העליון קבע כי שמו של החשוד באונס שי-לי עטרי לא יפורסם בשלב זה

בית המשפט העליון הכריע היום (חמישי) כי שמו של החשוד בפגיעה בשי-לי עטרי לא יפורסם בשלב זה. ההחלטה התקבלה במסגרת ערר שהגיש החשוד על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר הורה לבטל את צו איסור הפרסום על שמו ולאפשר את פרסום זהותו.

במהלך הדיון ציין השופט אלכס שטיין כי קיים אינטרס ציבורי ברור בפרסום שמו של החשוד, אך הדגיש כי הקושי המרכזי נעוץ בטענות שהעלה החשוד באשר למצבו הנפשי והחשש לפגיעה עצמית. "ברור שיש כאן אינטרס ציבורי לפרסם את שמו, אין על זה ספק", אמר השופט, "אך הקושי העיקרי הוא כיצד לבחון את טענת האובדנות והאם יש צורך בחוות דעת פסיכיאטרית".

עו"ד משה וייס, המייצג את החשוד, טען במהלך הדיון כי יש להותיר את צו איסור הפרסום על כנו, בין היתר משום שטרם הוגש כתב אישום בפרשה. לדבריו, פרסום שמו של מרשו בשלב זה עלול לגרום לו נזק חמור ובלתי הפיך.

וייס הציג בפני בית המשפט מסמכים מטעם גורם מטפל, שלפיהם פרסום שמו של החשוד עלול להוביל למחשבות אובדניות. לדבריו, מדובר בגורם טיפולי המלווה את מרשו לאורך זמן במסגרת מפגשים דו־שבועיים ולכן חוות דעתו אמינה. עוד ציין כי מצבו הנפשי של החשוד החריף לאחר חידוש החקירה בפרשה באוקטובר 2025 ובעקבות פרסומים נוספים בדצמבר אותה שנה, שבהם נחשפו חלקים מחומרי החקירה.

בנוסף התייחס וייס גם למה שכינה "הזכות להישכח", וטען כי בעידן הרשתות החברתיות פרסום שמו של חשוד מותיר "כתם" שעלול ללוות אותו לאורך שנים. "אין לי בעיה עם העיתונות המוסדית", אמר, "הבעיה היא עם הפייסבוק. חשוד באונס מתויג כאנס".

השופט שטיין העיר במהלך הדיון כי כדי להצדיק איסור פרסום נדרש להראות נזק מיוחד ומשמעותי, והוסיף כי פגיעה מפרסומים מסוג זה עלולה להיגרם גם לאנשים שאינם דמויות ציבוריות. עם זאת הדגיש כי הסוגיה המרכזית היא בחינת הטענה בדבר סכנה לפגיעה עצמית והצורך האפשרי בחוות דעת פסיכיאטרית.

בתום הדיון התייחסה עטרי להחלטה ואמרה: "אני רוצה להגיד משהו קריטי, לא יכול להיות שברגע פתאום שעומד להיות מפורסם השם שלו בן אדם פתאום ישלוף את המצב הנפשי שלו. מה עם ההשתקה שהוא עשה עליי והמרמה שהוא עשה עליי. הידיעה שלאורך השנים פנו אליי נפגעות נוספות עם אלימות ועם דברים שהגשתי למשטרה, וכל עם ישראל ראה בכל מקום שיכולתי לדבר".

עוד אמרה: "איך יכול להיות שמערכת המשפט באמת תיתן לזה שהוא בחרדות. תסתכלו, פה יש לי צלקות של חמש ניסיונות אובדנות שלי. גם אני פעם רציתי להתאבד. אין לי את הפריבילגיה להתאבד כי יש לי ילדה שמחבל נוחבה ניסה להרוג אותה ואת אבא שלה הוא הרג. אז כשאני עומדת פה אני אומרת לכם, לא יכול להיות. כל חשוד יראה בזה תקדים ויגיד: יופי, אז בעצם בן אדם יגיד אני הולך להתאבד בשביל שלא יפרסמו את השם שלו".

לדבריה, "אתם יודעים כמה פעמים אני רציתי להתאבד? זה רחמים עצמיים של אדם. זה אנס עם חוסר יכולת להבין שאתה פגעת ברובם. ואם יש עוד אחת כמוני, ואין רק אחת, יש לנו כמה קורבנות בתוך חומרי החקירה".

עטרי הוסיפה: "אני לא אגיד את השם שלו, אני אזרחית שומרת חוק. אנשים אומרים לי תפיצי, אני לא אפיץ את השם שלו עד שבית המשפט יאשר. אני עדיין מאמינה בבית משפט. אנחנו מאוכזבות ממנו כשמדינת ישראל הפכה למדינת גן עדן לפדופילים שמסתובבים חופשי".

הפרשה עצמה מלווה את חייה של הזמרת והיוצרת שי-לי עטרי כבר יותר מעשור. מאחורי ההליך המשפטי עומד סיפור אישי מורכב שהחל לפני כ-15 שנה ונשמר במשך שנים. שי־לי עטרי, זמרת ויוצרת, שורדת הטבח בכפר עזה ואלמנתו של יהב וינר שנרצח בטבח השבעה באוקטובר, חשפה בשנים האחרונות את סיפורה והמאבק המשפטי המתנהל סביב הפרשה.

לפי עדותה של עטרי, האירוע התרחש בשנת 2011, בתקופה שבה למדה בבית הספר למוזיקה רימון ועבדה כברמנית. לדבריה, באחד הערבים הגיע למקום אדם שהכירה מהלימודים. במהלך המשמרת הורשו העובדים לשתות משקה אחד בלבד, והיא שתתה כוס קטנה אחת. בהמשך, כך סיפרה, איבדה שליטה על המתרחש.

לדבריה, היא התעוררה בחניון הבניין שבו התגוררה, באמצע אירוע אלים. לאחר מכן איבדה שוב את הכרתה. השותף שלה לדירה מצא אותה מחוץ לדלת הכניסה כשהיא פצועה וחבולה, עם תחתונים קרועים על ברכיה, שתי שיניים שבורות וסימני אלימות על גופה. היא הייתה, כך לפי תיאורה, ספוגה בשתן ואינה זוכרת חלקים גדולים ממה שאירע קודם לכן.

למרות מצבה הפיזי הקשה והזיכרון החלקי של אותו לילה, עטרי בחרה באותה תקופה שלא לפנות למשטרה. לדבריה, ארגוני נשים שפנתה אליהם הזהירו כי הליך משפטי עלול להיות קשה ומטלטל, והמליצו לה להתמקד בשיקום חייה.

השנים חלפו, אך לדבריה אותו אירוע שינה את מסלול חייה. עטרי עזבה את עולם המוזיקה שבו עסקה עד אז. בהמשך פנתה ללימודי תיאטרון ולאחר מכן למדה קולנוע במכללת מנשר. במסגרת לימודיה יצרה סרט העוסק בחברות בין נשים לאחר פגיעה מינית, סרט שלא כלל דמות של התוקף.

לטענתה, בשלב מסוים פנה אליה אדם שהציג עצמו כמי שמעוניין לתרום כספים לסרט העוסק בפגיעה מינית. הפנייה הוצגה, לדבריה, כבאה מטעם גורם הקשור לאוניברסיטת תל אביב. באמצעות אותה פנייה קיבל אותו אדם גישה אליה ואל החומרים הקשורים לסרט, ואף ביקש לברר פרטים על נשים נוספות שסיפוריהן שולבו בו.

לדברי עטרי, רק בהמשך התברר לה כי מדובר במהלך שנועד להשיג מידע אישי ורגיש. בהמשך קיבלה, כך סיפרה, מכתב אזהרה משפטי שבו נדרשה שלא להזכיר את שמו של החשוד ולא לפרסם פרטים עליו. במכתב הייתה התייחסות גם לסרט שיצרה ולחומרים האישיים שכתבה על מה שעברה.

לאחר אותה התכתבות, החליטה עטרי לפנות למשטרה ולהגיש תלונה. לדבריה, החקירה שנפתחה באותה תקופה לא התקדמה באופן מספק והתיק נסגר. בשנים שלאחר מכן המשיכה להיאבק כדי להביא לבחינה מחודשת של הפרשה.

לטענתה, לאחר מתקפת 7 באוקטובר אף נשקלה האפשרות לסגור את התיק מחדש, בין היתר בשל הקושי הנפשי הכרוך בהמשך ההליך. אלא שבמקביל להגשת ערר, פורסם תחקיר בתכניתו של חיים אתגר, שהעלה טענות למחדלים בחקירה והוביל ללחץ ציבורי לבחון מחדש את התיק.

בעקבות ההתפתחויות נפתחה החקירה מחדש, והמשטרה ביצעה השלמות חקירה. כיום התיק מצוי בבחינת הפרקליטות, והחשוד נחקר מחדש במסגרת אותה בדיקה.

במקביל מתנהל מאבק משפטי נוסף סביב צו איסור הפרסום על שמו של החשוד. בית משפט השלום הותיר תחילה את הצו על כנו לאחר שהחשוד טען כי פרסום שמו עלול לסכן את חייו. בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי הוחלט לבטל את הצו, והשופטים ציינו כי מן החומר שבתיק החקירה עולה כי החשדות נגד החשוד מתעצמים.

עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי ביטול הצו ייכנס לתוקף רק לאחר שבעה ימים, כדי לאפשר לחשוד להגיש ערר לבית המשפט העליון. יום לפני מועד הפרסום הוגש הערר, והדיון בו התקיים היום בבית המשפט העליון.

בתוך כך, ב-18 בינואר האחרון העידה עטרי בדיון טעון בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, שם חשפה בפירוט את שעברה. בעדותה אמרה: "הרגעים שחקוקים בזיכרוני של האלימות שהוא ביצע בי בזמן האונס בעוד אין ביכולתי להגיב והגוף שלי משותק כמו בובת סמרטוטים".

בדבריה בוועדה הציגה עטרי גם את הרקע האישי שלה ואמרה: "קוראים לי שי-לי עטרי. אני אלמנתו של יהב וינר זכרונו לברכה שנרצח באכזריות בשביעי לעשירי כאשר נלחם במחבלים שחדרו אל חדר השינה שלנו מהחלון, ובכך אפשר לי ולבת שלנו שייה שהייתה אז בת חודש לברוח ולהינצל. ולצד זה אני גם נפגעת עבירה שבשנת 2022 הגישה תלונה על אונס וקבלת דבר במרמה בתחנת משטרת לב תל אביב".

בהמשך עדותה תיארה את הלילה שבו התרחש האירוע. "באפריל של שנת 2011 עברתי אונס אלים על אספלט כביש של חניון הדיירים מתחת לדירת השותפים שאז גרתי בה בתל אביב", סיפרה. "השותף שלי לדירה מצא אותי לפנות בוקר מחוסרת הכרה מחוץ לדלת הבית שלנו עם טייץ קרוע, בתוך שלולית השתן של עצמי".

עוד תיארה את הרגעים שקדמו לאירוע: "לפני התקיפה באותו הערב הייתה לי משמרת בפאב השכונתי בו עבדתי. על הבר התיישבו מכרים מבית הספר רימון וביניהם גם מי שחשוד שפגע בי. לא היה מותר לשתות הרבה בעבודה והייתה לנו הברמנים מעין כוס קטנה. הדבר האחרון שאני זוכרת לפני הרגעים האלימים שאליהם התעוררתי להכרה תוך כדי האונס זה שאני מרימה עם אותם מכרים לחיים ולאחר מכן שאני משאירה את הכוס שלי ליד אותה חבורת מכרים".

לדבריה, "אני לא זוכרת כלום מאז הרגע הזה חוץ מהרגעים שחקוקים בזכרוני של האלימות שהוא ביצע בי בזמן האונס בעוד אין ביכולתי להגיב והגוף שלי משותק כמו בובת סמרטוטים. הוא נישק אותי כשהייתי ליד הכניסה לבניין שלי בזמן שבקושי הרגשתי את הרגליים שלי והגוף שלי נדחף על ידיו אל עבר חניון הדיירים שהיה חשוך".

עטרי מתחה ביקורת חריפה על אופן הטיפול בתיקים מסוג זה ואמרה כי "יותר מ-80% מתיקי עבירות המין לא מגיעים בכלל לכדי כתב אישום או הרשעה". לדבריה, "חווית השתקה מרגישה כמו אונס שני. אני לא אתן שיאנסו אותי שוב, לא אתן שישתיקו אותי שוב".

עוד הוסיפה: "הגשתי תלונה במשטרת תל אביב על אונס. נתתי תמונות ופרטים של נפגעות נוספות. המשטרה התרשלה והפרקליטות סגרה את התיק מחוסר ראיות. בית משפט שמגן על הפוגע עם צו איסור פרסום. חומרי החקירה מעלים התרשלות חמורה וחוסר רצון להגיע לחקר האמת. העד המרכזי שלי שמצא אותי מחוסרת הכרה אפילו לא נחקר ולא דיברו איתו.