שורדת השבי רומי גונן נקלעה היום (חמישי) לאזעקה כשהיא בכביש, ללא מרחב מוגן, ושיתפה על התחושות הקשות. "שימו לב לאנשים שצריכים עזרה בחוץ. אותי תפסה האזעקה פעמיים בכביש וזה ישר זרק אותי חזרה לחוסר אונים ופחד לא נשלט", כתבה. "חוויתי את התקף החרדה הכי קיצוני שלי מאז שחזרתי - והייתי לבד".
"ברוך השם שיש אנשים טובים שישר נרתמו לעזור לי ובזכותם יצאתי מזה", סיפרה. "אז קודם כול תודה לכם מלאכים, מרגש אותי לחשוב שיש עדיין אנשים כמוכם. יש עוד מלא כמוני שמסתובבים בחוץ ואולי צריכים עזרה. תיגשו, תעזרו".
ממשיכים לעדכן אתכם גם בטלגרם, הצטרפו עכשיו.
המלחמה מול איראן מציבה אתגר מורכב לחטופים ששוחררו מעזה. בדומה לנפגעי טראומה אחרים, הלחץ הנלווה לאזעקות, פיצוצים וריצה למרחב מוגן מציפה בהם זיכרונות מרגעים קשים. ההתמודדות של כל אחד שונה, אך בכולם היא מעוררת מצוקה רבה.
לפני כשבוע, סיפר לוואלה שורד השבי לואיס הר כי "אנחנו נישאר עם השבי כל החיים. כל רעש מקפיץ אותנו. רק כשהמודעות גוברת על הרגש, האינסטינקט, אנחנו יכולים לעבור הלאה, להגיד עברנו את זה, אנחנו בארץ שלנו".
כמה ימים קודם לכן, שיתף שורד השבי אור לוי, שאשתו עינב נרצחה ב-7.10 ב"מיגונית המוות", כי החליט לטוס לתאילנד יחד עם בנו אלמוג, ברקע מבצע "שאגת הארי". "אני טס בלב לא שלם, טס כשיש מלחמה בישראל, אבל באמת שאני לא יכול להעביר את אלמוג עוד מלחמה, עם עוד אזעקות עוד בומים", כתב לוי. "מאז שהתחילה המלחמה התחלתי לישון עם אלמוג בממ"ד, סגורים עם הדלת ככה, מחניק. האמת שזה נורא, אני זוכר איך כל לילה החוטפים הבני זונות האלה, היו סוגרים את הדלת, דלת דומה, עושה רעש דומה. פתאום סגרתי אותי עם אלמוג בממ"ד והרגשתי קצת כמו שם".