמיר, מועמד מספר 4 ברשימת הליכוד-ביתנו - י.מ.) מאמינים לאבא. אבא היה אדם ישר והגון ושלם עם מצפונו, שלא היה מהסס להודות בטעות. ועדות בדיקה מצאו שאבא אמר אמת. אבא הגיב בזמנו ואמר את דברו. אני לא מבינה מדוע דשים שוב ושוב בעניין שבזמנו גרם לצער רב במשפחה, בשל מאמרי שטנה שנכתבו בעניין זה נגד אבא. אני לא חושבת שזה הוגן לבוא להעלות טענות כאלה כשאבא לא יכול לענות עליהן".

      משה ארנס מסר בתגובה: "אברום חזר בו מהטענות שהשמיע כלפיי כאילו נתתי לו את ההוראה. מה עוד שהוא לא היה כפיף שלי כשר ביטחון. העניין כולו בהקשר הרחב נבדק בזמנו בידי ועדות בדיקה. אני לא כועס על שהוא שוב מעלה את הדברים. אולי אז הייתה רוח כזו, שהובילה אותו לחשוב שהוא יכול לתת הוראה כזו".

      חשאי בחמישי - טורים אחרונים
      הסוכן שהונה את אירן מככב בהוליווד
      המשפחה השוויצרית שסללה לקדאפי את הדרך לגרעין
      היחידה הסודית שהביכה את המודיעין