הנשיא הרצוג לא חלם בחלומות הגרועים שלו שזה מה שיקרה לו. הוא עבד במשך שנים כיו"ר הסוכנות היהודית להיבחר למשרה היוקרתית, הכי יוקרתית, של נשיא המדינה והצליח נגד נתניהו ונגד כל הסיכויים.
הרצוג הוא מה שנקרא פוליטיקאי של חדרים סגורים. יש לו אינטליגנציה רגשית גבוהה ביותר. הוא יודע לחבר אנשים, לשכנע, לדבר לליבם של אנשים. הוא אשף החדרים הסגורים. בפני קהל הוא הרבה פחות טוב. ראינו את זה בבחירות ב-2015 כשעמד בראש מפלגת המחנה הציוני. לא היתה שם כריזמה, לא הופעות סוחפות בפני הקהל, היתה פאדיחה אחת גדולה באותו עימות בפגוש את העיתונות בערוץ 12, כשהרצוג הנרגש הבטיח לשמור על "נתניהו מאוחדת", כשמאחוריו נתניהו מתפוצץ מצחוק בתמונה גדולה מביתו בבלפור.
היכולת הבין-אישית של הרצוג סייעה לו לחפור מנהרה מתחת לנתניהו. הוא סגר על תמיכה בו של הסיעות הערביות, עם ישראל ביתנו של ליברמן, עם המפלגות החרדיות. כשנתניהו התעורר מאוחר, דבר שלא ממש מתאים לו, להרצוג כבר היתה תמיכה של חצי כנסת. נתניהו שמע מהחרדים שהם נעולים על הרצוג, וכשמרים פרץ הודיעה על התמודדות, כולם בכנסת הבינו שהקרב הוכרע.
ב-2 ביוני 2021 נערכו הבחירות בכנסת, בבחירה חשאית כנהוג. הרצוג נבחר ברוב חסר תקדים של 87 ח"כים לעומת 26 קולות שקיבלה מרים פרץ. חברי הכנסת בחרו אחד משלהם והרצוג הוא חבר כבוד במועדון הח"כים. הח"כים בחרו מישהו משלהם, שמבין את צרכי הח"כים, השרים, אחד אפשר לדבר איתו. למשל על הצטרפות לנסיעה חלומית עם הנשיא, כל מיני בקשות שנוהגים לבקש מלשכת הנשיא ועד חנינות.
אוי החנינה. כמה הרצוג היה מוכן לשלם כדי שייקחו ממנו את הפיל הזה שליווה את כל כהונתו. ליווה והעיב. וזה לא רק חנינת נתניהו, זה כל מה שעברנו בשנים האחרונות. המהפכה המשטרתית, ההפגנות, השבעה באוקטובר, הסתערות חברי הקואליציה על בית המשפט העליון, על היועצת המשפטי לממשלה, על הרמטכ"ל, על מי לא. זה לא מתאים להרצוג, לאופיו. הוא אוהב פשרות, שואף לפשרות. ובמדינה כל כך משוסעת, קרועה, עם תיעוב הדדי ברמות גבוהות, קשה למצוא פשרות. או שאתה בצד של תומכי נתניהו ותומכי הממשלה או שאתה נגד. או שאתה תומך בכל מעשי הקואליציה והממשלה או שאתה נגד. הגישה ההרצוגית, זו של הפשרה, לא ישימה. ולכן הרצוג חטף וחוטף מכל הכיוונים.
בכלל, הרצוג היה רוצה לפתור את סיפור נתניהו כדי לשקם את כהונתו. ראש ממשלה אחר, לא שנוי במחלוקת עד כדי טירוף כמו נתניהו, היה יכול להיות טוב להרצוג הנשיא. אז יכולות הפישור והגישור של העורך דין מפירמת עורכי הדין הנחשבת הרצוג-פוקס-נאמן יכולה היתה לבוא לכדי ביטוי. היום אין דרך לגשר.
בחודשים האחרונים קשים מאוד להרצוג. הלחצים עליו בעניין החנינה לנתניהו משני הצדדים, הם אדירים. והרצוג נקרע. אם הוא היה יכול הוא היה נותן חנינה לנתניהו ומעיף מהשולחן את תפוח האדמה הרותח הזה. אבל הוא לא יכול. הצד השני, זה המתנגד לנתניהו, מפעיל לחצים גדולים. הרצוג מתגורר בשכונת צהלה היוקרתית בת"א. הוא מפא"יניק מבטן ומלידה. המילייה הקרוב שלו מתעב את נתניהו. אם ייתן לנתניהו חנינה הוא יתקשה להוציא את אפו מהבית.
וייסורי הרצוג נמשכו. בינואר השנה התראיין מקורבו, חברו ואיש סודו לשעבר, מוטי סנדר לתכנית עובדה. הוא טען כי הרצוג שלח אותו ערב הבחירות לנשיאות כדי לרקום עסקה שתעניק לנתניהו חנינה. הרצוג הכחיש. עוד טען סנדר כי מאז הבחירות בינהם ב-2015, הרצוג מפחד מנתניהו עד כדי שיתוק. וגם אם היו לו להרצוג תוכניות להעניק חנינה, העדות של מוטי סנדר, הרסה כל אפשרות כזו. סנדר הוציא לאור את הדיבורים על האפשרות הזו וטרפד עסקה.
ואם לא היה די להרצוג בכל הלחצים מבית, הגיע הלחץ הגדול ביותר, לחץ אטומי ממש, של הנשיא טראמפ. בסדרת הודעות, ציוצים, ראיונות, כולל קריאה בעת נאומו בכנסת, דרש טראמפ מהרצוג לתת חנינה לנתניהו. זה היה בערב המלחמה מול איראן ובמהלכה, טראמפ רצה לדאוג לשותפו למלחמה, נתניהו, והשתלח קשות בהרצוג, האשים אותו בהונאה. "הרצוג הוא חרפה. הוא צריך להתבייש. הוא הבטיח לי חמש פעמים בשנה האחרונה שייתן חנינה לנתניהו ולא עשה זאת" אמר טראמפ.
והיו עוד השתלחויות. נתניהו שתק, הרצוג מחה שלא אמר מילה על הפגיעה בריבונות המדינה.
המלחמה נכנסה לסוג של הפסקה. טראמפ משתוקק, כמהה ממש לסיימה, נמאס לו לגמרי מאיראן והמלחמה איתה. בינתיים אין ממש פרטנר איראני בצד השני. בשלב זה אין עוד בקשות של טראמפ מהרצוג לחנינה, אולי העובדה שהמשטר האיראני לא נפל במהירות המצופה, כפי שנתניהו העריך באוזני טראמפ ערב המלחמה, תרמה לזה שגם התלהבות הנשיא מחנינה לנתניהו קצת דעכה. למרות שאצל טראמפ, כבר למדנו, קשה לצפות מה הלאה.
והיום התפתחות: על פי העיתון החשוב בעולם, הניו יורק טיימס, הרצוג החליט סופית שלא לתת חנינה לנתניהו. דווח כי ינסה לקדם עסקת טיעון. עסקת טיעון ללא פרישה של נתניהו מהחיים הפוליטיים לא תתקדם. וחשוב לדעת: הניו יורק טיימס לא היה מפרסם ידיעה כזו בלי מקורות חזקים. בבית הנשיא הרצוג מיהרו להגיב: "כפי שהתבטא מספר פעמים בעבר, נשיא המדינה יצחק הרצוג רואה בהגעה להסדר בין הצדדים בתיקי רה"מ נתניהו כפתרון ראוי ונכון. מגעים להסדר הם חלק הכרחי בניסיון להביא
את הצדדים להסכמות.
"על כן, סבור הנשיא כי נכון תחילה, בטרם הדיון בבקשת החנינה עצמה, למצות מהלך שיכול להביא לגיבוש הסדר בין הצדדים, מחוץ לכותלי בית המשפט".
ניסוח פתלתל שאומר אין חנינה אבל יהיה ניסיון להגיע לעסקה. אבל ההערכה כי הרצוג, גם אם ירצה, והוא רוצה מאוד, לא יכול להעניק חנינה לנתניהו. הרצוג מבין את זה והוא שקד על עסקת טיעון, שבמסגרתה יפרוש נתניהו לטובת החיים הטובים בארה"ב. בן כספית פרסם היום באתר מעריב כי יש אפשרות נוספת: גישור פלילי לא פורמלי. שופט שינהל גישור במקביל למשפט. יישב עם שני הצדדים וינסה להגיע לפתרון במסגרת המשפט הפלילי.
גם המצב הבריאותי של נתניהו שאודותיו פורסם ביום השישי אולי יתרום לניסיון הזה. ואם זה יקרה, לא יהיה מאושר מהרצוג.
בכיר במערכת המשפט טוען שנושא הגישור הפלילי נבחן על ידי הרצוג כבר זמן רב, אבל לטענתו, הפערים בלתי ניתנים לגישור.