המסר לבוחר האמריקני, הרווח של נתניהו - ושאלת ה"מתי": מאחורי נאום טראמפ

בישראל יכולים להיות מרוצים הבוקר מנאום מצב האומה של טראמפ - ונתניהו אולי יותר מכולם. הנשיא שפך לראשונה אור בפני הציבור האמריקני על האיום האסטרטגי שמדאיג את ירושלים כבר שנים: פרויקט הטילים הבליסטיים של טהרן שעד כה לא עלה בשיחות המשא ומתן מול האיראנים, לפחות לא בהצהרות שיוצאות משם.

טראמפ אמר בנאומו הלילה כי האיראנים "כבר פיתחו טילים שיכולים לאיים על אירופה ועל הבסיסים שלנו מעבר לים, והם פועלים לבנות טילים שבקרוב יוכלו להגיע לארצות הברית". בכך הוא למעשה אימץ את הקו שנתניהו מקדם בחודשים האחרונים בין היתר בשיחה עם מגיש הפודקאסט בן שפירו, לפיו איראן מפתחת טילים בליסטיים בין-יבשתיים בטווח רדיוס של עד 8,000 קילומטרים ששם את ניו יורק, וושינגטון ואף מאר-א-לאגו על הכוונת.

בכך טראמפ חידד לאמריקנים, שזו גם בעיה ישירה כלפיהם בארצות הברית. מחנה MAGA, שחלקו חשב שישראל מנהלת את העניינים, מבין הבוקר שנשקפת להם סכנה מאיראן, לפחות בכל נקודה בחוף המזרחי של ארצות הברית בשלב ראשון.

הנשיא האמריקני חידד שוב את הקו האדום: "לעולם לא אתן לנותנת החסות מספר אחת בעולם לטרור להחזיק בנשק גרעיני. אי אפשר לאפשר לזה לקרות. לא אתן לזה לקרות". בהמשך הוא הדגיש: "ההעדפה שלי היא לפתור את הבעיה הזאת באמצעות דיפלומטיה", אך באותה נשימה הבהיר כי לא יהסס לפעול. הוא אף הזכיר את התקיפה הקודמת בזמן "עם כלביא": "במבצע פורץ דרך בחודש יוני האחרון, צבא ארצות הברית חיסל את תוכנית הנשק הגרעיני של איראן בתקיפה על אדמת איראן, שנודעה בשם מבצע 'פטיש חצות'".

ובכל זאת, מעבר לאיזכור הטילים הבליסטיים ולהתחייבות הברורה למנוע נשק גרעיני, לא נשמע איום חדש כלפי משטר האייתולות. טראמפ הזכיר כי "אנחנו נמצאים במשא ומתן איתם. הם רוצים להגיע לעסקה, אבל עדיין לא שמענו את המילים הקדושות האלה: לעולם לא יהיה לנו נשק גרעיני". עצם ההתייחסות לשיחות לא נותנת את האות בשלב זה לאפשרות של תקיפה מיידית, ודאי לא לפני סבב המגעים הצפוי בחמישי. לא הייתה בנאום תחושה של ספירה לאחור ליממות הקרובות.

גם בגזרת עזה בחר טראמפ בטון מאופק יחסית. הוא אמר כי "המלחמה בעזה… מתנהלת כעת ברמה נמוכה מאוד — היא כמעט מאחורינו", ניסוח שאינו מכחיש את המשך הלחימה ולא מגדיר "שלום במזרח התיכון", אך תופס אותה בעצימות נמוכה. בכך הנשיא מאותת על קשר מירבי למציאות, גם אם לפני פחות משבוע חנך בהתלהבות את מועצת השלום.

התחושה בירושלים יכולה להיות שטראמפ יישר קו עם נתניהו ואולי אף אימץ חלקים מנרטיב ההסברה הישראלי לתוך נאום הדגל שלו, הארוך בהיסטוריה של נאומי מצב האומה. אם היו חששות שטראמפ מתרחק מירושלים, הרי שהנאום הזה דווקא מראה תיאום הדוק כפי שהובטח. ועדיין, סימן השאלה המרכזי נותר בעינו: האם תקיפה אכן תצא לפועל?

בכירים אמריקנים מעריכים בשיחות סגורות כי עם כל כך הרבה "מתכת" סביב איראן קבוצות תקיפה, נושאות מטוסים, כוחות אוויריים וימיים קשה להאמין שכל זה יושקע ולא יסתיים במהלך צבאי משמעותי. אבל כל עוד טראמפ מדגיש שהעדפתו היא דיפלומטיה, וכל עוד השיחות נמשכות ההמתנה המתוחה נמשכת גם היא.