באווירת סוף הקורס שקיימת במחנה הדמוקרטי-ליברלי בישראל, עבר אתמול (רביעי) כמעט בפיהוק אחד החוקים המסוכנים שעברו כאן אי פעם. עוד שניה בחירות, חושב לעצמו מתנגד הממשלה המצוי, אז או שהממשלה הבאה תעיף לעזאזל את החוק של רוטמן לפח ההיסטוריה, או שבג"ץ יעשה זאת. גרם מהאנרגיות שהיו כאן ברחובות אחרי מסיבת העיתונאים המפלצתית של שר המשפטים יריב לוין ב-4.1.23 לא נראה ברחובות. היחידים שיצאו אתמול להפגין היו מלש"בים ומכיניסיטים מקסימים, וזאת לא בעקבות החוק הזה - החוק להשתקת היועץ המשפטי לממשלה - אלא בעיקר בשל החוק הבזוי שעבר יום קודם להקפאת מעצרי העריקים.
האדישות הזאת היא טעות גדולה. הבלימה של חוקי הדגל של ההפיכה המשטרית הצליחה רק בשל השילוב האדיר של המערכה בבג"ץ, המחאה ברחובות, והקמפיין הבלתי נפסק שגם יצא מגבולות ישראל. המחשבה שהכל בסדר, וחוק השתקת היועמ"ש בטוח לא ייכנס לתוקפו בינואר 2027, היא אדישות מסוכנת. ראשית, גם היום לאחר הסקר המחמיא לגוש האופוזיציה שהביא לו 61 מנדטים (כשטרופר והנדל עוברים על הקשקש), רוב הסקרים מראים שלאף גוש אין רוב. אם לאף גוש אין רוב, אפשרות לגמרי סבירה היא שנלך כמו בתחילת העשור הזה לעוד ועוד סבבי בחירות. למי ששכח, רצף הסבבים הללו הביא בסופו של יום את הממשלה הקיצונית ביותר שידעה ישראל בתולדותיה - ממשלה אנטי דמוקרטית וכהניסטית שבימים אלה ממלאת את ימיה.
שנית, הרי הנדל וטרופר הצהירו שהם רוצים לכפות ממשלת אחדות שכוללת גם את הליכוד. מה יהיה אם יעמדו על הדרישה הזאת, ומנגד הליכוד יעמוד על הדרישה להשאיר את החוקים הללו על כנם. ובכלל, לא מן הנמנע שגורמי הימין בממשלה הבאה, במסגרת תפישת ה"אחדות" שלהם, יבקשו להתייחס לחוקים הללו כאל בסיס לשינויים, אבל לא כאל חוקים שיש לבטלם. החוקים היחידים שהנדל וטרופר יעמדו על ביטולם המיידי, לפחות לפי הצהרותיהם, הם אלה שמנציחים את אי השוויון בנטל.
גם ההסתמכות על בג"ץ מוגזמת לחלוטין. בבית המשפט העליון מכהנים כיום 11 שופטים; מתוכם שישה המתויגים כשמרנים, וחמישה כליברלים-אקטיביסטים. רק לשם המחשה, אם העתירות בעניין הסבירות היו מונחות בפני ההרכב הזה, הן היו נדחות. רוב שופטי העליון, לרבות השופטים השמרנים המתונים שביניהם, סבורים שצריך להפריד בין חוק לא נכון, לחוק לא חוקתי. הם יכולים בהחלט לקבוע שחוק כזה, שפוגע במעמדו של היועץ המשפטי לממשלה, הוא חוק לא נכון, אבל לא מצדיק התערבות שיפוטית. התרחיש הזה לחלוטין לא מופרך. אם כן, ברורה העייפות אחרי ארבע השנים המזוויעות האלה, אבל אווירת סוף הקורס מטעה ביותר, ואפילו מסוכנת.
חוק השתקת היועמ"ש
נזכיר, רוטמן וחבריו אמנם ירדו מסעיף הפיצול בין היועץ המשפטי לממשלה לתובע הכללי, אבל הפכו בחקיקה שלהם את היועץ לאימפוטנט משפטי. לפי החוק החדש, לא רק שחוות הדעת של היועץ לא תחייב את הממשלה, אלא שאם דעת היועץ תהיה שונה מדעת הממשלה, הוא יהיה מושתק משפטית. הממשלה תיוצג על ידי גורם פרטי - מה שקורה גם היום כשהיועצת מאשרת לממשלה ייצוג, ולרוב היא מאשרת אם עמדתה סותרת את עמדת הממשלה - אבל בשונה מהמצב החוקי היום, היועץ לא יוכל להביע עמדתו בבג"ץ. לכן, החוק של רוטמן, יותר מאשר הוא חוק החלשת היועמ"ש, הוא חוק השתקת היועמ"ש.
כאמור, החוק הזה ייכנס לתוקפו רק בינואר 2027, אבל גורמים משפטיים אומרים לי שאם לא ייצא צו ביינים מהיר מבג"ץ, גם לפני כניסתו לתוקף, הוא יהפוך את היועצת לברווז צולע בארבעת החודשים הקרובים, בתקופה הקריטית הזאת של מערכת הבחירות. ישנם גורמים בשירות הציבורי, ובעיקר במשטרה ובשב"כ, שמהיום בבוקר יזלזלו בהוראות היועצת, שלא יתייחסו אליה ברצינות, תוך הבנה שעוד שניה היא כבר לא כאן.
איך זה יקרה? בחוק מתחבא סעיף לפיו בתוך 30 יום מיום כניסתו לתוקף, תידרש הממשלה לקבל החלטה מחודשת ביחס להליך המינוי והעברה מכהונה של היועצת. במילים אחרות, התרחיש הריאלי בהחלט של אי הכרעה וקיום ממשלת מעבר בראשות נתניהו יכול להביא להדחת היועצת. נזכיר, בג"ץ לא אפשר בעבר את הדחת היועצת בהתבסס על המצב החוקי הקיים, אך כאמור אם בג"ץ בשמרנותו יחליט שאין להתערב בחוק, הדבר עשוי בהחלט להביא להדחתה של בהרב-מיארה על ידי ממשלת מעבר בראשות נתניהו.
בהתחשב ביבול של הלילות והימים האחרונים - חוק השתקת היועמ"ש, הפרדה מגדרית באקדמיה, פירוק התקשורת החופשית, חוקי הנצחת ההשתמטות, וכו' - מדהים שהציבור הליברלי עדיין בבית. אווירת סוף הקורס מטעה ומסוכנת. במהרה אנחנו עלולים לגלות שלא מדובר כאווירת סוף הקורס של הממשלה, אלא של הדמוקרטיה. בתחילת 23' התגאנו בכך שלא שתקנו כמו ששתק הציבור הפולני וההונגרי. ובכן, עכשיו אנחנו שותקים. וכמו בהונגריה ובפולין, בניגוד למה שרבים חושבים, תגובת הנגד לא תהיה בזבנג וגמרנו, אלא בשיקום של שנים ארוכות.
