מבצע "שאגת הארי" היה מאמץ כירורגי בהיקף תעשייתי להסרת החרב המתהפכת מעל צווארה של ישראל: פרויקט גרעין שניתן להגדירו ללא ספק כאיום קיומי. ואם זה לא היה ברור, קיבלנו המחשה נוספת ממשטר האייתוללות, שטבח בעשרות אלפי אזרחיו בלי למצמץ ושיגר במכוון טילים לעבר ריכוזי אוכלוסייה ברחבי המזרח התיכון.
צה"ל פעל בנחישות ותקף את כל שרשרת הערך האיראנית הקשורה לפרויקט הגרעין - הן במבצע "עם כלביא" והן במבצע הנוכחי: מתקנים, תשתיות ייצור, מרכזי מחקר ופיתוח ומוקדי ידע במעגלים ראשון, שני ושלישי. הותקפו מפעלים הקשורים ישירות לפרויקט, מעל ומתחת לקרקע, וכן מפעלים במעגל שני, כולל רכיבים קטנים. חיל האוויר ואגף המודיעין הוכיחו כי אין נקודה באיראן שהיא חסינה - מהמדענים ועד למנהלים הבכירים.
נתניהו קבע את הרף
אך לצד ההערכה להישגים המבצעיים, יש להפנים כי רק החלטה גורפת של המשטר האיראני תוכל להוביל לשינוי אסטרטגי בפרויקט הגרעין, בדומה לעיראק ולוב. המשטר בטהרן אינו מראה סימני נסיגה מהמדיניות שהתוו חומייני וחמינאי. במצב זה, ישראל וארצות הברית יכולות לכל היותר לגרוע יכולות ולהרחיק את המשטר מהפצצה - אך לא למחוק את האידיאולוגיה שכרוכה בפרויקט הגרעין.
כעת, לאחר הפגיעה בתשתיות, העיניים נשואות אל לב האיום: מצבורי האורניום המועשר ברמה של 60%. המרחק מנקודה זו לחומר ברמה צבאית, כלומר לפצצה - קצר מאוד. כאן עובר הקו האדום של מערכת הביטחון בישראל.
כל משא ומתן שלא יכלול הוצאה פיזית של האורניום המועשר אל מחוץ לשטח איראן, תחת פיקוח בינלאומי הדוק, יהיה בבחינת חצי עבודה. אסור לישראל לחזור על טעות המודל הסורי. בזמנו, תחת לחץ ממשל אובמה, אסד הוציא את חומרי הלחימה הכימיים, אך הותיר בידיו יכולות ומתקנים שאפשרו לו לשמר את האיום. האיראנים, אמני ההונאה, ינסו למכור לעולם מצג שווא של "חדלנו", תוך שמירה על יכולות בפועל.
נתניהו קבע אמש את הרף כשהצהיר - ולא בפעם הראשונה: "יש עדיין חומר מועשר באיראן, או שייצא בהסכמה או בדרכים אחרות". באמירה זו הוא נכנס למעשה לחדר המו"מ בין ארה"ב לאיראן והגדיר את מדד ההצלחה. כל תוצאה אחרת תיחשב מבחינת ישראל לכישלון חמור, שישאיר את העורף הישראלי תחת צל של איום קיומי.
ישראל חייבת לעמוד על שלה
במסדרונות צה"ל נשמעו השבוע קולות של סיפוק. קצין בכיר ציין כי הצבא עמד ביעדים שהציב הדרג המדיני ואף מעבר לכך, ולכן מדובר מבחינתו ב"ניצחון". זה נכון ברמה המבצעית - אך מסוכן ברמה התודעתית.
בעידן הנוכחי אין "ניצחון מוחלט". משטרים קיצוניים כמו איראן וארגוני טרור כמו חיזבאללה וחמאס לעולם לא יחתמו על כתב כניעה. גם כשהחרב מונחת על צווארם, הם ינסו שוב ושוב להרוויח זמן באמצעות פשרות חלקיות ופיזור שקרים.
רף הציפיות הגבוה שיצר נתניהו עם האמירה "הניצחון המוחלט" הוא המוקש האמיתי. הישגי צה"ל נגד פרויקט הגרעין ומערך הטילים הם חסרי תקדים. האיראנים יידרשו ביום שאחרי לשקול היטב היכן להשקיע את המשאבים: בכלכלה המקרטעת, בהרגעת הציבור, בפרויקט הגרעין והטילים או בשלוחים. ועדיין - כל עוד האורניום נותר בידי טהרן וחופש הפעולה הישראלי להמשך תקיפות מוטל בספק, ניתן אולי להגדיר זאת כ"ניצחון", אך עם הסתייגויות ברורות.
כעת הכדור עובר למגרש הדיפלומטי בין וושינגטון לטהרן. ישראל חייבת לעמוד על שלה: הוצאת האורניום המועשר וחופש פעולה מלא לפעול נגד כל התפתחות חשודה ברחבי איראן.