אורי כרמל הוא אדם שהציבור הרחב פחות מכיר, בעיקר משום שמאז פרישתו מתפקיד ראש מח"ש לפני שמונה שנים, וגם בתקופת כהונתו בין השנים 2011-2018, הוא נמנע מלהתראיין. בתקופת כהונתו המחלקה הובילה שורה ארוכה של חקירות פליליות מתוקשרות נגד ניצבים במשטרה, את פרשת רונאל פישר, וכן שתי פרשות שקרעו את מערכות אכיפת החוק לגזרים - פרשת הירי באום אל חיראן, ופרשת החשדות להטרדות מיניות נגד מי שהיה אז ראש להב 433, ניצב רוני ריטמן.
בינואר 2017 נערך מבצע לפינוי והריסת בתים בכפר בדואי בלתי מוכר, אום אל-חיראן, בנגב. במהלך הפינוי פתחו השוטרים בירי לעבר רכב שבו נהג תושב הכפר, יעקוב מוסא אבו אל קיעאן. השוטרים טענו שירו כתוצאה מחשש לפיגוע דריסה, וההצהרות של המפכ"ל אז רוני אלשיך, ובעקבותיו של השר לביטחון פנים אז, גלעד ארדן, היו שמדובר במפגע. אולם חקירת מח"ש גילתה שהירי, שהרג את אל קיעאן, הוא שגרם לרכב להידרדר לעברם ולא להיפך.
על הממצאים הללו ניהל אלשיך מלחמת עולם כנגד מח"ש, ופרקליט המדינה דאז, שי ניצן, החליט בניגוד לעמדת כרמל שלא לפעול במישור הפלילי כנגד השוטרים. לאחר שאלשיך תקף את מח"ש ואת כרמל, ניצן ביקש מכרמל שלא להגיב לו פומבית, כי הדבר יערער את האמון במשטרת ישראל. במייל בעניין שהתפרסם לימים על ידי עמית סגל בחדשות 12, כתב ניצן שהדבר יועיל לאלה שרוצים ברעת מערכת אכיפת החוק, "ודי לחכימא". על ה"די לחכימא" הזה נבנו אין סוף תיאוריות קונספירטיביות לפיהן גניזת תיק אל חיראן היתה בתמורה לקידום תיקי נתניהו; אפילו נוצרה עונה ברוח הסיפור המופרך הזה בסדרת הטלוויזיה "מנאייכ". לאחר הפרסום של סגל, ראש הממשלה הקדיש לתיאוריית הקשר הזאת מסיבת עיתונאים מיוחדת.
גם סגירת התיק נגד ריטמן (שכראש להב היה מעורב בחקירות נתניהו), והעובדה שאלשיך החזיר את ריטמן לעבודה במשטרה, חיזקו את תאוריית הקשר. מי שהיה אמון על הפצת התיאוריות הללו היה משה סעדה, סגנו של כרמל, שנבעט ממח"ש עקב חוסר מקצועיות וחוסר אמינות, וניהל מסע נקמה במערכת שבזכותו זכה לשריון בליכוד.
סעדה היה בשיא כוחו בימי כרמל, וזכה לאמון רב ממנו. בין השניים היו יחסים חבריים קרובים, וכרמל פעל בכל כוחו, ללא הצלחה, לגרום לכך שסעדה ייבחר למחליפו. ניצן רצה אחרת, מלחמת הנקמה של סעדה החלה, ואת שיאה אנחנו רואים בימים אלה כשסעדה מקדם בכל הכוח את הצעת החוק להוציא את מח"ש מהפרקליטות ולהכפיף אותה לשר המשפטים.
במסע ההרס של סעדה הוא משתלח באלימות מילולית כנגד בכירי המערכת, בעיקר נגד היועצת המשפטית לממשלה, פרקליט המדינה, וראשת מח"ש הנוכחית, קרן בר מנחם. הוא מכנה אותם עבריינים בשירות החוק כשהם מביעים את עמדתם נגד כוונתו להפוך את מח"ש לגוף פוליטי. שלשום, כשנעמד מולו בוועדה המיוחדת לקידום חוק מח"ש, פטרונו, כרמל, זה כבר נראה אחרת.
במסמך הרקע שהעביר לוועדה כתב כרמל שמדובר ב"הצעה מהפכנית בעלת אופי בוסרי לחלוטין, בלתי אפויה בעליל, אשר למיטב ניסיוני יש לה פוטנציאל הרסני לא רק על המשך קיומה של מח"ש כגוף מקצועי ואפקטיבי, אלא גם השלכות הרסניות על עבודת מערכת אכיפת הדין הפלילי לכל רוחבה". בדיון הסביר כרמל כי מח"ש ללא "נושאת המטוסים" - הפרקליטות - לא תהיה אפקטיבית, ותהיה בבחינת מטוס בודד שאיבד את הקשר עם נושאת המטוסים.
כרמל, כנראה בכוונת מכוון, כמעט לא התייחס בעמדתו לסוגיה החשובה מכולן - הפיכת מח"ש לגוף פוליטי. הוא פטר את העניין בדברים הבאים: "הסעיף הזה בהצעת החוק, שעניינו מעורבות פוליטית בהליכי מינויו ופיטוריו של ראש מח"ש, נראה כרגע כמו 'עז' שוודאי תישלף בהמשך התהליך, שהרי אין זה מתקבל על הדעת כלל שראש מח"ש יהיה מינוי פוליטי". אפשר להתייחס לאמירה הזאת של כרמל כנאיבית במיוחד, ואפשר להעריך שכרמל בחר בכוונה לתקוף את ההצעה של סעדה מכיוון אחר, מהכיוון המקצועי, שם הוא יודע שהיתרון שלו מובהק וברור מולו, בעיקר לאור ההערצה הלא מוסתרת שהוא זוכה לה מצד סעדה.
האמת שלא דוברה
סעדה ניסה לקחת את הדיון למקום שנוח לו. כרמל רתח בתקופה המדוברת על אלשיך ועל הגיבוי שנתן לו ניצן. סעדה שלף דברים שכתב כרמל בזמן אמת לפרקליט המדינה על האיומים של אלשיך לסגור את מח"ש: "מנסים להטיל מורא על חוקרים במח"ש", כתב כרמל לניצן וסיפר לו על "איסוף שיטתי" של תלונות נגד אנשי מח"ש. במשך דקות ארוכות סעדה ציטט עוד ועוד דברים קשים שאמר כרמל על המערכת והעומדים בראשה. "זה מה שהיה", אישר כרמל לסעדה. "אתה אמרת את הדברים", זעק סעדה. "מה, שכחת את זה אורי? איך לא הזכרת את הדברים האלה?".
בסוף נאום סעדה, ביקש כרמל להשיב לו. "היתה לנו בעיה בתיק ריטמן שאני חושב שגרמה עיוות דין, אחרי זה היתה לנו את פרשת אום אל-חיראן שהיתה פרשה קשה. מה שאני רוצה לשאול אותך", פנה לסעדה. "עד לאותה עת, האם המחלקה היתה מצטיינת בעבודה שלה?". "כן" השיב סעדה. זה היה מהלך מבריק של כרמל, שניכר כי לא שכח את כישורי הליטגציה שלו. "מעולה?", ביקש כרמל אישור. "מעולה" אישר סעדה. "זאת אומרת", שאל כרמל, "אנחנו נמצאים בסיטואציה של אנשים כושלים בתפקידם. עכשיו, אם אנשים כושלים בתפקידם, צריך להחליף את המודל, או אולי צריך להחליף את האנשים? זה לא סיפור שלי או שלך, הסיפור שלנו זה המדינה". אחר כך הוסיף כרמל: "מה שאתה עושה עכשיו, בגלל שאנשים כשלו, אתה עושה מודל אקספירמנטלי שאין לו זכות קיום מקצועית".
דבריו של כרמל היו חשובים ביותר, גם אם היו מתסכלים. הם היו מתסכלים מפני שהסתירו את האמת שלא דוברה בדיון הזה - סעדה מחפש שליטה פוליטית במח"ש. הוא אמר במפורש בראיון טלוויזיוני שידאג לכך שבראש הארגון הזה יעמוד איש ימין, כאילו זה המרכיב החשוב בארגון מקצועי כמו מח"ש. הוא יודע היטב שסעדה במסע נקמה אישי, והוא לא אמר על זה מילה. סעדה לא היה חוקר מוצלח, ולא פרקליט מוצלח. כשלונו בפרשת רונאל פישר הוא ביזיון שאי אפשר למחות אותו; סעדה הוא שקרן מועד, שנתפס באין סוף שקרים בתפקידו ובעדויותיו בתיק פישר. את כל זה יודע ומכיר כרמל היטב, ואם הוא לא יודע אז חבל, אבל הוא חב באופן אישי לסעדה על שעמד לצידו בתקופה קשה.
ובכל זאת, צריך להוריד את הכובע לכישורי הפרקליט שהפגין שלשום כרמל - בשתי שאלות הוא שמט את הקרקע הרעועה שעליה נשענת הצעת החוק של סעדה. כרמל הוכיח באופן רהוט, פשוט ומדויק שגם לשיטתו של סעדה כל התזה שלו מתבססת כולה על שתי פרשות מתוך מאות שטיפל בהן. כרמל הוציא מסעדה בחקירה נגדית מאולתרת ופשוטה שחוץ מזה הכל עבד פיקס, שהפרקליטות אכן היתה נושאת מטוסים, ושמח"ש פרחה בה. סעדה אישר את זה, ורוטמן התקדם קדימה. אם כך, איך בדיוק שתי פרשות מתוך מאות שטופלו על ידי סעדה הביאו אותו למסקנה שצריך להחריב את המודל הקיים, ולהפוך את מח"ש לגוף פוליטי? במצב הדברים הזה, התסכול מהסתרת הפוזיציה של סעדה היה מחיר סביר, בשביל האמת החשובה יותר שהפרקליט בדימוס כרמל הצליח להוציא ממנו בקלות מביכה. כנראה שאחרי האירוע שלשום, ההערצה של סעדה לכרמל רק תגדל, אבל בניגוד לעבר הוא כבר פחות יתן לה פומביות.