ההצבעה בכנסת בשבוע הבא לתפקיד מבקר המדינה הבא היא שיאו של תהליך הדרדור שעובר המוסד החשוב הזה בעשור וחצי האחרונים. המועמד של ראש הממשלה הוא עו"ד מיכאל ראבילו. בשנת 2026 אין מתאים ממנו להיות המועמד לתפקיד ציבורי בכיר מטעמו של ראש הממשלה. מאז קיבל את תעודת עורך הדין שלו בשנת 1994, לא רק שלא עבד בשום תפקיד במערכת הציבורית, הוא אפילו לא עזב את משרד עורכי שבו הוא עובד עד היום - המשרד של שני קרובי משפחתו של ראש הממשלה, דוד שומרון ויצחק מולכו, המשרד שמייצג את נתניהו זה שנים ארוכות.
ראבליו, מספר שלוש במשרד הזה, הוא מי שייצג את נתניהו בשורה של עניינים אישיים ממש מול מבקר המדינה - הצהרות הון, תרומות אישיות שקיבל, מימון למשפטו וכו' - והוא גם האיש שייצג בהצלחה את הממשלה וראש הממשלה בשורה של עתירות נגדם, לרבות התיק המפורסם המכונה תיק 11:0 - העתירות שביקשו לקבוע שאי אפשר להטיל מנדט הטלת הרכבת ממשלה על נאשם בפלילים. כעת ראש הממשלה מבקש למנותו להיות האיש שאחראי על ביקורת המנהל התקין בשירות הציבורי, על טהר המידות של אנשי ציבור, ועל בחינת מחדלים של הממשלה. אוי לבושה.
על תפקיד מבקר המדינה
לקראת סוף שנות השמונים ניסתה הכנסת להרים את מעמדו של תפקיד מבקר המדינה, ובמשך 18 שנה מינתה לתפקיד שופטי בית משפט עליון - יעקב מלץ, מרים בן פורת ואליעזר גולדברג. המבקרים העליונים לא היססו ממרום מעמדם לגעת בעצבים הרגישים ביותר של הממשלה, וכן להוביל בדו"חות שיצאו תחת ידם לפתיחת חקירות פליליות. כך, למשל, זכורה חקירת פרשת המינויים הפוליטיים של צחי הנגבי, חקירת עמותות אהוד ברק, חקירת חברות הקש של אריאל שרון, ועוד. מצד שני, המבקרים העליונים הסתפקו לרוב בדו"חות חצי שנתיים ושנתיים, לא הגיבו למקרי שחיתות זועקים לשמיים בזמן אמת, וגם נמנעו מלציין את שמותיהם של האנשים שמצאו אצלם אחריות אישית.
אחרי פרישת גולדברג מינתה הקואליציה של אריק שרון את נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה בדימוס, מיכה לינדנשטראוס, לתפקיד מבקר המדינה. כשלינדנשטראוס מונה נמתחה ביקורת רבה בציבור על כך שמדובר במינוי מטעם, ושהורדת הסטנדרט משופט עליון לשופט מחוזי תפגע במוסד. בפועל, לינדנשטראוס הפך להיות הסיוט של ממשלת קדימה. הוא הקים אגף מיוחד במשרד שיעסוק רק בגילוי שחיתות ציבורית, גוף שהניב פירות ביניהן חקירות פליליות רבות נגד מחליפו של שרון, אהוד אולמרט - פרשת מרכז ההשקעות, פרשת ראשונטורס, פרשת טלנסקי, פרשת כרמיה, פרשת בנק לאומי ועוד. לינדנשטראוס גם פיתח שיטה חדשה של בדיקות בזמן אמת, דו"חות קצרים נושאיים, ולא רק תקופתיים, והפך את המוסד לחי ובועט. הוא גם לא ראה בתקשורת מילה גסה, וחשב שיש כוח גדול בכך שהתקשורת תהדהד את עבודת הביקורת.
עם תום ימיו התוססים של לינדנשטראוס במשרד, המוסד הלך והידרדר. שני המבקרים שמונו אחריו, איך לא, בתקופת נתניהו - יוסף שפירא ומתניהו אנגלמן - לא גילו עניין בפרשות שחיתות, והאחרון אף הגדיל לעשות כשסגר את האגף במשרד שעסק בחשיפת שחיתות.
בחירתו של אנגלמן לתפקיד לפני שבע שנים היתה צורמת במיוחד לאחר שהתברר שלפני בחירתו עבר מעין ראיון אצל ראש הממשלה ורעייתו. אנגלמן כמובן הכחיש בתוקף וטען שלא היה מדובר בראיון, אלא במעין מפגש היכרות ידידותי. על דבר אחד אין ויכוח - לאחר שמונה אנגלמן הוא הודה לראש הממשלה על בחירתו. המבקר הודה למבוקר שבחר בו. כזכור המבקר אינו מינוי של ראש הממשלה, אלא של כנסת ישראל ולא בכדי. נכון שכיום זה נשמע דמיוני, אבל אחד מתפקידיה של הרשות המחוקקת הוא לפקח על עבודת הרשות המבצעת.
אנגלמן אמנם ביקר לא מעט את ממשלת ישראל במהלך כהונתו, ואפילו את ראש הממשלה, אבל התרחק קילומטרים רבים מעיסוק בפרשות שחיתות. "אני לא משטרה", אמר לא פעם בשיחות סגורות. יתרה מזאת, אנגלמן לא ייצר תחת כהונתו דו"חות כלשהם עם המלצה להליך פלילי. כל קודמיו העבירו ליועמ"ש דו"חות לפי סעיף 14 ג' לחוק יסוד: מבקר המדינה - אותו סעיף חוק שמשמעותו מעין המלצה לחקירה פלילית.
כאמור, שיא השיאים בהידרדרות הזאת הוא מה שאמור לקרות בשבוע הבא. כאן כבר לא מדובר בראיונות סודיים, או בבחישה נסתרת; כאן זה כבר מהמקפצה המפוארת בבריכה בקיסריה. ראש הממשלה ביקש מחברי הקואליציה שלו להעביר את תמיכתם משופט בית המשפט העליון בדימוס, יוסף אלרון, לעורך דינו האישי, מיכאל ראבילו.
בתחילה אלרון נראה מועמד טוב לחברי הקואליציה, שכן הוא זה שהיווה את האופוזיציה בבית המשפט העליון לנשיא עמית, הוא זה שאתגר את שיטת הסניוריטי כשהעמיד עצמו כמועמד לנשיא, והוא זה שבכמה מהסוגיות הרגישות שהובאו לבג"ץ (כמו עילת הסבירות) נשאר בדעת מיעוט. עם זאת, בשלב כלשהו נפל לנתניהו האסימון, בוודאי משפחתו סייעה לו בכך, שבסוף אלרון היה איש המערכת רוב חייו הבוגרים, ולאחר שייבחר לתפקיד אולי חלילה ירצה לעשות את תפקידו נאמנה, כפי שרוני אלשיך ביקש לעשות את עבודתו כמפכ"ל, וכפי שאביחי מנדלבליט ביקש לעשות את תפקידו כיועץ משפטי לממשלה.
נתניהו החליט שצריך להשתחרר מהקונספט של מינוי טוב מהמערכת, ושצריך להנחית אותו מבחוץ.
זו לא הפעם הראשונה שנתניהו מבקש למנות לתפקיד ממלכתי אדם ששימש עו"ד פרטי שלו. הפעם הקודמת שעשה זאת היתה כשקידם את מינויו של עו"ד יהודה ויינשטיין לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.
ויינשטיין טען אז כי ייצג את נתניהו כחשוד לפני שנים רבות בפרשת המתנות, וכי אחרי שנים ארוכות כל כך אין לו מניעות. איך זה נגמר? מצד אחד ויינשטיין אכן הגיש כתב אישום נגד שרה נתניהו, וגם פעל נגד עמדותיו של נתניהו בכמה עניינים שהיו קרובים מאד ללבו של האחרון (ויינשטיין הוא זה שמנע מנתניהו לסגור את ערוץ 10 דאז); מצד שני, נזהר מאד בהליכים נגד נתניהו אישית, בין השאר במסמוס פרשת ביביטורס. גם אם לשיטתו עשה זאת בידיים נקיות, לא כולם האמינו לכך, וזאת בשל עברו כעו"ד פרטי של נתניהו.
אני עוקב במשך שנים אחרי ראבילו. מסוללת עורכי הדין של נתניהו הוא המוכשר ביותר, החכם ביותר, וגם הנחמד והנעים ביותר. מצד שני, הרעיון למנות אותו לתפקיד מבקר המדינה, אין מופרך ממנו. משרד שמרון-מולכו הוא לא סתם המשרד שייצג את נתניהו במשך כל השנים; הוא לא רק קשור לנתניהו בקרבה משפחתית; הוא כאמור עמוק בסודותיו הכלכליים של האיש. הוא יודע בדיוק כמה כסף יש לו ואיפה בדיוק הא מוחזק.
ראש המשרד, דוד שמרון, הסתבך בעבר בפרשת הצוללות - עניין הנוגע באופן הכי גס שאפשר להעלות על הדעת בענייניה הציבוריים והביטחוניים של ישראל. התיק נגד שמרון אמנם נסגר, אבל העננה נשארה - איך קרה ששמרון ונתניהו, שניהם עסקו בעסקת הרכש של הצוללות מבלי שאיש יידע על חלקו של השני. מצד אחד עסקה שרוב ראשי מערכת הביטחון מודרו ממנה אך נתניהו דחף אותה בכל הכוח קדימה; מצד שני עסקה שפרנסה את שמרון.
קשה אפילו להתחיל לחשוב על המניעויות שיהיו לראבילו אם ייבחר לתפקיד. הוא למעשה לא יוכל לגעת בשום עניין אישי של האיש החזק במדינה. מה הטעם למנות מבקר מהשוק הפרטי שמראש יהיה כל כך מנוע? אבל זו לא רק המניעות שלו, חשבו על דרגי ביניים שרוצים להתקדם במשרד. האם יעזו להתעסק עם נתניהו, כשקידומם תלוי באדם כל כך קרוב לנתניהו? מינויו של ראבילו לתפקיד המבקר תהיה חרפה שלא הכרנו.
ראבילו תמיד נראה בעייני כאיש ראוי ברמה האישית, אבל עצם המחשבה שלו שהמינוי שלו אפשרי מעוררת מחשבות נוספות לגביו. הרי הוא יודע שההעדפה לבחור בו על פני כל עורך דין אחר בוותק וביכולות שלו בשוק הפרטי, נובעת רק מהיותו פרקליטו של נתניהו. לפעמים אפשר גם להגיד לא להצעה מפתה. כל שנותר הוא לקוות שמאחורי הקלפי יתעוררו לחיים, ולו לשניה, המצפנים התקולים של חברי הקואליציה.