התוכנית המקורית של צה"ל כללה כיבוש תאי שטח בדרום לבנון, בטווחים משתנים מהגבול הישראלי, כדי למנוע ירי בכינון ישיר על יישובים ישראליים ולשלול כל אפשרות של חדירת מחבלים לשטח מדינת ישראל.
בשונה ממבצע חיצי הצפון, הפעם צה"ל פינה את הכפרים מאוכלוסייה לבנונית, מונע את חזרתה ופועל בחופשיות לאיתור תשתיות טרור ולהשמדתן. כמו כן, כפרים שלמים נהרסו לחלוטין כדי שהמבנים לא יהפכו לעמדות עבור חוליות נ"ט וצליפה של חיזבאללה, או לאתרי יציאה לפשיטה.
בפועל, חיזבאללה נסוג לאחור וצה"ל הצליח לתמרן לטווח של עשרה ק"מ מהגבול הישראלי, תוך שהוא מגיע לערי המקלט של חיזבאללה שנחפרו בסיוע איראני מתחת לפני הקרקע, והפכו ברבות השנים לאתרי חסינות מפני תקיפות אוויריות של צה"ל. נוסף על כך, הגיעו כוחות צה"ל אל ראס ביאדה, הבופור ורכס עלי טאהר, ופניהם לכיוון מרחב נבטיה כדי להמשיך ולהרוס תשתיות טרור.
הרעיון המקורי כלל התייצבות לאורך "קו צהוב" וביסוס שרשרת מוצבים שבהם צה"ל מגן על העורף הישראלי מתוך השטח הלבנוני. אלא שבפועל, חיזבאללה החל לשגר לעבר הכוחות רחפני נפץ, כלי טיס בלתי מאוישים נושאי חומר נפץ, רקטות ופצצות מרגמה. ההתקפות הבלתי פוסקות של חיזבאללה חייבו את צה"ל לתמרן לעומק השטח הלבנוני ולהגיע אל הסלוקי והליטני.
הציפיות בצה"ל מהדרג המדיני היו ונותרו קידום תהליך מדיני מול ממשלת לבנון, במטרה להגיע להסדר הפסקת אש ארוך טווח תוך פירוז דרום לבנון מנשק וטרור, וברמה האסטרטגית - פירוק חיזבאללה. בפועל, בזמן שישראל מנהלת משא ומתן עם ממשלת לבנון, החליטה ארצות הברית להתקדם למזכר הבנות עם איראן, שדרשה לשלב את חיזבאללה בהסכם הפסקת האש. הדבר חייב את צה"ל להימנע מתקיפות ברובע הדאחייה בביירות, שם נמצא מרכז חיזבאללה: בונקרים ומערכים תת-קרקעיים, מפקדות, חמ"לים, דירות מסתור ועוד. בעקבות הדרישה האמריקנית, קיבלה ביירות חסינות מתקיפות ישראליות.
כעת, צה"ל ממשיך לאבטח את הקו הצהוב ולמנוע חדירת מחבלים ואזרחים דרומה, לתאי השטח שנמצאים בשליטה מבצעית ישראלית. במקביל, לוחמי צה"ל ממשיכים לסרוק את השטחים הנרחבים כדי לאתר תשתיות טרור ולהשמיד אותן. כאשר הכוחות מזהים איומים מיידיים, הם "מסירים אותם" - כלומר פותחים באש.
לא ברור מהי האסטרטגיה של הדרג המדיני, פרט להמשך הלחימה
ברקע ההודעות על ההרוגים מגדוד 52 ומחטיבת הקומנדו, הציפייה הציבורית היא להפסיק את הלחימה ולהגיע להסכמות במישור המדיני עם ממשלת לבנון. בפועל, אין כל התקדמות מדינית ואין מתווה שנראה באופק. צה"ל ממשיך להילחם, ולראיה - עשרות מחבלים נצורים במערכים תת-קרקעיים בכפר תבנית שבדרום לבנון. בצה"ל הבהירו כי אם יזהו מחבלים - יהרגו אותם.
בשורה התחתונה, לא ברור מהי האסטרטגיה של הדרג המדיני, פרט להמשך הלחימה. לכן עולות השאלות הקשות: כשצה"ל יסיים לטהר את השטח סביב הקו הצהוב, האם יעמיק שוב את התמרון מעבר לקו? מה יקרה כשחיזבאללה יפר את הפסקת האש ויתקוף את הכוחות באמצעות רחפנים? ומהי האסטרטגיה המדינית של הממשלה? בשלב הזה - לא ברור.