עונת המינויים: כשממשלה שנבחרה כחוק הופכת למחלה אוטואימונית

בנימין נתניהו, כך על פי חשיפת חדשות 12, נזף בראש המוסד, דדי ברנע: "חתרת תחת סמכותי" - או משהו בסגנון, משפט שאפשר היה להתעכב עליו עוד קצת, אלמלא נועד מראש פחות לראש המוסד ויותר לאמצעי התקשורת.

לו היה מתבקש תלמיד לנמק את הנזיפה הזאת במבחן אזרחות, כלומר "בתנאי מעבדה", הוא לא היה צריך להתאמץ יותר מדי: במדינה שהתנהלותה תקינה, ברור לכל שסמכותו של ראש הממשלה, נציג העם והריבון במשטר דמוקרטי, להחליט מי יעמוד בראש שירות הביון, בעוד למנהל הפורש שלו אין זכות לפנות ליועצת המשפטית לממשלה ולהתנגד למינוי.

העניין הוא שישראל כבר מזמן אינה מדינת חוק שמתנהלת על פי כללי מנהל תקין. - תהליך נורא שהחל פחות מ-72 שעות לאחר כינון הממשלה הנוכחית, עת הכריזו ראש הממשלה ושר המשפטים על הפיכה שהוסוותה תחת השם העדין "רפורמה משפטית".

השאלה אינה האם רומן גופמן הוא בעל כישורים מספיקים לשמש כראש מוסד (לרובנו אין מושג) או האם מה שנראה על פניו כהתנהגות בעייתית מאוד בהפעלת סוכן, פוסלת אותו מלשמש בתפקיד הקריטי כל כך לביטחון ישראל. השאלה המדהימה היא האם ראש הממשלה כשיר עוד לבצע מינויים שהשפעתם עלולה להיות ארוכת טווח.

זו שאלה איומה, לא רק בגלל משמעויות מרחיקות לכת לגבי דמוקרטיה בכלל והדמוקרטיה הישראלית בפרט, אלא בגלל העובדה שראש הממשלה מקבל בפועל, כמעט מדי יום, החלטות מרחיקות לכת של חיים או מוות חלילה - ואם ייערכו הבחירות במועדן, יש לו עוד יותר מחמישה חודשים להוסיף ולקבל החלטות שכאלה.

שופטים ויועצים משפטיים הם לרוב אנשים נבונים ומנוסים, שעברו כבר דבר או שניים בחייהם האישיים והמקצועיים, אבל ספק אם משהו בהכשרתם וניסיונם רב השנים הכין אותם להתמודד עם ממשלה שהפכה מגוף שנבחר ופועל כחוק, למחלה אוטואימונית, שבמסגרתה הגוף פועל נגד תאים בריאים שלו עצמו.

למרבה הצער, נתניהו הוא עד התביעה המרכזי נגד עצמו. איך יודעים? לשם כך נניח כרגע למינוי של גופמן ונבחן מינוי אחר שלו, שעלה לכותרות: רצונו למנות את עורך הדין מיכאל ראבילו למבקר המדינה.

גם כאן השאלה היא לא מידת כישוריו של ראבילו לתפקיד, אלא מידת התאמתו אליו, שמעידה על המייעד יותר מאשר על המיועד. למה? כי מנהל חזק באמת, שסומך על יכולות ההנהגה שלו, לוקח את האדם הכי לעומתי שיש תחתיו, "פרקליט-שטן" של ממש - והופך אותו למבקר הפנים של הארגון.

מדובר בכאב ראש לא קטן, אבל תועלת גדולה למנהל שבטוח בעצמו, בהחלטותיו ובמעשיו ומאתגר את עצמו כך שיצלח אף את הביקורת המחמירה ביותר. ספק אם נתניהו היה אי פעם כזה, אבל הוא היה לפחות קרוב הרבה יותר. בסביבתו היו לא מעט אנשים דעתניים שלא התביישו להגיד לו מה הם חושבים.

עם השנים הלך והתבצע "ניקיון" של סביבת נתניהו ממי שמסוגלים לאתגר אותו. אלה הוחלפו על ידי אומרי-הן ונושאי-חן בעיני ראש הממשלה ובעיקר בעיני סביבתו הקרובה, רעייתו ובנו, שברצונם קירבו וברצונם הרחיקו, עד שלא נותר עוד אדם אחד בעל יכולת חשיבה עצמאית בסביבת ראש הממשלה.

מי שרוצה להבין עד כמה עמוקה התמורה שחלה באקלים הלשכה החשובה בישראל, יכול למתוח ציר בין אביגדור ליברמן לצחי ברוורמן... כלומר בין ליברמן הדעתן שלחש על אוזנו של נתניהו כשזה היה עוד מנהיג חזק (או לפחות כזה שמסוגל להכיל דעה מאתגרת), לבין משרת נאמן של המלך הזקן והחלש (שזקוק לחיזוקים), לא תמיד של הממלכה.

זה לא קרה לנתניהו ביום אחד, הן גם מבקר המדינה הנוכחי הוא מינוי שנועד לכרסם במעמדו של מוסד ביקורת המדינה, אבל זה החריף מאוד במהלך כהונתו האחרונה, ככל שרבה השפעתם של גורמים שמעולם לא עמדו לבחירת הציבור על החלטותיו.

בדבר אחד קשה לחשוד בנתניהו: טיפשות. הוא מבין את ההשלכות ארוכות הטווח של המינויים שהוא מבצע. אתמול הגיש כתב חדשות 12, אוהד חמו, פרויקט שעסק בטרור היהודי בשטחי יהודה ושומרון. הכתבה לא הראתה רק את הבהלה שאוחזת בראשי מפעל ההתנחלות לנוכח עשבי הפרא שצמחו בשולי ערוגות החמד של הממסד המתנחלי, אלא גם תדריך לפורעים הצעירים, כיצד לעמוד בחקירות משטרה ושב"כ.

בקטע הארכיון הזה נראה איתמר בן גביר, אז עורך דין נלהב, מלמד את פרחי-הטרור, אודות האופן המיטבי לשיבוש עבודת החוקרים. נתניהו, שמן הסתם ידע על הרזומה של בן גביר, החליט למנות אותו לשר המשטרה (שמו המקורי של התיק שהפך ל"ביטחון פנים" והיה ל"ביטחון לאומי"). כלומר, זהו לא מעשה של מי שמבקש למשול, אלא של מי שמבקש "לשרוף את המועדון".

אם יצליח, הרי שהכאוס ישבש את עבודת המשטרה, הפרקליטות, המוסד לביקורת המדינה, השב"כ והמוסד, ניצבות שירות המדינה ועוד, כך שלא יוכלו עוד להפריע לו. אם ייכשל, הרי שהוא ישאיר שדה מוקשים לבאים אחריו, אדמה חרוכה ממש.

ממש כמו החקיקה שהוא מבקש להאיץ: נגד תקשורת חופשית, נגד מוסד הייעוץ המשפטי, נגד המחלקה לחקירות שוטרים ועוד, סביר להניח שחלק גדול מהצעדים שמבקש נתניהו לסיים במה שנראה כמו "זמן פציעות" של כהונתו הארוכה, יעוכבו על ידי כל מי שיש לאל ידו כדי לעכבם עד לבחירות: מהיועצת המשפטית ועד לבג"ץ.

נתניהו יודע את זה, במידה רבה הוא אפילו מכוון לשם: הן מדובר באותו מוסד משפטי שאולי ידון בעתיד בערעורו של הרשעה אפשרית בדין (הרשעה צפויה שידועה גם בשם "התיקים קורסים"...).

דבר אחד בטוח: אפילו אם נותנים לנתניהו הנחה ענקית, עצומה ממש ומניחים שמחדל 7 באוקטובר היה יכול להתרחש תחת כל ממשלה אחרת, הרי שכהונתו הנוכחית, השישית במספר, הייתה כולה בסימן לעומתיות, כאוס והחרבת כל חלקה טובה של מנהל תקין, זה שהוא מטיף בשמו מוסר לראש המוסד הפורש.

ואגב כך - ומאחר שבסופו של דבר הכל אישי: אפילו את היריבות הפתאומית הזאת עם מי שנחשב למתואם אתו עד לפרט האחרון, "הרוויח" נתניהו ביושר: זוכרים את הפרסומים שניסו להפיל את התיק של כישלון החלפת המשטר באיראן על ראש המוסד? מי לדעתכם אחראי להם?

ובכן, על גורלו של המשטר באיראן אין לאזרחי ישראל, למרבה הצער, יכולת להשפיע. על גורל הממשלה שהפכה את ישראל ממדינה מתוקנת (יחסית) למדינה שאין בה חוק, אין בה סדר ואין בה מוסדות שלטון מתפקדים, עוד יש לנו השפעה.