נשים וילדים יושבים בחוסר מעש על ספסל בשכונת המצוקה יפו ג' הינו מראה שכיח. כך גם חילופי קללות הדדיים בין הספסל היהודי לספסל הערבי או לספסל יוצאי אתיופיה. המקום היחיד בו ידברו, ואולי אפילו ישחקו יחד, הוא מרכז "הורים-ילדים" בשכונה, המקום שמציע למשפחות אלו כרטיס יציאה מהמציאות המוכרת על ידי ייעוץ הדרכה וטיפול. המרכז עתיד לסגור שעריו בסוף החודש, עם סיומה של תרומה שניתנה לו למשך עשר שנים. והמשפחות, הן כנראה יחזרו לספסל.
"אני חוששת מאוד ליום שאחרי, מה יקרה לילדים, מה יהיה עם ההורים", אומרת לימור אביגד-שפיץ, פסיכולוגית קלינית המנהלת את המרכז, "מהיום שהודענו כי ייתכן שהמרכז ייסגר, אנשים חווים התקפי פאניקה וחרדה, כתוצאה מאי הוודאות. נתקלנו גם בהזנחה אישית של הילדים שמרגישים שהקרקע מתחת לרגליהם הולכת להישמט. חלק מההורים הפסיקו לשלוח ילדים לגנים ולבתי הספר ופשוט לא יודעים מה לעשות".
מידי שנה משתתפות בפעילות המרכז כ-500 משפחות להן ילדים בגילאי אפס עד ארבע. זאת במטרה לקדם את הקשר בין ההורים לילדים באמצעות משחק משותף, ייעוץ, הדרכה וטיפולים פרטניים, הניתנים על ידי אנשי הצוות במקום.
קהל היעד של המרכז הן משפחות מצוקה מהאזור, כשזהו המענה היחיד מסוגו באזור המרכז. יש לציין, כי עבור חלק מהמשפחות הסיוע במקום מונע את הוצאת הילדים מהבית. "האנשים מגיעים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, כשלחלקם אין מקרר וחלקם גרים עם חולדות ועכברים. אנו פוגשים דור שני לאלימות בבית, התעללות מינית, התמכרויות, אבא בכלא, והדלת פתוחה בפני כל אדם", אומרת טל צור, עובדת סוציאלית ויועצת חינוכית במרכז. "הגרוע מכל הוא שעם השנים רואים שהמקרים הולכים ומקצינים, אם מדובר בנערה בת 16 בהריון שני לבן זוגה שנכנס ויוצא מהכלא, ובגלל שהוא ערבי המשפחה ניתקה קשר, או אמא בת 24 שהגיעה עם תאומים בני שלוש שלא דיברו מילה כי מסתבר שבבית ראו סרטי פעולה מבוקר עד לילה. התגובה שלה לסגירת המרכז הייתה גרועה מכל: 'אין מה לעשות, אז הילדים יהיו פושעים כמו בעלי'".
"בעיה של דיני נפשות"
"בסוף מדובר בדאגה לילדים שתלויים בהורים לא הכי נורמטיביים או יציבים, והם זקוקים לזה", אומרת מיכל, שהגיעה למקום אחרי שבנה הוצא מחזקתה ולבסוף הושב אליה. "עשיתי הרבה סמים, ובכלל לא העליתי על דעתי להביא ילדים לעולם. מותה של אמי זעזע אותי אז החלטתי להפסיק עם הסמים. בינתיים, הכרתי גבר ונכנסתי להריון. הוא הפך אלים, אז החלטתי להמשיך לבד, ובגלל העבר שלי שירותי הרווחה לקחו לי את הילד מיד אחרי הלידה, אך אחרי מאבקים השבתי אותו אליי".
עם תינוק בן ארבעה חודשים הגיעה מיכל למרכז, שם מצאה אוזן קשבת לכל צרכיה. "קיבלתי הדרכה וייעוץ בכל נושא ששאלתי עליו, ושאלתי כי היה לי חשוב לא לחזור על טעויות שהוריי עשו", שחזרה. "במרכז הקשיבו לי, ליוו אותי וזה נתן לי הרבה, הידיעה שאני בדרך הנכונה. אם המקום ייסגר, יהיו שיישארו בלי כתובת וזו בעיה של דיני נפשות. המרכז כל כך חשוב לרבים מאיתנו, שהצעתי לערוך מגבית בין ההורים אבל אנחנו לא אנשים שיש להם מהיכן לתת כסף".
הסכום השנתי הדרוש להפעלת המרכז עומד על 800 אלף שקל, פחות מ-150 שקל לשיקומה של משפחה. עיריית תל אביב תורמת את המבנה ומשאבים בסיסיים להפעלתו. משרד הרווחה מפעיל במקום את התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, המטפלת בכ-12 משפחות, אך עדיין לא מרגיש אחראי מספיק על מנת לנסות ולמצוא פתרון להמשך קיום המקום (ראו תגובה).
"זה אי של שפיות לילדים רבים שגדלו בשכונה הזו", אומר אייל, שהגיע למקום עם אשתו ושני ילדיו התאומים בעיקר לטובת המשחקייה, אך גילה מקום המסייע הרבה מעבר לבילוי בשעות אחר צהריים. "גילינו כאן צוות מדהים שסייע לנו מאוד בגידול תאומים, ובניגוד למקומות אחרים זה לא ממקום של 'להרוויח עלינו'. גדלתי ביפו ואני רואה כאן ילדים שגדלים אצל הסבים ולא יודעים מה זו פלסטלינה או כל גירוי אחר. במקום להיות זרוקים בחצר, הם כאן. המקום הזה עושה תיקון חברתי".
לעיתים, ניכר כי אביגד-שפיץ מבינה שהיא נמצאת ברגעים האחרונים לפני הסוף, והאופטימיות אובדת לטובת כעס. "לא האמנתי שנגיע למצב כזה, שהמדינה תגיד 'לא מעניין אותי' ותסגור מקום שעובד ומושך אנשים מהתחתית", אמרה. "יש כאן צוות שעובד, אוכלוסייה שמשוועת ליחס וטיפול, שלא חלמה שתקבל - ובחינם. יש לנו ידע שהצטבר במהלך עשור והכל יורד לטמיון. המקום צריך פתרון ארוך טווח, איך יכול להיות שאין שילוב כוחות למציאת פתרון?".
"מטריף את הדעת שבעוד שכסף גדול נזרק על ימין ועל שמאל כשמגיעים לצורך להוציא כסף קטן, נגמר הכסף", אומר ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, "לא פחות מטריף שלא למדנו דבר מהניסיון בארץ ובעולם לפיו תכניות מניעה הן המוצלחות ביותר והזולות ביותר. אצלנו מעדיפים כיבוי שריפות, מה שלא מועיל וגם מגיע אחרי שהשריפה כילתה הכל ויש להוציא כסף גדול. אני מקווה שבהשפעת יום כיפור מי שצריך להרהר בתשובה יעשה כן ויחזור עם תשובות נכונות ולא ייתן לעסק לקרוס".
במשרד הרווחה, כאמור, התנערו מאחריות ומסרו כי "המסגרת אינה קשורה למשרד הרווחה, מדובר במסגרת באחריות עיריית תל אביב".
מעיריית תל אביב-יפו נמסר: "העירייה תומכת במרכז מאז היווסדו בהיקף של מאות אלפי שקלים. העירייה תרמה מבנה עירוני לטובת פעילות העמותה, ערכה שיתופי פעולה רבים, לרבות תכנית 'נתיבים והורות' בעלות של 200 אלף ומעורה באופן שוטף בתכני הפרויקט. מרגע הפסקת התרומה, עושה העירייה מאמצים בגיוס תורמים חלופיים. כרגע נמצאת העירייה במשא ומתן מול עמותה חברתית בנוגע לאפשרות שתיקח את הפרויקט תחת חסותה, בשיתוף עם העירייה.
לקריאה נוספת:
להיות הורה לילד אוטיסט בישראל: "שואה כלכלית"
מלוא התקציב נוצל - נפגעי אלימות לא מקבלים סיוע
עמותות הסיוע לנזקקים יצאו למאבק: "נמאס לשתוק"
לפניות לכתבת: danawp@walla.com