חוק החרם - לא המלצה בלבד

ארגוני השמאל הודיעו כי "יחרימו" את "חוק החרם" שעבר אמש בכנסת. נחי אייל סבור שהם צבועים, ושבסך הכל נקבע אתמול מס קטן לשמירה על הדמוקרטיה

נחי אייל
13/07/2011

המהומה הבלתי נתפשת בעניין "חוק החרם" מעלה הרהורים נוגים על חלקים בציבור, בעיקר אלו המגדירים עצמם שומרי הסף של שלטון החוק ומקדשים את המשפט. אלא שברגעים כאלו מתגלה האבסורד: כשהחוק אינו מתאים להם - הוא הופך להמלצה בלבד. עוד לא פורסם החוק ברשומות וכבר הודיעו "שלום עכשיו" ועמם כמה אמנים ואנשי אקדמיה מהשמאל הקיצוני בגאווה גדולה כי לא יצייתו לו.

"שלום עכשיו", החרדה לשלטון החוק, ודואגת לרדוף כל מתנחל שבנה מרפסת ללא אישורו של הפקיד האחרון במשרד הביטחון, מצפצפת על החוק וראשיה קוראים בראש חוצות "תתבעו אותי". גם זכויות האזרח הישראלי מקודשות בעיני הקבוצה הזו רק כשהאזרח הוא "משלנו". כשעלה רעיון לחקיקת חוק לטרנספר מרצון של ערביי ישראל מבתיהם, הם הודיעו כי ישכבו על הכביש מתחת לגלגלי המשאיות כי הרי מדובר בחוק לא חוקתי ובפקודה בלתי חוקית בעליל.

צבועים? "שלום עכשיו" מפגינים נגד "חוק החרם"(צילום: אורי לנץ)

אלא שכשמדובר בתושבי גוש קטיף, שלושה דורות של חקלאים ואנשי מעשה שגורשו מבתיהם שהוקמו כחוק ובעידוד המדינה, אז יש חוק ויש דין ודיין, ולאלו – אין זכויות אזרח. המקסימום שהם יזכו לו הוא מעט אמפתיה על ההתעללות שעברו בידי הביורוקרטיה הישראלית, זו שחזרה על סיסמת הבלע (שקבע אייל ארד בזמנו): "לכל מתיישב יש פתרון".

גם העמידה על זכויות האדם היא סלקטיבית בעיני "הנאמנים מטעם עצמם" לשלטון החוק. קחו למשל את הסייענים. אותה קבוצה של פלסטינים שבעוונותיהם החליטו לסייע לצה"ל ולמדינת ישראל. הרשות הפלסטינית "שוחרת זכויות האדם" עוצמת עין כשיש מי שרוצחים בבתי הכלא את הסייענים ואת קרוביהם במה שמוגדר אחר כך "סכסוך בין העצורים". האנשים הללו מופקרים יום יום, גם בידי ממשלות ישראל, בעוד שארגוני השמאל הנקראים "ארגוני זכויות האדם", כמעט שאינם נוקפים אצבע למענם.

"מס קטן לשלם בשביל הדמוקרטיה". יוזמי "חוק החרם", זאב אלקין ואריה אלדד(צילום: עומר מירון)

הנה כי כן, החוק מקודש רק כשהוא מתאים לך, ומסתדר עם האג'נדה. על כך כבר אמר ינאי לשלומציון: "אל תראי מן הפרושין וממן הצדוקין אלא מן הצבועין, שמעשיהן מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס". לא החוק מעניין את אבירי שלטון החוק אלא אג'נדה פוליטית ברורה. כנראה שיורשיו האידיאולוגיים של יצחק בן אהרן, שב- 1977, אחרי הפסד השמאל בבחירות אמר שצריך "להחליף את העם", לא למדו דבר מאז הוכו בקלפיות.

אז הנה, התברר שיש רוב במדינה. בדמוקרטיה, הוא בא לידי ביטוי במליאת הכנסת, ויש לו זכות להתגונן בפני שונאיו ומבקשי נפשו באמצעות חקיקה. ומי שאינו מכבד את החוק - מוציא עצמו מכללי המגרש הדמוקרטי. כשם שאנשי גוש קטיף כיבדו את החוק שגרשם מביתם, למרות הפגיעה העצומה בזכויות האדם ובכבוד האדם וחירותו, על השמאל לכבד גם את החוק המבקש למנוע חרם על המדינה ועל אזרחיה.

החוק לא קבע שעל אבירי שלטון החוק להתפנות מביתם ולהרוס את חייהם, ואפילו לא קבע שחובה עליהם לקנות, חס וחלילה, מוצרים מיהודה ושומרון. בסך הכול נקבע שלא יזהמו את רשות הרבים בקריאה לחרם. ראו בזה מס קטן לשמירה על הדמוקרטיה שכה יקרה לכולנו.

נחי אייל הוא מנכ"ל הפורום המשפטי למען ארץ ישראל

"חוק החרם" - כותרות אחרונות:
נתניהו מגן על חוק החרם: ”אסור להחרים את אחינו”
צפו בדרמה בכנסת: ח”כ זועבי הוצאה בכוח מהמליאה
דעה: לא בג”צ הוא שיצילנו מחוק החרם

עוד בוואלה!

כך תוכלו לבחור שמן זית איכותי

בשיתוף יד מרדכי

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully