בית המשפט העליון צפוי להכריע היום (חמישי) אם להתיר את פרסום שמו של החשוד בפרשה שמלווה את חייה של שי־לי עטרי כבר יותר מעשור. מאחורי ההליך המשפטי עומד סיפור אישי מורכב שהחל לפני כ- שנה ונשמר במשך שנים.
שי-לי עטרי, זמרת ויוצרת, שורדת הטבח בכפר עזה ואלמנתו של יהב וינר שנרצח בטבח השבעה באוקטובר, חשפה בשנים האחרונות את סיפורה והמאבק המשפטי המתנהל סביב הפרשה.
לדבריה, היא התעוררה בחניון הבניין שבו התגוררה, באמצע אירוע אלים. לאחר מכן איבדה שוב את הכרתה. השותף שלה לדירה מצא אותה מחוץ לדלת הכניסה כשהיא פצועה וחבולה, עם תחתונים קרועים על ברכיה, שתי שיניים שבורות וסימני אלימות על גופה. היא הייתה, כך לפי תיאורה, ספוגה בשתן ואינה זוכרת חלקים גדולים ממה שאירע קודם לכן.
למרות מצבה הפיזי הקשה והזיכרון החלקי של אותו לילה, עטרי בחרה באותה תקופה שלא לפנות למשטרה. לדבריה, ארגוני נשים שפנתה אליהם הזהירו כי הליך משפטי עלול להיות קשה ומטלטל, והמליצו לה להתמקד בשיקום חייה.
השנים חלפו, אך לדבריה אותו אירוע שינה את מסלול חייה. עטרי עזבה את עולם המוזיקה שבו עסקה עד אז. בהמשך פנתה ללימודי תיאטרון ולאחר מכן למדה קולנוע במכללת מנשר. במסגרת לימודיה יצרה סרט העוסק בחברות בין נשים לאחר פגיעה מינית, סרט שלא כלל דמות של התוקף.
לטענתה, בשלב מסוים פנה אליה אדם שהציג עצמו כמי שמעוניין לתרום כספים לסרט העוסק בפגיעה מינית. הפנייה הוצגה, לדבריה, כבאה מטעם גורם הקשור לאוניברסיטת תל אביב. באמצעות אותה פנייה קיבל אותו אדם גישה אליה ואל החומרים הקשורים לסרט, ואף ביקש לברר פרטים על נשים נוספות שסיפוריהן שולבו בו.
לדברי עטרי, רק בהמשך התברר לה כי מדובר במהלך שנועד להשיג מידע אישי ורגיש. בהמשך קיבלה, כך סיפרה, מכתב אזהרה משפטי שבו נדרשה שלא להזכיר את שמו של החשוד ולא לפרסם פרטים עליו. במכתב הייתה התייחסות גם לסרט שיצרה ולחומרים האישיים שכתבה על מה שעברה.
לאחר אותה התכתבות, החליטה עטרי לפנות למשטרה ולהגיש תלונה. לדבריה, החקירה שנפתחה באותה תקופה לא התקדמה באופן מספק והתיק נסגר. בשנים שלאחר מכן המשיכה להיאבק כדי להביא לבחינה מחודשת של הפרשה.
לטענתה, לאחר מתקפת 7 באוקטובר אף נשקלה האפשרות לסגור את התיק מחדש, בין היתר בשל הקושי הנפשי הכרוך בהמשך ההליך. אלא שבמקביל להגשת ערר, פורסם תחקיר בתכניתו של חיים אתגר, שהעלה טענות למחדלים בחקירה והוביל ללחץ ציבורי לבחון מחדש את התיק.
בעקבות ההתפתחויות נפתחה החקירה מחדש, והמשטרה ביצעה השלמות חקירה. כיום התיק מצוי בבחינת הפרקליטות, והחשוד נחקר מחדש במסגרת אותה בדיקה.
במקביל מתנהל מאבק משפטי נוסף סביב צו איסור הפרסום על שמו של החשוד. בית משפט השלום הותיר תחילה את הצו על כנו לאחר שהחשוד טען כי פרסום שמו עלול לסכן את חייו. בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי הוחלט לבטל את הצו, והשופטים ציינו כי מן החומר שבתיק החקירה עולה כי החשדות נגד החשוד מתעצמים. עם זאת, בית המשפט קבע כי ביטול הצו ייכנס לתוקף רק לאחר שבעה ימים, כדי לאפשר לחשוד להגיש ערר לבית המשפט העליון. יום לפני מועד הפרסום הגיש החשוד ערר על ההחלטה, והבוקר צפוי בית המשפט העליון לדון בבקשתו ולהכריע האם להתיר את פרסום שמו.
בתוך כך, ב-18 בינואר האחרון העידה עטרי בדיון טעון בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, שם חשפה בפירוט את שעברה. בעדותה אמרה: "הרגעים שחקוקים בזיכרוני של האלימות שהוא ביצע בי בזמן האונס בעוד אין ביכולתי להגיב והגוף שלי משותק כמו בובת סמרטוטים".
בדבריה בוועדה הציגה עטרי גם את הרקע האישי שלה ואמרה: "קוראים לי שי- לי עטרי. אני אלמנתו של יהב וינר זכרונו לברכה שנרצח באכזריות בשביעי לעשירי כאשר נלחם במחבלים שחדרו אל חדר השינה שלנו מהחלון, ובכך אפשר לי ולבת שלנו שייה שהייתה אז בת חודש לברוח ולהינצל. ולצד זה אני גם נפגעת עבירה שבשנת 2022 הגישה תלונה על אונס וקבלת דבר במרמה בתחנת משטרת לב תל אביב".
בהמשך עדותה תיארה את הלילה שבו התרחש האירוע. "באפריל של שנת 2011 עברתי אונס אלים על אספלט כביש של חניון הדיירים מתחת לדירת השותפים שאז גרתי בה בתל אביב", סיפרה. "השותף שלי לדירה מצא אותי לפנות בוקר מחוסרת הכרה מחוץ לדלת הבית שלנו עם טייץ קרוע, בתוך שלולית השתן של עצמי".
עוד תיארה את הרגעים שקדמו לאירוע: "לפני התקיפה באותו הערב הייתה לי משמרת בפאב השכונתי בו עבדתי. על הבר התיישבו מכרים מבית הספר רימון וביניהם גם מי שחשוד שפגע בי. לא היה מותר לשתות הרבה בעבודה והייתה לנו הברמנים מעין כוס קטנה. הדבר האחרון שאני זוכרת לפני הרגעים האלימים שאליהם התעוררתי להכרה תוך כדי האונס זה שאני מרימה עם אותם מכרים לחיים ולאחר מכן שאני משאירה את הכוס שלי ליד אותה חבורת מכרים".
לדבריה, "אני לא זוכרת כלום מאז הרגע הזה חוץ מהרגעים שחקוקים בזכרוני של האלימות שהוא ביצע בי בזמן האונס בעוד אין ביכולתי להגיב והגוף שלי משותק כמו בובת סמרטוטים. הוא נישק אותי כשהייתי ליד הכניסה לבניין שלי בזמן שבקושי הרגשתי את הרגליים שלי והגוף שלי נדחף על ידיו אל עבר חניון הדיירים שהיה חשוך".
עטרי מתחה ביקורת חריפה על אופן הטיפול בתיקים מסוג זה ואמרה כי "יותר מ-80 אחוז מתיקי עבירות המין לא מגיעים בכלל לכדי כתב אישום או הרשעה". לדבריה, "חווית השתקה מרגישה כמו אונס שני. אני לא אתן שיאנסו אותי שוב, לא אתן שישתיקו אותי שוב".
עוד הוסיפה: "הגשתי תלונה במשטרת תל אביב על אונס. נתתי תמונות ופרטים של נפגעות נוספות. המשטרה התרשלה והפרקליטות סגרה את התיק מחוסר ראיות. בית משפט שמגן על הפוגע עם צו איסור פרסום. חומרי החקירה מעלים התרשלות חמורה וחוסר רצון להגיע לחקר האמת. העד המרכזי שלי שמצא אותי מחוסרת הכרה אפילו לא נחקר ולא דיברו איתו. מי שראה את המכות וכשאני צועקת על האנס. כולי תקווה שהפרקליטות תעשה את עבודתה".
כעת בשעה זו ממתינים הצדדים להכרעת בית המשפט העליון, שיידרש להכריע האם לאפשר את פרסום שמו של החשוד בפרשה. עבור עטרי, כך עולה מדבריה, מדובר במאבק ארוך לא רק בזירה המשפטית אלא גם על האפשרות להשמיע את סיפורה בפומבי.