(צילום: דניאל בוק, עריכה: גדי וינסטוק)
"חודשים על גבי חודשים הרגשתי בכוח עליון רע. ראיתי שטן שחור. קמתי בבוקר, והחדר היה אפור לגמרי. היה כוח נורא בחדר. לבני אנוש קשה להבין את זה. ביקשתי שהשטן ייקח אותי. שמעתי קולות וצפצופים באוזניים. לפני כל זה ניסיתי למות. לא הצלחתי לחנוק את עצמי. ואז הוא (הכוח ג.ג) הכריח אותי לעשות את מה שעשיתי", כך תיארה היום (חמישי) מיכל אלוני, את הבוקר שבו רצחה את בנותיה, נטלי ורוני, כשהיא ממשיכה לטעון לאחריות מופחתת ברצח. בעלה, עמוס, ישב והאזין לדברים בפנים כאובות.
"אהבתי את הילדות שלי עד אין סוף", סיפרה אלוני בבכי במהלך עדותה בבית המשפט המחוזי בפתח תקווה. "רק בורא עולם יודע מה קרה. הייתי אמא מוצלחת. בסיוט הכי מטורף שלי לא תיארתי שאפגע בבנות שלי". בשלב זה ביקשה אלוני מהשופטים לאפשר לה לעלות לקבר בנותיה ולהתייחד עמן.
לאחר מכן סיפרה שניסתה למצוא את אחיה שיעזור לה, ללא הצלחה. "אני זוכרת שהחדר לא היה מסודר, ואז הוא (הכוח ג.ג) הכריח אותי. נשכבתי על הרצפה והתחננתי שהוא יעזוב אותנו בשקט. הרגשתי שהחדר מסתובב. ביקשתי לא לעשות כלום, אבל הוא הכריח אותי. הייתי צריכה לחנוק את שתיהן". לדבריה, לאחר שחנקה את בנותיה שכבה על הרצפה בחדרן. "לא זוכרת מה היה בחדר. הייתי עם בגדים לא שלי. הייתי מאוד מוזנחת, הרגשתי תלושה. פשוט שכבתי", העידה. "פתאום הסתכלתי וראיתי שנטלי ורוני לא זזות. לא קמתי, לא הבנתי מה קרה". עוד סיפרה, שהדבר הבא שהיא זוכרת זה שהגיעה המשטרה ועצרה אותה. "חבל שלא הרגתי את עצמי", אמרה, ופרצה פעם נוספת בבכי. "אין לי כוח לקור הזה כבר. אין לי כוח. נשאר לי רק להגיע לקבר".
"עמוס גירד כסף מהשדים והרוחות"
בתחילת עדותה סיפרה אלוני כי בילדותה סבלה מעוני, וגם עברה התעללות מינית ממושכת. כשהיא התבגרה, סיפרה, סבלה מחרדות ודכאון. "אני לוקחת כדורים ולא זוכרת הכל", מיררה בבכי. את בעלה, עמוס, הכירה בעבודה. "עמוס, אפילו אם הוא שונא אותי, הוא היחיד שאי פעם הבין אותי והיה טוב אלי", סיפרה, בעת שבעלה עמוס ישב באולם והאזין לדברים בפנים חתומות. היא העידה עוד, כי מצבם הכלכלי היה קשה, אולם "עמוס גירד כסף מהשדים והרוחות".
כשנשאלה אודות מכתב ששלחה דודתה לשירותי הרווחה, בו כתבה שהתנהגותה של אלוני אינה יציבה ושהיא מסוכנת לבנותיה, הגיבה בזעם. "לא קרה אז כלום שהצדיק את המכתב. היא הוזה", אמרה אלוני ואף מתחה ביקורת על שירותי הרווחה ברעננה. "עמוס היה מתקשר ומשאיר הודעות ולא היו חוזרים אליו. לפעמים הייתי יושבת שעות מחכה ברווחה ואף אחד לא התייחס אלי. הייתי נכנסת למיטה ובוכה". לדבריה, לא קיבלה את העזרה לה היא נזקקה: "נפלתי בין הכיסאות".
בשנה האחרונה שלפני הרצח, העידה אלוני, הידרדר מצבה עוד יותר. היא הפסיקה לקחת בעצמה את הבנות לגן, ואחיה נהג לעשות זאת. "הייתי במצב מאוד לא טוב, עליות גדולות וירידות גדולות. לא היה לי איזון", סיפרה והוסיפה כי חשה בדידות גדולה. "יש לבד טוב ויש לבד רע, לי היה הרבה מהרע". עוד העידה, כי פעמים רבות לא נטלה תרופות פסיכיאטריות שקיבלה.
"אני קרועה מגעגועים וכואבת"
כשפרקליטתה של אלוני, עו"ד אורית חיון, שאלה אותה אם היא רוצה לבקש סליחה, השיבה אלוני: "הסליחה היחידה שאני יכולה לבקש זה כשאגיע פיזית לקבר של הבנות. בתוך תוכי אני קרועה מגעגועים וכואבת".
עורכת הדין חיון אמרה במהלך הדיון כי "יכולנו להתרשם שמיכל עשתה ככל יכולתה לשתף ולהיות אמיתית בכל הפרטים הכי אינטימיים וקשים שעברו עליה, הן כילדה והן כאישה בוגרת, בעקבות התעללות מינית שהיא עברה מצד אביה, ובכלל איך חיים בבית שבו אב חולה בסכיזופרניה, אח חולה בסכיזופרניה, אמא סובלת מבעיות קשות של דיכאון, הרבה מאוד קור, הרבה מאוד בדידות, בעיות נפשיות של מיכל עצמה, שלא בהכרח טופלו כמו שצריך, ולמעשה כרגע הגענו לשלב שבו היא אמורה לשתף את בית המשפט באופן שבו הידרדר המצב והגיע לאן שהגיע".
התובעת במשפט, עו"ד רקפת מוהר, שאלה את אלוני האם זה נכון שאין ויכוח על כך שהיא חנקה את בנותיה. לכך השיבה אלוני: "נכון. זה עצוב לי להגיד את זה, אבל זה נכון". אלוני נשאלה מדוע לא סיפרה לחוקרי המשטרה על "הדו-שיח שלה עם השטן" ואמרה: "סיפרתי בדרך אחרת". היא הוסיפה בחקירה הנגדית כי אותו "כוח" לא רצה לקחת אותה, אלא את בנותיה. "גם היום אני רואה אותו. אני רואה פנים, הוא ריחף מעלי וסגר אותי בתוך החדר", סיפרה.