17 בספטמבר 2024, השעה 15:30. פקודה ניתנת ולחיצת כפתור אחת אי שם בישראל משגרת הודעה מפוברקת מהנהגת חיזבאללה. בתוך שניות מצפצפים אלפי מכשירים ברחבי לבנון וסוריה. פעילי הארגון ששמעו את הצפצוף, אחזו במכשיר והביטו במסך - נפגעו מפיצוץ של מטען חבלה זעיר שהוטמן בו מראש. במשך כחצי שעה המשיכו המכשירים לצפצף ולהתפוצץ בזה אחר זה.
התוצאה: כמעט חמשת אלפים פצועים, כמה מאות מהם באורח קשה, ויותר מעשרים הרוגים, ובהם מפקדים בדרגי השטח של חיזבאללה ומשמרות המהפכה האיראניים. לפי פרסומים בלבנון, גם השגריר האיראני מוג'תבא אמאני נפגע בפניו ואיבד את הראייה באחת מעיניו; פרשנים מקומיים ראו בכך הוכחה נוספת לעומק החיבור בין המשטר בטהראן לתהליך קבלת ההחלטות של הארגון השיעי.
בתוך זמן קצר התמלאו הרשתות החברתיות בלבנון בתיעודים ממצלמות אבטחה בסופרמרקטים, בחנויות, בבתי קפה ובצמתים מרכזיים, שבהם נראים הפעילים נפגעים ומתמוטטים על הרצפה. ככל שנקפו הדקות, התפשטה בארגון הידיעה על מתקפת הביפרים. אותם אנשי שטח שנשאו את המכשירים כדי להיות דרוכים להקפצה מיידית, קיבלו כעת הוראה בהולה להשליך אותם לפח או לשטחים פתוחים מחשש מגל פיצוצים נוסף - בייחוד מאחר שבידי חיזבאללה היו דגמים נוספים. גורמים בישראל אף טענו כי שמעו את הצרחות ברשתות הקשר הפנימיות של הארגון.
עד ל-7 באוקטובר 2023 ייצרו במוסד 500 מכשירים, ומסרו אותם בדרך מתוחכמת במיוחד, ללא עקבות וללא כל חשד, לידי חיזבאללה. לאחר אותה שבת שחורה, הנחה ראש המוסד דאז, דדי ברנע, להאיץ את פס הייצור מתוך הבנה ברורה ש"יום הדין" מתקרב. לפי הערכות בארגון, הצטרפותו של חיזבאללה למערכה נגד ישראל באופן כזה או אחר הייתה רק עניין של זמן, וברנע הפעיל את כל כובד משקלו, בארגון ומחוצה לו, כדי להוציא לפועל את המבצע, שבו היה מעורב עד לפרטים הקטנים ביותר. הנחייתו להגביר את הקצב השתלבה היטב בלחץ הגובר בתוך הארגון השיעי להזמין עוד ועוד מכשירים, ברוח המתיחות הביטחונית הגוברת מול ישראל.
המכשירים כולם, אחד אחד, הורכבו בעבודת יד קפדנית, וזאת בשל הרגישות העצומה שבשילוב מטען חבלה זעיר בתוך המכשיר מבלי שיתגלה באף מכונת שיקוף ומבלי להותיר כל סימן חשוד. כדי לעמוד בלוחות הזמנים הדוחקים, ומבלי להתפשר על איכות הייצור, הוחלט להקים פס ייצור והרכבה בתוך מטה המוסד. לצורך המשימה אישר ברנע להקפיא פרויקטים אחרים, לעצור התנדבויות של אנשי הארגון ביישובי העוטף ובמשקים חקלאיים ששיוועו לידיים עובדות, ולהסיט כוח אדם למשימה המרכזית. אלא שכעבור זמן קצר צץ אתגר נוסף, מעבר לזמן שדחק בכולם: במטה המוסד לא נמצא אף מבנה או מתקן פנוי שבו ניתן היה לפרוס את כל תחנות ההרכבה.
המקום היחיד שהיה זמין באותם ימים היה חדר הכושר של המוסד. באישורו של ברנע פונה המבנה כולו ממכשירי כושר ומשקולות, ובמקומו הוקם מפעל ביטחוני רגיש בלב המטה. לצד המבנה הוצבו מספר מבנים יבילים, והמשימה יצאה לדרך: במשמרות סביב השעון, 24 שעות ביממה, פעלו אנשי המוסד כדי להטמיע את חומר הנפץ במכשירים.
הרעיון עצמו נולד שנים קודם לכן במוחה של אחת מנשות הטכנולוגיה במוסד, אך נפסל בעבר מסיבות שונות, בהן שיקולי תקציב, והוחזר לשולחן בתקופתו של ברנע. גורם שהיה מעורב בהרכבה שחזר: "רבים אמרו שזה לא ישים, שאין שום אפשרות כזאת. טענו שחומר הנפץ קטן מדי ולא יהיה אפקטיבי, שזה מורכב מדי ולעולם לא יצליח, ושאי אפשר להסתיר פצצה בתוך ביפר".
עם כניסתו לתפקיד ראש המוסד, הוביל ברנע רפורמה בכוח האדם כדי להזריק הון אנושי איכותי ומנוסה לארגון החשאי המתעצם. אחד התחומים המרכזיים שחוזקו היה המישור הטכנולוגי, שאליו גויסו "מוקדי ידע פורצי דרך" בחוזים אישיים. אחת המשימות הראשונות שהטיל על קבוצת המומחים הייתה לייצר מעגל סגור של חומר נפץ בתוך מכשיר ביפר קטן, שניתן יהיה להפעילו בפקודה מרחוק.
"בהתחלה זה היה נדמה כאילו נתנו להם משימה בלתי אפשרית, על גבול המדע הבדיוני", שחזר גורם שנחשף לפרטי המבצע. "איש בעולם לא יצר מעגל כזה מעולם, והמשימה הנוספת הייתה להבטיח שאי אפשר יהיה לגלות אותו בשום צורה. מיותר לציין שרוב סביבת העבודה לא האמינה שניתן לפתח דבר כזה, אבל ייאמר לזכותו של ברנע שהוא דחף, דייק אותם ללא הרף ופשוט אמר: 'אני מאמין שאתם מסוגלים לעשות את זה'. הוא נתן להם את רוח המפקד".
סביב שנת 2022, ניגש אחד מאותם טכנולוגים אל ברנע ולחש באוזנו: "הצלחתי. יש דרך". ברנע העניק לו מיד את מלוא תשומת הלב והשיב: "יפה. כנס אליי למשרד, אני רוצה לראות את זה".
הטכנולוג, שבהמשך עוד יקבל על כך את פרס ביטחון ישראל, ענה: "זה לא רשום בשום מקום. נשארתי ער לילה שלם, והכול יושב לי בראש". ברנע התעקש, השניים נכנסו למשרד, ושם שרטט הטכנולוג את התהליך כולו על דף. הרעיון קרם עור וגידים, הפך למציאות מבצעית, וקיבל את כל האישורים הנדרשים - הן המבצעיים והן הבטיחותיים.
הרגע בו הרגיש נסראללה שהמוות משיג אותו
במוסד ובאמ"ן ידעו כי מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, אינו נושא עמו ביפר בבונקר. עם זאת, בסביבתו הקרובה פעלו לא מעט עוזרים ומאבטחים שהשתמשו במכשיר כדי להתעדכן בהודעות מבצעיות כלליות וכדי לשמור על רמת מידור גבוהה, בייחוד נוכח החשש שהטלפונים הסלולריים מנוטרים בידי המודיעין הישראלי.
ברגע האמת, האנשים הקרובים ביותר לנסראללה נפגעו מפיצוץ המכשירים והתמוטטו ממש בסמוך לו. זה היה הרגע הקרוב ביותר מזה כמעט עשרים שנה שבו חש נסראללה כי המוות משיג אותו, וכי ידה של ישראל מסוגלת להכריעו. יתרה מזאת, הוא חזה במחזה במו עיניו - וכאן לא דובר בפעילים זוטרים מחוץ לבונקר, אלא באנשים שהכיר באופן אינטימי ביותר.
בדיעבד, גורמי מודיעין מעריכים כי הרגע הזה בפרט, לצד האפקט הרחב של מבצע הביפרים כולו, היווה נקודת מפנה בתודעתו של נסראללה. עד לאותם רגעים החזיק מעצמו האדם שמכיר טוב מכולם במזרח התיכון את ישראל, את מקבלי ההחלטות בה ואת מערכת הביטחון שלה, ויודע לקרוא אותם כספר פתוח.
"כעוצמת ההפתעה, כך היו גדולים ההלם וההשפלה של נסראללה ושל צמרת הארגון", ציין גורם ביטחוני, והוסיף כי האירוע ערער עמוקות את שיקול דעתו ואת ביטחונו העצמי באשר לבאות. למחרת הונחתה המכה השנייה שריסקה לחלוטין את הילת העוצמה של חיזבאללה: ניתנה הפקודה, ומכשירי הקשר של הארגון החלו להתפוצץ בזה אחר זה.
בחלוף שנה קיבלה קהילת המודיעין הישראלית הצצה למוחו של נסראללה - הפעם בלי הפעלת סוכנים וללא האזנות מיוחדות לטלפונים. ג'וואד, בנו של מזכֿ"ל חיזבאללה, סיפר בריאיון לערוץ אל-מנאר הלבנוני ב-28 בפברואר 2025 כי אביו "שקע בדיכאון עמוק לאחר חיסולו של פואד שוכר (בסוף יולי 2024), ולאחר מכן בעקבות מבצע הביפרים". לדבריו, כל מי שפגש את אביו אחרי אותו מבצע אמר: "הוא כבר לא איתנו". בריאיון אחר לכלי תקשורת נוספים הוסיף ג'וואד כי אביו היה מוטרד מאוד, כעוס ומלא טרוניות, בעיקר לנוכח ממד ההפתעה שחולל המודיעין הישראלי, וכי ראה בעצמו אחראי ישיר לפגיעה באנשיו. גם זינב, בתו של נסראללה, סיפרה כי כשהתקשרה לאמה לאחר מבצע הביפרים ושאלה לשלום אביה וכיצד הגיב לבשורה על הפיצוצים, השיבה האם: "הוא בכה".
לפי גורמים בקהילת המודיעין, הצלחת המבצע הייתה כבירה בראש ובראשונה משום שהצליחה לערער את נסראללה, להוציא אותו מאיזון ולשבש את שיקול דעתו, מה שסייע "להרדים אותו" רגע לפני חיסולו עמוק מתחת לאדמה, בלב רובע הדאחייה בביירות.
בנאום שזכה במוסד לכינוי "הנאום האחרון", יומיים בלבד לפני חיסולו, הגדיר נסראללה את פיצוץ מכשירי הקשר והביפרים כ"מכה ביטחונית קשה ותקדימית שאין כדוגמתה בהיסטוריה של המערכה", ואף ראה בה "הכרזת מלחמה" המחייבת נקמה. הוא הודה בגלוי כי המבצע פגע עמוקות במערך הפיקוד והשליטה של הארגון. "בנאום הזה כבר ניתן היה לראות שהוא מדוכא, זה לא אותו נסראללה שהכרנו", ציינו גורמי מודיעין, "הוא הסביר לעם בלבנון מהי העוצמה הטכנולוגית של מדינת ישראל במבצע הביפרים. רואים אותו ממש מוריד את המשקפיים ומנגב את הזיעה".
אל ההישג הזה כיוונו בכירי המוסד בראשות דדי ברנע, מתוך הבנה כי חרף כל הסיכונים, המבצע עשוי לחולל טלטלה עמוקה בארגון וברמת סבירות גבוהה אף "לשבור את רוחו של חיזבאללה". הבנה זו סייעה לברנע להיאבק על אישור המבצע בדיונים המקדימים למרות התנגדותם של בכירים במערכת הביטחון, עד להשגת האור הירוק המיוחל מראש הממשלה בנימין נתניהו. האישור הסופי ניתן לאחר שנתניהו ביקש שיביאו מכשיר כזה לבחינתו בלשכה, תחת אישור מיוחד. יומיים לפני היציאה למבצע, הטיח נתניהו את הביפר בעוצמה אל הקיר, שנסדק ונפער בו חור שלא תוקן עד היום, כדי להיווכח בעצמו בעמידות המכשיר ולוודא שיעמוד בבדיקות ובשגרת הפעילות של חיזבאללה בשטח.
כל שלבי המבצע עמדו ביעדים שהציב ראש המוסד, ובהם שרשרת האספקה של מכשירי ה-AR-924 (הביפרים), שלתוכם הושתל חומר הנפץ PETN שמנע את חשיפתם בבדיקות הרנטגן השגרתיות שערכו בחיזבאללה. בקהילת המודיעין אישרו כי הצלחת מבצע הביפרים שימשה מקור השראה, והובילה לתכנון ולפיתוח של אמצעי לחימה ופיתוחים טכנולוגיים פורצי דרך נוספים במוסד, במשרד הביטחון ובצה"ל.