אישה נוספת הגישה תלונה במשטרה נגד החשוד באונס של היוצרת ובמאית הקולנוע שי-לי עטרי, שורדת הטבח בכפר עזה. מדובר במקרה נוסף שמצטרף לתלונה שכבר הוגשה נגדו, כאשר במקביל, תושבת תל אביב הגישה היום (שני) תלונה נוספת ומסרה עדות על מקרה תקיפה שאירע לכאורה לפני מספר שנים.
למרות ההתפתחויות, שמו של החשוד עדיין אסור בפרסום. עם זאת, לאחרונה קבע בית המשפט המחוזי כי רמת החשד נגדו התחזקה בעקבות השלמות החקירה, והתיר את פרסום שמו, בין היתר כדי לאפשר לנפגעות נוספות להתלונן. החשוד הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שקבע כי קיים אינטרס ציבורי בפרסום השם, אך החליט לעכב את הפרסום בשלב זה, עד לבחינת הצורך בחוות דעת פסיכיאטרית בנוגע למצבו הנפשי.
התלונות החדשות מצטרפות לפרשה שנמשכת כבר שנים. בשנת 2022 הגישה עטרי תלונה על אונס שאירע לכאורה כ-15 שנה קודם לכן. חקירה נפתחה, אך במרץ 2025 החליטה הפרקליטות לסגור את התיק. עטרי הגישה ערר, שהתקבל, והתיק נפתח מחדש לפני כחצי שנה.
שי-לי עטרי מסרה בתגובה לתלונה החדשה שהוגשה נגדו ואמרה: "הלב שלי עם האישה האמיצה שחשפה את סיפורה. אני יודעת כמה כוח נדרש כדי לדבר, וכמה פחד ובדידות יש בדרך לשם.פרסום שמו של חשוד בעבירות מין לפני משפט הוא לא עונש ולא שיימינג. במקרים רבים זה כלי שמגן על הציבור, ולולא צו איסור הפרסום, הפגיעה הזאת הייתה יכולה להימנע".
עוד הוסיפה עטרי: "הציבור צריך לדעת ממי להיזהר. אני מקווה שהאומץ שלה ייתן כוח לנפגעות נוספות לבוא ולהתלונן".
כעת, עם ריבוי התלונות והדיון המשפטי המתמשך, החקירה נגד החשוד נמשכת, לצד המחלוקת סביב פרסום שמו והאיזון בין האינטרס הציבורי לזכויותיו.
בחודש פברואר האחרון דחה בית המשפט את בקשתה של עטרי לפרסם את שמו של החשוד. שבועיים קודם לכן, בעדות שמסרה בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, סיפרה: "קוראים לי שי-לי עטרי. אני אלמנתו של יהב וינר זכרונו לברכה שנרצח באכזריות בשבעה באוקטובר כאשר נלחם במחבלים שחדרו אל חדר השינה שלנו מהחלון, ובכך אפשר לי ולבת שלנו שייה שהייתה אז בת חודש, לברוח ולהינצל".
לצד האובדן, תיארה גם את הפגיעה שחוותה בעבר. "ולצד זה אני גם נפגעת עבירה שבשנת 2022 הגישה תלונה על אונס וקבלת דבר במרמה בתחנת משטרת לב תל אביב. באפריל של שנת 2011 עברתי אונס אלים בחניון הדיירים מתחת לדירת השותפים שאז גרתי בה בתל אביב".
בעדותה תיארה את רגעי התקיפה: "השותף שלי לדירה מצא אותי לפנות בוקר מחוסרת הכרה, מחוץ לדלת הבית שלנו עם טייטס קרוע, בשלולית השתן של עצמי. באותו ערב, לפני התקיפה, הייתה לי משמרת בפאב השכונתי בו עבדתי. על הבר התיישבו מכרים מבית הספר רימון וביניהם גם מי שאנס אותי. לא היה מותר לשתות הרבה בעבודה והייתה לנו מעין כוס לואו בול קטנה. הדבר האחרון שאני זוכרת לפני הרגעים האלימים שאני מתעוררת אליהם תוך כדי האונס זה שאני מרימה עם אותם מכרים לחיים ולאחר מכן שאני משאירה את הכוס שלי לידם".
"אני לא זוכרת כלום מאז הרגע הזה, חוץ מהרגעים שחקוקים בזכרוני של האלימות שהוא ביצע בי בזמן האונס, בעוד אין ביכולת הגוף שלי להגיב, כמו בובת סמרטוטים. אני אנסה להימנע מיותר מידי פרטים גרפיים, אבל היו והם לא עוזבים את הראש שלי".
עוד הוסיפה: "הוא נישק אותי בכניסה לבניין בזמן שבקושי הרגשתי את הרגליים שלי. הגוף שלי נדחף על ידיו אל עבר חניון הדיירים שהיה חשוך, לא הייתה לי יכולת לזוז. היד שלו במכנסיים שלי, ראש שנחבט בסורגים, הציפורניים שלו ששורטות לי את הישבן".