היום מתחיל השבוע האחרון של פעילות הכנסת ה-25. קדנציית הכנסת הזאת תיזכר בעיקר כמזוהה עם שני תאריכים מרכזיים - ה-4.1.23 וה-7.10.23.
הראשון הוא הכרזת ההפיכה המשטרית על ידי שר המשפטים, יריב לוין - התוכנית להרס שלטון החוק באמצעות שורה של חוקים והחלטות ממשלה; והשני הוא התאריך הטראגי ביותר בתולדות חייה של מדינת ישראל - הטבח הנורא בשמחת תורה. בעוד שהכנסת פעלה רבות כדי לקדם את ההפיכה המשטרית גם לאחר 7 באוקטובר, הרי שבעניין לקחי 7 באוקטובר היא לא עשתה דבר, זולת ניסיונות כושלים לקדם הצעות חקיקה שיאפשרו לממשלה לחמוק מוועדת חקירה ממלכתית.
כבר כתבתי כאן לא מעט על ה"הצלחות" והכישלונות בתוכנית ההרס של לוין ורוטמן, ועוד יהיה זמן לסכם עד סוף הקדנציה. כרגע, גולת הכותרת של הזוג המוזר והמסוכן היא להעביר בשבוע הקרוב את החוק לריסוק מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה. רוטמן אמנם כבר נסוג מתוכנית "הפיצול", אבל כן הותיר בחקיקה המוצעת את כוונתו להפוך את היועץ המשפטי לממשלה לפקיד חסר כוח וחסר משמעות - חותמת גומי משפטית של הממשלה. על אף הנזק האדיר שגרמו לוין ורוטמן לשלטון החוק במשך הקדנציה הזאת, גיליון "ההצלחות" שלהם ביחס להבטחותיהם הוא חלש מינוס.
על קטגוריית השר האלים ביותר כלפי הדמוקרטיה הישראלית התחרו שניים - יריב לוין ושלמה קרעי. גם קרעי, כמו לוין, ייצא עם מעט מאד הישגים ביחס להצהרותיו. מרפורמת הרס התקשורת החופשית שלו לא צפוי להישאר הרבה.
כך, כששניהם מוכים, נעלבים, ותחת התחושה שנתניהו לא גיבה אותם מספיק, הם הולכים ומגבירים את הטקסטים הבוטים שלהם מדי יום. אין יום שעבר בשבוע האחרון מבלי שהשניים משחררים הודעה מדוע לא צריך לקיים החלטת בג"ץ, מדוע המבקר הנבחר צריך להיכנס לתפקידו על אף פסיקת בג"ץ, ומדוע המפכ"ל לא בסדר כי הודיע שיציית תמיד לבג"ץ.
בתחילת השבוע שני המתחרים הללו הצליחו לשלב ידיים, כשהודיעו שאין מקום לציית לפסיקת בג"ץ בעניין הרשות השניה. בקליפת אגוז, ערוצי השידור הישראלים מפוקחים על פי חוק על ידי מועצת הרשות השניה. המועצה שכיהנה בשנים האחרונות סיימה את הקדנציה שלה, ובמקומה מינה קרעי מועצה חדשה. כיוון שלמועצה הזאת מונו אנשים חסרי ידע וניסיון בתחום התקשורת, ושכל ניסיונם בא לידי ביטוי בהכפשת עיתונאי הטלוויזיה ברשתות החברתיות, עתר איגוד העיתונאים לבג"ץ נגד המינויים.
היו"רית הנבחרת, יפעת בן חי שגב, היא דווקא כן בעלת ניסיון (היתה יו"ר המועצה לכבלים וללויין), ואולם ברשתות החברתיות התבטאה באופן אישי נגד העיתונאים וכלי התקשורת. בן חי שגב מונתה לתפקיד לאחר שהתהפכה בעדותה בתיקי האלפים לטובת נתניהו.
בג"ץ הקפיא את כניסת המועצה החדשה וציווה שבינתיים המועצה הקודמת תמשיך בפעילותה כרגיל. כאן צצה בעיה קשה לנתניהו ולקרעי. המועצה היא זו שאמורה לאשר את עסקת הרכישה של רשת 13 על ידי קבוצת ההייטקיסטים ברשות אסף רפפורט. כיוון שקרעי יודע שיש רוב במועצה הישנה לאישור העסקה, ביקש מכמה שיותר חברי מועצה להתפטר כך שלא ייווצר הקוורום הדרוש לכינוס המועצה. כיוון שההליך המושחת הזה הוכח מעבר לכל ספק בבג"ץ, שהורה למועצה הקודמת לקיים ישיבותיה גם ללא הקוורום הדרוש. החלטת בג"ץ היא זו שגרמה לממשלה לקבל את ההחלטה בתחילת השבוע לפיה פסיקת בג"ץ אינה חוקית.
הכרזת המשבר החוקתי דווקא סביב אירוע רכישת כלי תקשורת היא המשך ישיר לאובססיה של נתניהו בענייני תקשורת. כל שלושת האישומים של נתניהו שזורים, בין היתר, בחומר חקירה ובעדויות של נתניהו שבהן הוא מספר כיצד ניסה להשתיל בעלים מטעמו לכלי תקשורת - ל"ידיעות אחרונות", ל"וואלה", ל"ערוץ 10" ול"קשת". נתניהו לא מכחיש את זה, כפי שלא הכחיש בקולו שפעל לסגירת ערוץ 10. כזכור ב-2015 פירק את ממשלתו, פיזר את הכנסת בשל העובדה שח"כים מהקואליציה שלו תמכו בחוק "ישראל היום". לא פלא שהמשבר החוקתי לא קם סביב פסיקה שנויה במחלוקת בענייני ביטחון, סבירות, או הרכב הוועדה לבחירת שופטים, אלא דווקא סביב רכישת כלי תקשורת.
אז הרשות המבצעת עשתה את שלה - היא הודיעה שאין בכוונתה לקיים פסיקת בג"ץ (על אף ההכחשה המאד לא משכנעת של מזכיר הממשלה, יוסי פוקס), עכשיו תורה של הרשות המחוקקת. בג"ץ כזכור פסל את בחירתו פרקליט ראש הממשלה לתפקיד מבקר המדינה, בעקבות הפרת עקרון החשאיות מאחורי הפרגוד בכנסת. מאז ועד היום לא קיים יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, בחירות חוזרות. באיחור מביך היועצת המשפטית של הכנסת, שגית אפיק, הודיעה ליו"ר הכנסת כי צריך לקיים את פסיקת בג"ץ ולקיים בחירות חוזרות. תודה באמת. אמירת הברור מאליו, שבימינו חשובה שלעצמה, לא תמרק את ההכשר שנתנה היועמ"שית לכנסת להפרת עקרון החשאיות, ולאת את העובדה שהחליטה להגן על החרפה הזאת בבג"ץ.
אם יש ביטוי לכשלון של שומר סף, זה המקרה הזה. רק דמיינו איפה היינו היום אם משפטן בעל עמוד שדרה גמיש כשל אפק היה היום היועץ המשפטי לממשלה. מכל מקום, תשובה עדיין לא שמענו מאוחנה.
המבקר הנבחר, מיכאל ראבילו, העביר בימים האחרונים מסר באמצעות מקורביו, כי אין בכוונתו להיעתר לבקשת חלק מהשרים וחברי הכנסת להיכנס לתפקידו בניגוד להחלטת בג"ץ. מסתבר שגם לראבילו, שעצם החלטתו להתמנות כפרקליט ראש ממשלה לתפקיד היא שערורייתית בפני עצמה, יש בכל זאת גבולות. משמח לשמוע.
לאחר הארבעה בינואר 23' שאלנו עצמנו לא מעט מה יקרה כשיגיע המשבר החוקתי: למי יצייתו הרמטכ"ל, המפכ"ל, ראש השב"כ, והפקידות הבכירה, אם תעמוד בפניהם סתירה בין החלטת בג"ץ להחלטת הממשלה? עמיאל ירחי מI24 חשף השבוע את דברי ראש השב"כ באשר ליתרון היחידי שהיה לו לעומת מתאימים ממנו מתוך הארגון לתפקיד: "להיות נאמן לדרג הנבחר". מסנגריו הודיעו כי כוונתו היתה לכל דרג נבחר, לאו דווקא זה של נתניהו. זה סנגור רעוע ומגוחך בעיניי.
משמעות דבריו של זיני היא שאותם בכירים שהיו מועמדים לתפקיד, וכן ראש השירות הקודם, רונן בר, לא הצטיינו בשירות הדרג הנבחר. השאלה היא: אם לא הצטיינו בכך, באיזה אופן לא הצטיינו? מה הוא יעשה שהם לא עשו? שאלה מסקרנת לאור העובדה שראש השב"כ לשעבר, יורם כהן, למשל, הצהיר על בקשות של נתניהו להשתמש בשירות לצרכים פוליטיים של ממש, נגד יריבים פוליטים. האם לכך התכוון זיני? או שפשוט התכוון למה שמטריד את כולנו? מה יקרה כשהמשבר החוקתי יגיע לארגונו? האם זו התשובה של זיני ל"דילמה"?
דובר המשטרה נשאל על כך השבוע על ידי רן בנימיני מהתאגיד ולא הצליח לספק תשובה פשוטה - המשטרה תציית לבג"ץ. המילים הטרוויאליות הללו פשוט לא הצליחו לצאת לו מהפה. אתמול כבר תיקן אותו המפכ"ל והודיע באופן חד משמעי שהמשטרה תציית לבג"ץ. האמירה המתבקשת שלו הוציאה הודעת ביקורת מצד שר המשפטים, ומאידך דברי חיזוק לראש השב"כ על דבריו הנכוחים.
אז נכון, לוין ורוטמן מגיעים לקו הסיום של הקדנציה עם יבול דל מהחקיקה ההרסנית שהבטיחו, וזאת הרבה בזכות בג"ץ, היועצת המשפטית לממשלה, כוחות המחאה הגדולים שפעלו בקדנציה הזאת, וגם בזכות כמה חברי אופוזיציה נמרצים במיוחד. עם זאת, הקדנציה הזאת מסתיימת במשבר חוקתי אמיתי, לא רק כמטבע לשון, ועם חשש אמיתי שכשהוא יגיע למפתן דלתם של חלק מבכירי הארגונים הממלכתיים, חלקם רגישים במיוחד, אין כל ודאות שהם יבחרו בבחירה הפשוטה והמתבקשת שלמדו עליה בשיעורי האזרחות.