קצת פחות מ-50 שנה אחרי שאלביס פרסלי עלה לבמה בפעם האחרונה, תיעוד ישן מאותה הופעה חזר להעסיק את הרשת - ולא בגלל הביצוע, החליפה הלבנה או המיתולוגיה סביב ימיו האחרונים. הפעם, תשומת הלב עברה דווקא לאישה אחת בקהל, שנראית מחזיקה חפץ קטן, שחור ומלבני.
ההופעה התקיימה ביוני 1977 ב-Market Square Arena שבאינדיאנפוליס, אינדיאנה, והיא הייתה הפעם האחרונה שבה "מלך הרוקנרול" הופיע בפני קהל. שבעה שבועות לאחר מכן, ב-16 באוגוסט 1977, פרסלי מת באחוזת גרייסלנד שבטנסי בגיל 42, לאחר שלקה בדום לב.
בתיעוד שצף מחדש ברשת, גולשים הבחינו באישה בקהל שאוחזת בחפץ שחור, מלבני, עם כתם כסוף או מחזיר אור בחלקו העליון. מכאן הדרך לתיאוריה הייתה קצרה: חלק מהמגיבים טענו שהחפץ נראה כמו סמארטפון מודרני, או ליתר דיוק כמו מצלמה של טלפון מהשנים האחרונות.
"זה בהחלט נראה מאוד כמו מצלמה של אחד הטלפונים של היום", כתב אחד הגולשים. אחר הוסיף שהוא לא בטוח איזו טכנולוגיה הייתה קיימת אז שיכולה הייתה להיראות כך. וזה בדיוק סוג המשפטים שמספיקים כדי להפוך צילום מטושטש מהסבנטיז לדיון על נוסעים בזמן.
שיפטו בעצמכם
"טלפון" מהעתיד, או פשוט חפץ מהעבר?
הבעיה, כמובן, מתחילה בלוח השנה. האייפון הראשון יצא לשוק רק ב-2007, כמעט 30 שנה אחרי ההופעה האחרונה של אלביס. גם ה-Motorola DynaTAC 8000X, שנחשב לטלפון הנייד המסחרי הראשון שנמכר לציבור, הגיע לשוק רק ב-1983 - שש שנים אחרי אותו ערב באינדיאנפוליס.
ועדיין, זה לא עצר את הדמיון של חלק מהמגיבים. אחד מהם כתב שאם מסע בזמן היה אפשרי, הוא בהחלט היה מנצל אותו כדי להגיע לכמה שיותר הופעות של הלהקות והאמנים האהובים עליו. מגיב אחר טען שגם אם לא היו אנטנות סלולריות ב-1977, מכשיר מודרני עדיין היה יכול לצלם תמונות או וידאו, כך שהיעדר קליטה לא באמת מחסל את התיאוריה מבחינתו.
מנגד, הספקנים הציעו הסברים הרבה פחות בידיוניים - וכנראה הרבה יותר סבירים. חלק טענו שמדובר בפנקס חתימות עם עט כסוף שמחזיר אור, אחרים הציעו את האפשרות שמדובר במצלמת כיס ישנה, טייפ קטן, בקבוקון משקה או חפץ אחר שהיה נפוץ הרבה יותר בשנות ה-70 מאשר טלפון חכם שהגיע איכשהו מהעתיד.
אחד המגיבים כתב שזה "נראה כמו מצלמה", והזכיר שבשנות ה-70 כבר היו מצלמות בגודל דומה פחות או יותר לטלפון מודרני, גם אם עבות ומסורבלות בהרבה. אחר טען שעצר את הסרטון ובחן את התמונה מקרוב - ולדבריו מדובר בפנקס חתימות, כשהברק הכסוף מגיע מהעט.
עוד בנושא
איך זה אפשרי? ציור בן מאות שנים מסתיר בתוכו אייפון
התעלומה בתמונה מ-1917: האם הדמות המסתורית מוכיחה שמסע בזמן אפשרי
למה דווקא אלביס מושך כל כך הרבה תיאוריות קונספירציה?
הסיפור הזה מצטרף לשורה ארוכה של צילומים ישנים שזכו עם השנים לפרשנויות של חובבי קונספירציות. ברשת כבר הופצו בעבר תמונות שבהן נטען כי נראה אדם מדבר בטלפון נייד באיסלנד בזמן מלחמת העולם השנייה, וגם תיעוד מקרב אגרוף של מייק טייסון ב-1995 שבו אחד הצופים נראה לכאורה מחזיק מכשיר שמזכיר סמארטפון.
בכל המקרים האלה, ההסבר הסביר נמצא בדרך כלל במקום פחות דרמטי: מצלמות ישנות, חפצים בזווית צילום מוזרה, השתקפויות, עיוותי וידאו או פשוט מוח אנושי שמחפש צורה מוכרת בתוך תמונה מטושטשת. אבל ברגע שהדימוי מספיק דומה למכשיר שאנחנו מכירים היום, הרשת כבר עושה את השאר.
גם המדע עצמו לא שולל לחלוטין משחקים בזמן - אבל לא באופן שחובבי התיאוריות היו רוצים לדמיין. נאס"א מסבירה כי ניסויים בשעונים מדויקים הראו ששעון שנע במהירות גבוהה יכול לפגר בשבריר זעיר אחרי שעון שנשאר על הקרקע. זה תומך ברעיון של שינוי בקצב הזמן, בהתאם לתורת היחסות של איינשטיין. המרחק בין זה לבין תייר מהעתיד שקופץ להופעה של אלביס עם סמארטפון ביד, כמובן, גדול מאוד.
במקרה של פרסלי, תיאוריית "הטלפון מהעתיד" נוחתת על קרקע פורייה במיוחד. במשך עשרות שנים נפוצו סביב מותו של אלביס שלל טענות לא מוכחות, ובראשן הרעיון שהוא כלל לא מת ב-1977, אלא זייף את מותו כדי לברוח מהתהילה, מהלחצים סביבו או אפילו מאיומים של גורמים פליליים.
אחת הטענות המוכרות של חובבי התיאוריה נוגעת למצבה שלו. שמו האמצעי של אלביס נכתב בלידתו Aron, אך על המצבה מופיע השם Aaron. עבור רוב האנשים זו טעות, בחירה משפחתית או פרט ביוגרפי שולי. עבור קונספירטורים, זה כבר הפך ל"רמז" לכך שלא מדובר בקבר אמיתי, משום שלטענתם לא נהוג לכתוב שם של אדם חי על מצבה.
המיתוס הזה הפך כל כך מוכר, עד שגם הוליווד כבר השתמשה בו כבדיחה. בסרט "גברים בשחור", שעסק בעצמו בחייזרים, סודות ממשלתיים ותיאוריות שוליים, נאמר שאלביס לא מת - הוא פשוט חזר הביתה.
בסופו של דבר, גם במקרה של התיעוד מההופעה האחרונה, ההסבר הסביר ביותר הוא לא מכונת זמן ולא אורחת מהעתיד, אלא חפץ יומיומי שנקלט בזווית שהמאה ה-21 כבר לא יודעת לקרוא בלי לחשוב על סמארטפון. אבל זה בדיוק מה שהופך את הסיפורים האלה לכל כך יעילים: צריך רק פריים אחד מטושטש, אייקון תרבותי אחד והרבה דמיון - והרשת כבר תעשה מזה מסע בזמן.