בחירות בארה"ב 2012

פרשנות: אמריקה נזכרה הלילה שלנשיא יש מה להגיד

עם קצת מזל, ההצגה הטובה שנתן אובמה עשויה בהחלט לסייע לו לעבור את הרף הדרוש כדי להביס את מיט רומני. זה לא יהיה הניצחון שהוא חלם עליו, אבל במצבו, הוא יחתום על זה

נתן גוטמן, וושינגטון
17/10/2012
צילום: רויטרס, עריכה: גדי וינסטוק, קריינות: אביב אברמוביץ'

בדיוק כשם שאי אפשר לזכות בלוטו בלי לקנות כרטיס, אי אפשר לנצח בעימות בלי לעלות על הבמה והפעם, נשיא ארה"ב ברק אובמה לפחות זכר להגיע. אמנם בלוטו הוא לא זכה, אבל מפגן אגרסיבי וערני הזכיר לכל שאובמה בהחלט בתמונה, ושיש סיבה שהקרב הזה צמוד.

אבל זו חוכמה די קטנה. אחרי העימות הקודם, כל פרשן, יועץ ובלוגר כבר קבעו שאובמה צריך להיות אקטיבי יותר בעימות וללכלך קצת את הידיים, וזה בדיוק מה שאובמה עשה, ולרוב, ביעילות. הוא נזהר שלא להצטייר כתוקפני יתר על המידה ונצמד לעובדות, עד כמה שדיוק הוא אפשרי בסוג כזה של ויכוח. אין ספק גם שהפורמט היטיב עם אובמה. תנו לו קצת להתהלך על הבמה, להישיר מבט לבוחרים ולהתנהג כמו בעצרת בחירות - והנה הוא מתעורר. מיט רומני, האיש שנולד בחליפה ועניבה, נשאר קצת קפוא.

סיקור העימות: שלב אחר שלב
מה היו רגעי השיא של העימות?

עוד בוואלה!

יש מי שגילה את הסוד: איך תראי מושלמת בלי לצאת מהבית?

בשיתוף פורטונה
הפעם, אובמה הלם ורומני נדם(צילום: GettyImages)

אלה חדשות טובות לאובמה, שהגיע לעימות באוניברסיטת הופסטרה במצב של שוויון מוחלט בסקרים אחרי שבוע של צלילה. אבל אלה לא חדשות שהן עד כדי כך מהותיות. אחרי הכל, והנה משהו שכדאי אולי להזכיר אחרי ימים ארוכים של אורגיה תקשורתית סביב העימות הראשון, לבית הלבן הולך זה שמקבל יותר קולות, ולא זה שנותן שואו טוב יותר בעימות. והקולות, כידוע, לא תמיד עוקבים אחרי העימות.

אובמה לא באמת נבנה מעימותים

הקפיצה של רומני אחרי העימות הראשון לא נבעה מכך שהוא שיגר יותר מהלומות או שהיה מבריק יותר בהופעתו הטלוויזיונית. רומני שינה את המגמה כי הצליח להוכיח בעימות הראשון שהוא עשוי מחומר נשיאותי, שהוא אדם עם רעיונות, עם אידיאולוגיה ועם תשובות של ממש לסוגיות שאמריקה מתלבטת בהן (טוב, חוץ מעניין המסים, שבו הסירוב שלו להיכנס לפרטים מתחיל באמת להראות חשוד).

אצל אובמה התמונה היא שונה. הוא לא יכול להיבנות מעימותים, מכיוון שאמריקה כבר מכירה אותו היטב. נשיא מכהן מתייצב על הבמה כדי להגן על הרקורד שלו ולזנב קצת ביריב, ואם אמריקה לא קנתה את הסיפור של הנשיא בארבע השנים האחרונות, היא לא תשנה את דעתה בגלל עימות מוצלח.

מה שכן אפשר לעשות בתשעים דקות של עימות זה לדבר מעל הראש של היריב והציבור הכללי, הישר אל קבוצות הבוחרים שצריכות קצת יחס מיוחד. נשים למשל. אובמה נחשב למוביל אצל הנשים עד לעימות ההוא, בו החל רומני להתחזק בקרב הבוחרות. מגמה זו מטרידה מאד את אנשי "קמפיין אובמה". בעימות, רומני ניסה להתפאר בכך שכמושל מסצ'וסטס הוא סרק "תיקיות מלאות" בשמות של נשים מוכשרות, אותן מינה לתפקידי מפתח, אובמה הזכיר לנשים מי באמת תומך בהפלות ובאמצעי מניעה - ומי באמת מתנגד לכך. זה אולי היה שולי לעימות, אבל מהותי לחיזוק הבסיס של אובמה.

רומני מדבר בפני קבוצת אזרחים בעימות, לפנות בוקר בניו יורק(צילום: GettyImages)

בדומה לסוגיית הנשים, כך גם לגבי סוגיית ההגירה. רומני בחר לתקוף בנושא, מאשים את אובמה שבניגוד להבטחותיו לא עשה דבר להעברת רפורמת הגירה מקיפה. אובמה שב עם מתקפה, והזכיר את יחסו של רומני למהגרים (ואת הצעתו לגרום ל"גירוש מרצון", על ידי הפיכת תנאי חייהם לקשים). בכך, הוא הזכיר לבוחרים ההיספנים, עוד קבוצת בסיס חשובה, שכדאי להם להגיע לקלפי בשישה בנובמבר.

מיט רומני אולי עבר ערב לא קל מול נשיא שקופץ מהכיסא כל רגע כדי להגיב, ומול מגישה שנאלצת לתקן טעות עובדתית שלו (בעניין נאום אובמה על הפיגוע בלוב), אבל הוא הצליח להישאר יעיל וממוקד. לפי הנראטיב של רומני, אובמה הוא פשוט נשיא כושל, אחד שניסה אבל לא הצליח. לא בסגירת הגירעון, לא ביצירת מקומות עבודה ולא בהורדת מחירי הדלק. ואם אתה מצביע מתנדנד עם חשבון בנק שהתרוקן בארבע השנים האחרונות, עם ילד בוגר קולג' שלא מוצא עבודה, ועם רעד של חרדה בכל מילוי דלק במיכל המכונית, הנראטיב הזה בהחלט יכול להכריע.

ואיך כל זה מ?תרגם לאלקטורים?

אובמה ורומני נכנסו לעימות כמעט צמודים, אבל לא באמת, כי לנשיא היה בכל זאת יתרון זעיר בסקרים הכלל-ארציים. לפי כל המודלים, יתרון קטן, או אפילו שוויון בספירה הכללית, מספיקים לאובמה כדי לזכות ברוב קולות האלקטורים, שיעניקו לו קדנציה נוספת. אם רומני רוצה לנצח, הוא צריך פער של יותר מאחוז אחד. העימות לפנות בוקר בניו יורק לא יוכל לבדו לתת לרומני את ההישג הזה, מכיוון שאמריקה נזכרה הלילה שגם לנשיא שלה יש דבר או שניים לומר. לכן, המועמד הרפובליקני יצטרך להמשיך לעבוד קשה בשלושת השבועות הקרובים, ולקוות למעידה של אובמה.

במחנהו של אובמה מבינים גם כן שהעימות המוצלח של הנשיא לא יספיק כדי להחזיר את היתרון הבטוח ממנו נהנה בעבר. לכן, ההכרעה עוברת לשטח ולקרבות מבית לבית. ברוב המדינות החשובות כבר החלו להצביע בקלפיות, והמספרים שם נוטים לכיוון אובמה. הדמוקרטים גם ידועים בהתארגנות הטובה שלהם על הקרקע, בעיקר באוהיו, שכנראה תהיה זו שתכריע. פייט טוב של אובמה בעימות האחרון, הזרקת מרץ לקבוצות הבסיס של המפלגה וקצת מזל יכולים להספיק לאובמה לעבור את הרף. זה אולי לא יהיה הניצחון שהוא חלם עליו, אבל במצבו, הוא יחתום על זה בשמחה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully