(צילום: רויטרס; עריכה: אמיר קוטיגרו; קריינות: אביב אברמוביץ')
בקצה הצפון-מזרחי של פריז שוכן הרובע ה-19 ככל הנראה הרובע העני ביותר בעיר, המתאפיין בין היתר באחוזי פשיעה גבוהים במיוחד. הרובע הזה כנראה מייצג את החברה הצרפתית, הרבה יותר מפריז הסכרינית והקסומה שנמכרת לתיירים. זהו רובע שמאחד תחתיו קבוצות שונות ומגוונות - רובע של עובדים קשי-יום, מהגרים מאפריקה, מהמגרב ומסין, סטודנטים צעירים, קשישים החיים מכספי הפנסיה וקהילה יהודית-חרדית גדולה במיוחד. רובע מלא צבעים, שפות, מבטאים ותרבויות.
בבוקר הסיבוב השני בבחירות לנשיאות היום (ראשון), ברחוב המוביל לאחת הקלפיות, חולפים על פני בית תמחוי. "מרק אחד לכולם", נכתב בשלט המהוה התלוי מעל שערו של בניין מיושן. חנויות קטנות ומסעדות זולות מתעטרות בכתובות בסינית, לצד כאלה בעברית, בהן מובלט הכיתוב "כשר". "בשר חלאל" נכתב בשלט אחר, המוצב מעל איטליז שמתוכו משתרך תור ארוך החוצה אל הרחוב.
בחירות לנשיאות צרפת - סיקור מיוחד בוואלה! חדשות
לא במפתיע, בסיבוב הבחירות הראשון היה שיעור ההצבעה ברובע הזה מהנמוכים מבין 20 הרובעים של העיר - 77%. מבין המצביעים, הרוב הגדול נתן כאן את קולו לשמאל: 41% מתושביו בחרו בפרנסואה הולנד, המועמד הסוציאליסטי המוביל, לעומת 22% בלבד שבחרו בנשיא המכהן ניקולא סרקוזי. זאת ועוד, בניגוד להישגים שרשמה "החזית הלאומית" בראשות מארין לה-פן ברמה הלאומית, כאן הימין הקיצוני זכה רק ל-6%, אל מול 15% של השמאל הקומוניסטי של ז'אן לוק מלנשון. אפילו מועמדת "הירוקים" אווה ז'ולי, שבקושי עברה את רף שני האחוזים, התקרבה כאן ללה-פן עם 5% מהקולות.
"בסיבוב הראשון מלנשון, ועכשיו - הולנד"
בשעת בוקר מאוחרת, בקלפי הממוקמת בתוך אולם בית ספר יסודי, שורר שקט כמעט מוחלט. תור של כמה עשרות אנשים מחכה להצביע, ובהם יואנה. "אני הולכת להצביע הולנד", היא אומרת בבטחה ובחפץ לב, ומיד מתקנת: "סליחה, אני הולכת להצביע נגד סרקוזי. אני שייכת לשמאל, ואני חושבת שזה נורא שיש כאן נשיא שכל הקמפיין שלו דיבר רק אל הימין הקיצוני, אל החזית הלאומית של לה-פן, ואימץ את הערכים הגזעניים שלהם. בסיבוב הראשון הצבעתי מלנשון, ועכשיו כמובן הולנד".
יואנה מייצגת תופעה בלתי מבוטלת בצרפת - "הצבעת נגד". אישיותו מעוררת המחלוקת של הנשיא יצרה אצל רבים אנטגוניזם כזה, שכלל לא משנה מי ניצב מולו, המטרה היא לסלקו.
רבים מהמצביעים בקלפי כלל לא מעוניינים לחלוק את הצבעתם. אולי הם חשים כי דעתם איננה מוצקה דיה, או שאינם יודעים מה לומר. מבין אלו שמסכימים לדבר, כמעט כולם מצביעים עבור הולנד, ואם לשפוט לפי נימוקי ההצבעה שלהם, אנשי הקמפיין של המועמד הסוציאליסט קלעו למרכז המטרה כשבחרו את המילה "שינוי" כסיסמה המרכזית של הקמפיין, והפצירו במועמד לשלוף את המילה הזאת בכל הזדמנות. "השינוי, זה עכשיו", נהג הולנד לשאוג באסיפות הבחירות שלו, ואותו כיתוב מעטר גם את שלטי החוצות שלו.
נדמה שרבים מהמצביעים ברובע הזה אכן השתכנעו. בזה אחר זה, הם מסבירים שהולנד יביא שינוי, שצרפת צריכה שינוי, שנמאס מסרקוזי. "אני הצבעתי הולנד", אומרת רחמה, אישה ממוצא מוסלמי, כבת 50, שראשה מכוסה ברעלה, "כי צרפת חייבת שינוי. זה באמת הכרחי". צעירה אחרת ממוצא מוסלמי, שהעדיפה שלא להזדהות בשמה, הסכימה רק לומר כי "צרפת נגועה כרגע בזרעים של גזענות קשה, והדבר הזה חייב להשתנות". אפשר לנחש שגם היא לא הצביעה עבור סרקוזי.
"הולנד יביא שלום לא רק בין ישראל לפלסטינים"
אחת הדמויות המעניינות בקלפי היא אדם ממוצא אפריקאי, כבן 40, חבוש בקובע קסקט וחנוט בחליפה. כשהוא מגלה שלפניו ניצב עיתונאי ישראלי, עולה חיוך גדול על פניו. "אני הצבעתי הולנד הרבה כדי שיפתור את הסכסוך ישראלי-פלסטיני", הוא מפתיע - וההפתעה רק גוברת כשהוא מציג את תעודת הלידה שלו, עליה מודפסת המילה: ישראל.
שמו דרמה, ואמו, ניגרית במוצאה, עבדה בישראל כשילדה אותו. "לי יש קשר עמוק עם המדינה הזאת, כי נולדתי שם", הוא אומר, "ואני בוחר בהולנד לא רק בשביל ענייני הפנים - אלא בעיקר בשביל ענייני החוץ. סרקוזי הבטיח הרבה הבטחות שלא קיים, ואני בעד לקיים את ההבטחות שלך. התוכנית של הולנד נראית לי, ואני מאמין שהוא גם יישם אותה, וגם יעזור להביא שלום - לא רק בין ישראל לפלסטינים, אלא גם באזורים רבים אחרים בעולם. זה לא יהיה קל, אבל אני מאמין שהוא יקיים את ההבטחות שלו".
גם מוד בת ה-20, שעבורה אלו הבחירות הנשיאותיות הראשונות בהן היא יכולה להצביע, בחרה בהולנד. "אני רוצה לעבוד בחינוך, ותחת סרקוזי המצב של מערכת החינוך רק הידרדר", היא מסבירה. "הולנד נראה לי הרבה יותר אחראי בתחום הזה, וחוץ מזה - הוא גם הרבה יותר אנושי. סרקוזי הוא אדם ציני שמדבר למצביעים פוטנציאליים ולא לאנשים".
ובכל זאת הנשיא המנוסה מול זה ש"לא הנהיג דבר"
דברים הפוכים בתכלית משמיעה מאדאם קרווה, מטרונית פריזאית בת כ-80, שעושה את דרכה החוצה מהקלפי באיטיות ובבטחה. היא דווקא מטילה ספק ביושרה ובמוסר של הולנד. "הוא בגד באשתו עם עיתונאית והלך לגור איתה אחר כך", היא מעלה באוב את הסיפור שצץ לאחר מערכת הבחירות של 2007, אז התגלה שהולנד בגד באשתו ואם ילדיו, מנהיגת המפלגה הסוציאליסטית דאז, סגולן רויאל, שהפסידה באותן בחירות לסרקוזי. הנושא האישי הזה כמעט ולא הוזכר במערכת הבחירות הנוכחית, אבל מאדאם קרווה לא מתכוונת לשכוח. "נשיא צרפת זה גם הפנים של המדינה", היא מסבירה, "ולכן הוא צריך גם להיות דמות מוסרית וערכית".
אולם זו לא הסיבה היחידה שהיא בוחרת בסרקוזי. היא מזכירה את התקופה בה היה הנשיא-מועמד ראש העיר של הפרבר הפריזאי האמיד נוויי, שם ניהל בהצלחה מבצע להצלת ילדי גן שנלקחו כבני ערובה על ידי טרוריסט. היא מדגישה כי לסרקוזי יש ניסיון רב בהנהגה, כי הוא היה נשיא מוצלח והוביל את המדינה באחריות. לעומתו, לדבריה, "הולנד הוא אדם שלא הנהיג אף פעם דבר" - משפט שנחרט אצל רבים, לאחר שסרקוזי פמפם אותו שוב ושוב.
מבין כל באי הקלפי שהסכימו לגלות למי הם מצביעים, היא היחידה שמצביעה עבור הנשיא המכהן. יחד עם זאת, גם היא לא מאמינה בסיכוייו - ואומרת באכזבה קלה כי הולנד הוא זה שינצח. בסופו של דבר, היא טוענת, מבחינת התוכנית והפעולות אין הבדל גדול בין הימין לשמאל בצרפת, חוץ מעניין המסים: "זו מדינה לא קיצונית, זו מדינה מתונה. מלנשון ולה-פן נמצאים בקצוות, אבל הימין והשמאל המשמעותיים הם די דומים. ההבדל היחיד זה שהשמאל מעלה תמיד את המסים, ובגלל זה אני לא מצביעה להם".
"למען עתיד ילדיי"
המצביע האחרון שמסכים להיחשף הוא דון, בן 52, ממוצא הודי. הוא מבהיר שעבורו הדבר הכי חשוב הוא עצם המימוש של זכות הבחירה. "אני היגרתי לצרפת לפני 30 שנה ומאז אני מצביע בכל בחירות", הוא אומר. "זו הזכות שלנו להשפיע על עתיד המדינה, על עתיד הרפובליקה" - הוא משתמש המילה שהיא כל כך רבת-משמעות בצרפת.
"סרקוזי אמנם עשה דברים בשביל צרפת, אבל אני חושב ומקווה שהולנד יזכה", הוא ממשיך. "בחמש השנים האחרונות, יוקר המחייה רק עלה והמשכורות נשארו אותו הדבר. יש יותר אבטלה וקשה מאוד למצוא עבודה. יש לי ילד בן 17 וילד בן 16, ואני רוצה שהם יסיימו את הבגרויות כמו שצריך ויוכלו אחר כך ללמוד באוניברסיטה, כי זה מה שחשוב לי. בסופו של דבר, אני לא מצביע בשביל עצמי, אני מצביע בשביל הילדים שלי".