חברי האופוזיציה חגגו וקראו "תבוסה" - אך במבחן המציאות: היא לא הייתה פועלת אחרת

שביעי של פסח. במשך כמעט יום שלם פשתה בציבור תחושת ההחמצה הגדולה נוכח הפסקת האש עליה הכריז דונלד טראמפ באישון ליל. היה נדמה כאילו המלחמה נגדעת בעודה באיבה, רגעים בודדים לפני ההסלמה הגדולה המובטחת שאולי הייתה מסיימת את המלחמה אחרת לגמרי.

אותה תחושת החמצה לא הגיעה מעצמה. היו מי שבמשך כל שעות אותו היום דאגו להעצים אותה, להגדיל אותה הרבה יותר ממה שהיא, ולהנחיל, כמעט בכוח, תחושה של הפסד צורב. קריסה טוטאלית. הבטחות שלא מומשו והתחייבויות שלא קוימו. כמעט כל ראשי מפלגות האופוזיציה נשאו דברים באותו היום, כשהם מתחרים אחד בשני מי יציג את תמונת המציאות בצבעים שחורים עזים יותר, כשהשיח באולפנים והפרשנים השונים, בערוצים שאינם שומרים שבת וחג, מוסיפים דלק למדורת האכזבה והמרירות הכללית.

הגדילו לעשות יאיר לפיד שהגדיר זאת כ"אסון מדיני בקנה מידה שאני לא זוכר כמותו", יאיר גולן שקבע כי "המשטר האיראני יצא מחוזק יותר ממה שהיה" בעקבות המלחמה, ונפתלי בנט שאמר שלאזרחי ישראל "מגיע ממשלה שיודעת לנצח", כי "המשטר האיראני עוד עומד על הרגליים".

עם צאת החג החל הנרטיב אט אט להשתנות. בנימין נתניהו, שהוציא את הודעתו הראשונה לאחר הפסקת האש רק בשעות הערב, הסביר את העמדה הישראלית וכמוהו גם כמה משרי הממשלה שפרסמו הודעות משלהם ובהן נקודת התייחסות שונה להתפתחויות של אותו היום.

צריך לומר את האמת: האכזבה מהפסקת המערכה באיראן לפחות בשבועיים הקרובים, נובעת בעיקר מהצהרותיו של הנשיא טראמפ והבילד-אפ שהם יצרו על החזרת איראן לתקופת האבן. בסדרה של ציוצים מהימים שקדמו להפסקת האש, חזר טראמפ על האיומים שהשמיע כפי משטר האייתוללות, או מי מהם שעוד נותר בחיים, בהם אמר בין השאר כי בכוונתו לפוצץ את תחנות הכוח במדינה ולהפיל את הגשרים הראשיים בה.

חייבים לומר שלרבים זו נשמעה תוכנית טובה ומכה ניצחת לרפובליקה האסלאמית, אולם לא בטוח שהששים אלי הקרב הבינו באמת מה משמעות הדברים. בעיקר נוכח העובדה שגם אנשי האופוזיציה באיראן, בהם גם מנהיגי המדינה הפוטנציאליים במקרה של נפילת המשטר, הפצירו במקבלי ההחלטות בארצות הברית שלא לעשות זאת כיוון שמדובר במעשה שלא רק יפגע בשלטון האיראני אלא גם באזרחי המדינה, ובכללם בהם עצמם.

ובכלל, מי אמר שאם טראמפ היה עומד בדיבורו ומשמיד את החשמל והגשרים, הדבר היה מביא להישג אסטרטגי שיכריע את המערכה? אולי השמדתם, אחרי חיסול המנהיג העליון וחבר מרעיו, פיצוץ אתרי הגרעין והטילים, הקרסת המערכת הכלכלית האיראנית ומפעלי הטילים הייתה זו פעולה של עוד מאותו הדבר. אין באמת לדעת.

כי האמת היא שהמלחמה הזאת, גם אם תיעצר סופית - ואין כל ביטחון בשלב הזה שכך הוא הדבר - שינתה כבר עכשיו את יחסי הכוחות במזרח התיכון והמפרץ מהקצה אל הקצה. איראן איננה עוד הביריון השכונתי שיכול להטיל חיתתו על כל שכנותיה. מהיום והלאה, כל איום מהצד ההוא של מפת המפרץ הפרסי לא יתקבל ברצינות כפי שהיה עד עתה. איראן הראתה את יכולותיה האמיתיות שהתגלו, אם להתבטא בעדינות, כמו נמר מנייר. כלום ושום דבר. אריה שואג, אך נטול שיניים.

לא רק ישראל גילתה זאת, אלא גם כל מדינות האזור, בכללם אלה שפחדו מהמשטר הטרוריסטי פחד מוות. כולם הבינו באיזה צד כדאי להיות, וההשלכות לכך עשויות להיות דרמטיות כפי שאולי יתגלה עוד בהמשך. מה עוד, כאמור, שלא בטוח כלל שהמלחמה הסתיימה. כרגע יש הפסקת אש של שבועיים עליה הכריז טראמפ, אולם מי יודע מה יקרה עם תום הזמן. האם זה יסתיים בהפסקת אש קבועה, או שאולי הכוחות האמריקאים הרבים, ובכללם שתי נושאות מטוסים נוספות שעושות את דרכן לאזור, ישלימו את המערכה אחריהם.

אבל בדברי ראשי האופוזיציה לא הייתה שום הסתייגות. בדיוק כמו במערכה בעזה שעוד נמצאת בהרבה מובנים בעיצומה, אבל לפיד, גולן ובנט כבר החליטו שהובסנו. יותר מחצי עזה נמצאת בידיים ישראליות וללא כל נסיגה צפויה בעתיד הנראה לעין, אבל להם זה לא משנה. הפסדנו וזהו. נקודה.

המלחמה באיראן הביאה אותה לנקודת שפל היסטורית. הריאל האיראני שווה היום 0.0000024 שקל ובקושי שווה את הנייר שעליו הוא מודפס. הסיבה שבגללה יצאו ההמונים לרחובות, בהובלת הסוחרים האיראנים, לא רק שלא נפתרה אלא אפילו הוחרפה.

ההתעקשות הישראלית שההסכם לא יכלול הסרת הסנקציות, מה שהיה מאפשר לממשלה שם למלא את כיסיה במזומנים ולשלם לתומכיה בתוך המדינה, עוד לא נתנה אותותיה דקה וחצי אחרי שהמטוסים האמריקאיים והישראליים נצרו את האש מעל שמיה.

והערכה שטראמפ, שבוחר לראות כמעט הכל בעיניים כלכליות, לא יפקיר את שיקום איראן וקצירת רווחי המלחמה לסין ורוסיה נותרה בעיניה. נכון שאין ודאות שזה יקרה, אבל גם אין ודאות שלא. ממש לא.
צריך לומר ביושר, ישראל לא רצתה בהפסקת האש הזאת. גם למקבלי ההחלטות בצמרת הישראלית קרץ יותר מימוש איומיו של טראמפ מאשר הפסקת האש. נתניהו, כמו גם מנהיגי סעודיה, איחוד האמירויות ושאר המדינות המוסלמיות באזור, ניסו לשכנע את נשיא ארצות הברית לממש את ציוציו מהימים האחרונים ולא לסגת - גם לא באופן זמני.

יחד עם זאת, היה ברור לכל, כבר מהרגע הראשון, שהמפקד העליון של המבצע הצבאי באיראן הוא הנשיא האמריקני ולא ישראל. ברור שכשארצות הברית וישראל פוצחות יחד במערכה אווירית משותפת, למרות התיאום והאווירה ההיסטורית שבמהלך, שאין פה שיוויון. ושהמילה האחרונה היא של טראמפ ולא של נתניהו. ושישראל תהיה כפופה למהלכיו, ולא להיפך.

לפיד דיבר על כישלון מדיני ובנט הודיע שאפשר גם אחרת, אבל איש מהם לא הציג שום תוכנית או אמירה ברורה מה היה נוהג אחרת. איזה כישלון מדיני יש פה, כשישראל ואמריקה קרובות ופועלות יחד כפי שמעולם לא היה בהיסטוריה. וששר המלחמה הגסת' מכנה את ישראל "בת בריתנו", בעוד שמדינות חזקות, עשירות ומשפיעות יותר זוכות ממנו ליחס מבזה כשהוא מכנה אותם "אלה שלכאורה מכונות (So called) בנות בריתנו".

האם לפיד סבור שמישהו מאמין שהוא היה מוביל את זה אחרת? שהוא היה משכנע את טראמפ להמשיך בתוכניתו להפציץ את הגשרים ותחנות הכוח, בניגוד לנתניהו? אין בר דעת אחד שהיה מאמין לזה. כך גם לדבריו של בנט שהממשלה שלו מציעה דרך אחרת. הרי את הדרך האחרת שלו כבר הציג בזמן אמת, אי שם לפני שנתיים, כשקבע שצריך ללכת להסכם עם החמאס לנסיגה כוללת מעזה בתמורה לשחרור חטופים.

אם אותה קבוצה הייתה מציגה אלטרנטיבה כדוגמת הסכם כולל שעיקרו תוכנית שתי המדינות, נסיגה ישראלית, או הסכם שלום אזורי נוסח אוסלו - דבריהם היו יכולים ליפול על אוזניים כרויות, לפחות בצד הזה של המפה הפוליטית. אבל כשהם מנסים להצטייר כיותר קרביים ולוחמניים מנתניהו, כשבמשך שנתיים הטיפו בלי סוף לעצירת המלחמה ונסיגה מלאה מעזה, מי בכלל יכול לקחת אותם ברצינות.

מה הם היו עושים טוב יותר בהקשר הזה? מהדקים את הקשר עם ארה"ב יותר ממה שהוא? משכנעים את איחוד האמירויות וסעודיה להצטרף אקטיבית למלחמה ומכריעים איתם יחד את איראן? מגייסים את נאט"ו ואירופה - מה שטראמפ לא הצליח? מה? איזה הישג מדיני מכריע הם היו משיגים לו היו בהנהגה?
למה שמישהו יאמין להצהרות הריקות והחלולות הללו? הרי חלק מהאנשים האלה רצו בכלל שקאמלה האריס תנצח בבחירות לנשיאות ארצות הברית.

אפשר רק לדמיין מה היה קורה באזור, בכל הזירות המלחמתיות הפתוחות, לרבות עזה ולבנון, אם חלילה זה היה קורה. ואם היו מקשיבים לבנט שתבע את עצירת המלחמה, 460 ק"ג האורניום שהוא דורש להוציא כעת, היו - במקום להיות קבורים באתר הריסות שטונות חומר נפץ הוטלו עליו ולפחות שני לוויינים מתצפתים בכל דקה ובכל שניה מי מתקרב לאזור - מסתובבים להם במתקני הצנטריפוגות בדרך להעשרה מלאה באין מפריע.

אם רוצים להסתכל על מפת המלחמה הנוכחית בהיבט פוליטי, בכלל לא בטוח שראשי האופוזיציה יצליחו לגבור על הנרטיב שינסה להנחיל נתניהו, שיפעל בכל כוחו להטות את דעת הקהל לטובתו ועם סיכויי הצלחה לא מבוטלים. ממילא המערכה באיראן לא תוכננה להיות הנושא העיקרי שעליו יוסבו הבחירות. לא במקרה של ניצחון, ולא במקרה שהמערכה תסתיים כמו שהיא כעת.

אבל יש עוד דבר שראשי האופוזיציה צריכים לקחת החשבון: שבכל מה שקשור למערכה באיראן יהיה לנתניהו שחקן חיזוק, שותף על מלא, בקרב על תודעת ההצלחה. דונלד טראמפ קוראים לו. לפיד, גולן ובנט לא תקפו את טראמפ אלא את נתניהו, אבל אין ספק שדבריהם נגד הפסקת האש הורגשו גם כירי חיצים מצדם על נשיא ארה"ב. גם כך הוא מעדיף באופן ברור את נתניהו על פניהם, אבל אחרי המתקפות שלהם, כנראה שהעדפתו תורגש ביתר שאת. טראמפ יעשה הרבה כדי שנתניהו ינצח בבחירות, וכבר מכין את עצמו לשמש שחקן ראשי בקמפיין הבחירות המתקרב.

כך למשל יהיה בביקורו הקרוב המתוכנן בישראל. בירושלים נערכים לתרחיש שנשיא ארה"ב יבקר כאן ביום העצמאות לקבל את פרס ישראל. יום העצמאות בעוד פחות משבועיים. בסביבת ראש הממשלה כבר התחילו בהעברת המסרים לאנשי טראמפ בבית הלבן שיתכן שהנשיא יתבקש שלא להגיע לעצמאות אלא לדחות את ביקורו למועד נוח יותר לנתניהו.

בינתיים האופציה שיגיע ביום העצמאות נשמרת, אולם המסרים שהתקבלו מסביבתו לאנשי נתניהו הם שמבחינתו אם ראש הממשלה יבקש לדחות - אין שום בעיה מצידו. אם נתניהו יעדיף שיבוא מאוחר יותר, קרוב לבחירות ולא כעת - הנשיא האמריקאי יעשה זאת בחפץ לב.

נכון לרגע זה נתניהו עוד לא הכריע מתי ברצונו שטראמפ יבקר. אבל עצם העובדה שהדבר תלוי רק בו ושנשיא ארה"ב מוכן לשנות את תוכניותיו בהתאם לשיקוליו של ראש הממשלה מדהימה בפני עצמה. לא זכורה קירבה כה גדולה ותיאום כל כך הדוק בין ראש ממשלה ישראלי ונשיא אמריקני כמו שיש לנתניהו עם טראמפ. נכון שזה לא הרמטי, והפסקת האש כעת היא דוגמה לכך, אבל זה עדיין הכי קרוב מאי פעם.