ליד מגדל האייפל, אפשר היה להתפתות אתמול (שלישי) ולתאר את האווירה בכינוס הבחירות הענק של ניקולא סרקוזי כאווירת הפנינג: מוזיקת רוק רועשת, מסכי ענק ודוכני נקניקיות, עם פעילים שמחלקים חולצות ודגלים למכביר, והמוני צרפתים שניצלו את יום השמש המפתיע כדי להשתזף במדשאות. אבל תיאור כזה היה חוטא במידה מסוימת לאמת, כי קשה היה להתעלם מהרוח הלוחמנית שנישבה ברווחים הדקיקים שנותרו בין המוני האדם הדחוסים.
עבור מי שבאו לעצרת הגדולה ביותר שהצליח לארגן סרקוזי לקראת הבחירות - ומדובר בכ-200 אלף בני אדם - הסיבוב השני בבחירות ביום ראשון הקרוב הוא לא פחות מאשר המלחמה על הצרפת, והעצרת שנערכה אתמול, באחד במאי, חג הפועלים, הייתה לקרב מאסף; מאמץ כמעט אחרון בניסיון להתגבר על היריב המר, פרנסואה הולנד, רגע לפני העימות הטלוויזיוני שייערך בין השניים הערב.
בחירות בצרפת: סיקור מיוחד בוואלה! חדשות
דגלי צרפת התנוססו בכל פינה, והקהל גאה בלובשי חולצות "הצעירים עם סרקוזי" או "הסטודנטים עבור סרקוזי". לצדם הצטופפו גם מבוגרים, קשישים ומשפחות עם ילדים בדחיסות רבה, שכנראה לא הפריעה למי שהמאבק בדמו. המשותף לכל אלה היה האמונה המוחלטת בצדקת הדרך של הנשיא. בשונה מהולנד, התחושה היא שמצביעי סרקוזי מצביעים יותר עבור האיש מאשר מאשר למפלגה. אישיותו החזקה, יש שיגידו האגרסיבית, הפכה אותו לאדם של שנאה יוקדת או אהדה עיוורת.
העצלנים של סבא
במחנה של סרקוזי ובקרב אוהדיו טרם ויתרו על הניצחון, ולהיפך, הם מאמינים בגאולה בלב שלם. הסקרים האחרונים מצביעים על פער של 6% בלבד בין המתמודדים, אחרי שכבר נפערה ביניהם תהום דו-ספרתית. הקהל שהתאסף למרגלות המגדל המפורסם פצח לסירוגין בשירת "אנחנו הולכים לנצח", "ניקולא, נשיא", עד שהחל נאומו של הנשיא-מועמד, שקדמו לו שבעה דוברים, לא פחות.
גם גברת גרו - אישה כבת 50, שעמדה לצד בובת קרטון בדמותו של הנשיא שתלתה על עץ, והפצירה בי ללכת לקחת חולצה, "כמו של הצעירים", מאמינה בניצחון בכל לבה. היא ובעלה גרים הרחק-הרחק, בבורדו, כשלוש שעות נסיעה ברכבת, אבל זה לא מנע מהם לבוא לכאן. השכם הבוקר הם כבר עלו לרכבת, והגיעו כשלוש שעות לפני העצרת כדי לעזור לפעילים.
בשבועות האחרונים הם חורשים את צרפת כשהם מלווים את העצרות של סרקוזי. "אנחנו צריכים את סרקוזי, לא את הולנד", הסבירה גרו. "אני מאמינה שסרקוזי ינצח בסוף. זה יהיה קשה, אבל הוא יעשה את זה". ומה היא חושבת על עצרת ימין של אחד במאי, יום של סוציאליסטים ואדומים בדרך כלל? "הולנד והסוציאליסטים זו לא העבודה האמיתית", השיבה לי מיד. "העבודה האמיתית זה אבא שלי, שהיה קם כל בוקר למפעל, ועבד שם כל חייו כדי לפרנס אותנו. המדינה לא יכולה להמשיך רק לעזור ולממן את העצלנים, וזה בדיוק מה שסרקוזי אומר".
שלא במקרה, "עבודה אמיתית" היא גם המונח בו בחר סרקוזי לכותרתו של האירוע, אותו יזם מיד לאחר הסיבוב הראשון. המונח הזה עורר ביקורת רבה בשמאל, שם טענו כי אפילו ביום כזה סרקוזי יצליח לפלג את העם במקום לאחד אותו, כשהוא מפריד בין סוגי העובדים. מתנגדיו של הנשיא ביקרו את עצם קיומה של העצרת ביום הזה, יום שבו הימין בדרך כלל מסתתר בבית.
"צרפת שקמה מוקדם"
אבל סרקוזי למעשה הוציא מהנפטלין נושא שנחשב אחד מאבני היסוד של משנתו. הוא עסק בכך לא מעט בבחירות של 2007 ועוד קודם לכן, כשגינה כבר אז את ההוצאות המוגזמות של המדינה עבור קצבאות המובטלים, ותקף את מי ש"רוצים להיתמך על ידי המדינה". "צרפת שקמה מוקדם", "צרפת שעובדת", הם רק חלק מהביטויים בהם הוא נוהג להשתמש. 1 במאי היווה לו הזדמנות מצוינת למנף את האידיאלים האלה.
"אתם חוקקתם את 35 שעות העבודה (החוק המגביל את שבוע העבודה בצרפת ב-35 שעות אב"ד)", פנה סרקוזי בפתח דבריו אל הסוציאליסטים הבלתי-נראים. לקול בוז מחריש של הקהל, תקף: "אתם אלה שהורדתם את גיל הפרישה ל-60, בלי שיהיה לכם סנט אחד אפילו עבור המהלך הזה. הצעדים שעשיתם לא רק שהרסו את החברות שלנו, אלא גם גרמו לאובדן של מאות אלפי מקומות עבודה".
סרקוזי קרא לעובדי החברות הגדולות, המצביעים הקלאסיים של המפלגה הסוציאליסטית, לבחור לא במפלגה "כי אם ברעיון", במי שיכול להציל אותם מהמשבר הכלכלי. אחרי שפטר בבוז את כל מי ש"עירער על זכותנו להתכנס כאן באחד במאי", וטען שמפלגתו, ולא השמאל, היא ידידתם האמיתית של העובדים, קרא סרקוזי לעם הצרפתי "לשמוט את הדגל האדום, ולהרים את דגל הטריקולור".
להרים את הטריקולור: זה בדיוק מה שעשו המוני האדם שהגיעו לעצרת, בהם חבורה של צעירים בני 18, המצביעים בפעם הראשונה, ושתפסו מקום טוב בדשא, כשעתיים לפני שעת השין. כשנשאלו מדוע הם בוחרים בסרקוזי, באופן מפתיע, ההסבר שלהם נגע דווקא למדיניות החוץ.
"אם הולנד ייבחר, נהיה כמו יוון"
"שיראק לא עשה כלום מחוץ לצרפת, וסרקוזי עשה המון", הסביר אחד מצעירי החבורה, וצעיר אחד המשיך: "אני מצביע לו בשביל המעמד של צרפת בעולם. ראית איך הוא ומרקל, הברית הפרנקו-גרמנית, מנהלים את המשבר? זה מה שסרקוזי עושה. הולנד, הוא לא יודע שום דבר על מדיניות חוץ. הוא בכלל רוצה לבחון מחדש את ההסכמים שחתמנו באירופה".
אחת מבנות הקבוצה הייתה יותר נחרצת. היא הסבירה שהולנד יהיה "הסוף של צרפת", לא פחות ולא יותר. שאר חבריה מהנהנים בהסכמה: ככה הם רואים את הבחירות הקרבות - על החיים ועל המוות, להיות או לא להיות. "סרקוזי הראה יכולת להתמודד עם המשבר, והוא ומרקל הצליחו להציל את יוון. אם הולנד ייבחר, אנחנו נהיה כמו יוון", המשיכה. אחד החברים סייג: "אולי לא כמו יוון, אבל בטח כמו איטליה או ספרד".
הם גם ציינו לטובה את הצעדים הדרמטיים שעשה סרקוזי, כשהעלה במהלך הקדנציה שלו את גיל הפרישה מ-60 ל-62, ופצח ברפורמה של צמצום עובדי הציבור בחצי. "אנחנו, הצעירים", הסביר לי אחד מהם, "לא צריכים לממן את הפורשים, ולסחוב אותם על הגב. זה גיל הפרישה הכי נמוך באירופה", הוא אומר בנחרצות. "יש גבול כמה אפשר לשלם לפורשים ולעובדי ציבור".
גם אנשי הקמפיין של סרקוזי יודעים כי מעמדו הבינלאומי הוא קלף שכדאי לשחק איתו. בין הקליפים הערוכים בקפידה ששודרו על מסכי הענק, הראה אחד את רגעיו הגדולים של הנשיא ברחבי העולם, בפגישותיו עם מנהיגים זרים. גם גלעד שליט הציץ מהמסך, מבקר בארמון האליזה; ומחד, ביקורו של סרקוזי בכנסת ישראל, בו אמר כי "אסור לקבל את האיומים על קיומה של ישראל", ומאידך, דברי שבח שחלק לסרקוזי אבו-מאזן. החששות שנשמעים במקומות שונים באירופה באשר לבחירתו האפשרית של הולנד, מסייעים לסרקוזי באותו מגרש.
וכשהעצרת נגמרת, וכולם מנסים להידחס למטרו, בצד הדרך עומד אלן, כבן 60, מתקן מחשבים במקצועו. "אתה תמיד צריך לשאול את עצמך שאלות, אסור לתת לאחרים לעשות בשבילך את זה", אמר בשלב כלשהו בשיחה. "כולם, ובעיקר כולם בתקשורת, מנסים לשטוף לנו את המוח ולהגיד שסרקוזי הוא נורא ואיום, אבל זה שקר. אני חושב שהוא היה נשיא מעולה, בזמן של משבר אדיר. לצערי, הרבה אנשים לא יודעים לחשוב לבד", הוא מסביר. "זה כמו במחשבים, עכשיו שיכנעו את כולם שאפל זה הכי טוב. זה נכון? לא. אבל מה כולם עושים? הולכים וקונים אפל".
עוד בנושא:
1 במאי של המועמדים בצרפת: חגיגה שאיש לא רוצה
לא עובדת בשביל אף אחד: לה פן תצביע בפתק לבן
הולנד במוזיאון השואה: איומי אירן מדאיגים אותי
דיווח: "סרקוזי קיבל 50 מיליון אירו מקדאפי"