המבט להרים המושלגים באיראן - תחת אש הנ"מ: מפקד בסיס רמת דוד בריאיון מיוחד

"אנחנו במיקוד לשתי הזירות. איראן ולבנון. אנחנו ממריאים - מטוסי קרב, מסוקי אפאצ'י, כטמ"ם (כלי טיס מאויש מרחוק) תוך כדי שיש איום ואתה תחת אש. אנשים צריכים לדעת להתמגן ולהוציא את המשימות תוך כדי. גם אם תוך כדי תהליך היציאה לטיסה יש עכשיו איזושהי ספיגה. התאמנו על זה שנים. אין לנו כאן איזושהי הפתעה. השריר המרכזי של בסיס רמת דוד זו רציפות תפקודית. לא לעצור", כך תיאר מפקד בסיס רמת דוד אלוף-משנה א' את שגרת המבצעים בעיצומה של המערכה "שאגת הארי" ולפני הפסקת האש.

במקביל, מפקד הבסיס תיאר את המוכנות של סדרת תקיפות בטווחים של יותר מ-1,500 ק"מ מדי יום במשך יותר מחודש ימים ברציפות. "אנחנו אומרים תמיד 'סרבל ספוג זיעה מונע סרבל ספוג בדם'", אמר אל"ם א'. "אנחנו מאמנים את הטייסים והנווטים להתחמק מטילים, להתמודד עם איומים, לטוס רחוק על קצה הדלק שלהם. על קצה יכולות המטוס, להצליח להתמודד עם האווירה המורכבת, עם מטרות חדשות שנכנסות בזמן אמת, עם היתוך מידע שלם שמגיע מכל מיני מקורות במטוסים, ועבודה בשיתוף פעולה בין אף-35, לאף-16, לאף-15, למטוסי עזר נוספים ומטוסי תדלוק. מדובר באימונים במשך שנים וכשמגיע רגע האמת פשוט מאיצים".

"המערכה הזאת היא 'עם כלביא' בחזקת 100. אין איך להשוות את מה שקורה בחודש האחרון. בחמישה שבועות האחרונים. ב'עם כלביא' הגענו להישגים חסרי תקדים. פתחנו את הדרך. בנינו לעצמנו ביטחון, מה אנחנו יודעים לעשות עם מטוסי קרב שלנו, עם מערך הכטמ"ם שלנו, וראינו שאנחנו מסוגלים לייצר חופש פעולה באיראן".

הוא המשיך: "חופש פעולה זה מושג מפתח אצלנו, זה הבסיס של האפקטיביות שלנו. מה עוד שונה? האינטנסיביות, גודל השעה. אנחנו לא נוכל להרשות לעצמנו, לילדים שלנו ולנכדים שלנו, להשאיר איום קיומי כמו המשטר האיראני שמכריז, מצהיר בצורה הכי ברורה מה הוא מתכוון לעשות... ברמה האישית טסתי באיראן, במבצע 'עם כלביא'. חציתי את כל המרחבים עד לשם, הגעתי מעל טהרן. גם הפעם. מה שראיתי שם עכשיו - זו מסת כלי הטיס הכל כך גדולה ב-72 שעות הראשונות. שפשפתי את העיניים כדי להאמין שזה מה שקורה... עם חיל האוויר האמריקני. כתף אל כתף".

"פוגשים מטוס תדלוק בכל מיני תצורות מסוגים שונים. אנחנו רואים את החיבור שלהם איתנו למשימה. זה גם קורה יום אחרי שהם ספגו תאונה קשה ואבדות אחרי התנגשות בין שני מתדלקים. אתה רואה את הנחישות. את הביחד. בסוף כל תדלוק נפרדים לשלום. הם יודעים שאנחנו עוזבים אותם ונכנסים לתוך הסכנה והם חוזרים לתדלק את המבנים הבאים מאחורה. הם תמיד מוסיפים כמה משפטים. יש להם כבוד הדדי בין צוותי אוויר. הם תמיד יגידו לך 'תשמור על עצמך', או 'תנו להם גיהנום' ויש כאלה שאומרים 'לכו לתפוס אותם...' או 'ציד נעים' ו'אלוהים יברך אותך...'. אנחנו תמיד אומרים תודה רבה ומדגישים את הזכות לטוס איתם במלחמה. שיתוף הפעולה לא דומה לשום דבר שהכרנו קודם לכן".

"מתא הטיס איראן מדינה ציורית. מטורפת. שרשראות הרים מושלגים. כל האזור של מערב איראן. עד שמגיעים פנימה לעומק. הים הכספי משמאלך. חמישה-שישה קילומטרים לפני טהרן. מטרופולין עצום נפרס מולך. ובלילה? המראה משוגע. מיליונים גרים שם. מצד שני אתה מביט על המפה הטקטית ואתה רואה עשרות מטוסי חיל האוויר הישראלי ואז מתחילים הפיצוצים. מטרות גדולות. הציבור עדיין לא ראה הכול... ומדי פעם יוצא משם טיל... מי שצריך לעשות פעולות התחמקות, מתחמק, עושה מה שצריך. אתה אומר 'אני אשכרה פה פיזית מעל עיר הבירה של האויב הכי קשה שלנו, ואני טס פה ומפציץ פה', ועכשיו אתה מתעסק בלחזור הביתה. להחזיר את המטוס כדי לחמש עוד פעם לקראת המשימה הבאה".

"הטייסים שלי חוו שיגורי טילים. אנחנו מדגישים להם שני דברים. הפעילות מבוססת על צניעות ומתן רספקט לאויב. יש פה אויב שבא להילחם ואנחנו מכבדים אותו ויודעים שהוא ינסה להפיל אותנו. אנחנו דורשים מהטייסים דריכות וחדות במיליון אחוז. להיות במיטבם כדי לא להגיע לנקודה של היפגעות, נטישה ונפילה בשבי, והדבר השני לשמור על קור רוח. לא משנה לאיזו סכנה נכנסים וכמה אנחנו קרובים לליבת האיום של טיל האוויר".

"אנחנו תוקפים מטרות מאוד מאוד משמעותיות. אלה מטרות מאוד מאוד משמעותיות. בימים האחרונים כתשנו את התעשיות הביטחוניות האיראניות וזה קריטי כשמדובר כאן במעצמה תעשייתית. אנחנו רואים מפעלים אדירים מתפוצצים ועולים בלהבות. חלק מהם מרכזי מחקר ופיתוח, חלקם קשור לחומרי לחימה כימיים. נשק להשמדה המונית. אנחנו מבינים עם איזה אירוע אנחנו מתמודדים. למה יצאנו להילחם. לכל אחת מהמטרות יש ערך עצום מבחינה ביטחונית, כלכלית. אנחנו פוגעים ביכולת ההתאוששות של האויב בצורה עמוקה, ולא מספיק".

"יש לנו עוד דברים לעשות, ועוד אתגרים, ועוד תוכניות מאוד משמעותיות לפנינו. אנחנו פועלים בצורות שונות. חלק שתוקף תעשיות. חלק שתוקף השמדת טילים. חלק שתוקף הגנה אווירית. חלק שתוקף אישים. אנחנו רוצים לתקוף את כל המנהיגות הבכירה. יש כל יום סיכול יעדי איש. בכירים. הם בנרדפות מטורפת, ניצודים, בורחים, מתחבאים, וזה חלק מהעניין. יש עוד נושאים לטיפול עליהם לא אפרט".

"יש לנו אורך נשימה. אנחנו לא מחזיקים בפרדיגמה ישנה של מלחמות קצרות והכרעה מהירה. מכל הדרך אנחנו יודעים ולמדנו את זה מ-7 באוקטובר וממערכות קודמות. אנחנו מחזיקים באורך נשימה של מערכה מורכבת, שהיא דורשת פעולה רציפה ושוטפת. לשם כך יש לנו מערך אחזקה מדהים. צוותי קרקע. אנשים מקצועיים ומסורים. על זה אני גם מונה לך מערך מילואים עם רוח מטורפת. אנשים ששירתו שנים ועבדו על מטוסים 30 שנה. ב-28 עם תחילת המבצע היה לי פקק בש"ג בבסיס. כולם רוצים לתרום. כולם מתייצבים, ויש להם ניסיון ומומחיות קיצוניים. מטוס נכנס למוסך - מתאבדים עליו קבוצה של אנשים, מפרקים אותו, מתקנים את כל הסדקים, מטפלים בכל הדברים, ומחזירים אותו לתוך המערכה".

"אני עונה לך כמפקד בסיס הכי צפוני של חיל האוויר. אנחנו תוקפים את חיזבאללה בכל העוצמה שלנו. עם כל המטוסים שלנו. יש לנו קשב, ונערכנו, ויש לנו יכולת לעבוד בכמה זירות במקביל, בו זמנית. אתייחס לפיקוד צפון. הכוחות המתמרנים עושים עבודה יוצאת דופן. הם חותרים למגע, משמידים אויב, ואנחנו איתם מהאוויר בחיפוי אווירי ובליווי שוטף. אני יודע שזה מורכב, ויש לנו גם אבדות, ואנחנו בספיגה. בוודאי ביישובי הצפון. אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים. מבחינתנו האירוע של הצפון וחיזבאללה זה לא אירוע משני. הוא בלב המיקוד שלי כמפקד בסיס ושל מפקדי הטייסות".

"זו לא רק המשפחה שלי. אלו המשפחות של כולם. נותנים להן חיבוק וירטואלי בשיחות וידאו כשמתאפשר. אי אפשר בשום דרך לעשות שירות תובעני, בטח במלחמה כזו. שנתיים וחצי, מ-7 באוקטובר, בלי בית ומשפחה, שהם אומרים לך, למשרת או למשרתת: 'אנחנו איתך עם כל מה שצריך. לך לעשות את המשימות שלך. הן חשובות והכול יהיה בסדר'. זה תנאי יסוד לתפקוד בזירה, בקרב, במלחמה. יש לי שלוש בנות ואני מתגעגע אליהן וגם לאשתי שאני מאוד אוהב. אבל זה לא סיפור אישי שלי, זה סיפור של כל המשרתים".

"אנחנו בנקודה של יישום התחקירים של 7 באוקטובר. הופתענו, ומהרגע הראשון עשינו את המקסימום שלנו. מ-06:29 הייתה התנפלות של אנשי החיל על תאי השליטה בתל אביב ועל הטייסות בבסיסים. חיל האוויר חיסל עד הצהריים מעל אלף מחבלים, אבל כשמפתיעים אותנו מתוך כוננות שגרה זה לא הספיק, והיה מאוחר מדי ומעט מדי. אין משרת אחד בבסיס שלי ש-7 באוקטובר צרוב וחקוק בנפשו, והוא לוקח את הכישלון איתו לכל משימה".

"במסגרת הפקת הלקחים, עיבינו באופן דרמטי את היציבה הקבועה שלנו בכוננות שגרתית. הרבה יותר מטוסי קרב, מסוקים וכטמ"ם בכוננות קצרה או חגים באוויר 24/7. הרבה יותר חימוש כבד, זמין תוך דקות מועטות לכל מקרה של אויב שמנסה לפרוץ בהפתעה בגבולותינו. הקמנו התארגנויות חדשות שבמרכזן להק הגנת הגבולות".

"אנחנו משנים את ההכשרות, התפיסות ותורות הלחימה כך שנהיה מאורגנים ומוכנים למלחמה שפורצת בהפתעה טוטאלית בלי מודיעין מקדים. ההפעלה המבצעית השוטפת שלנו עברה שינוי תפיסתי עצום: אנחנו יוזמים ותוקפים את האויבים שלנו, בלי הפסקה, בנחישות, בשלב מוקדם, לפני שהם מהווים איום גדול יותר. נשבענו שנעשה הכול כדי שאירוע כמו השבעה באוקטובר לא יקרה לנו לעולם".