אלו היו שלהי הימים שגם בקרב ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עוד ניתן היה לזהות לעיתים רחוקות את שרידי הליכוד של פעם. נכון, נתניהו כבר היה עמוק במלחמתו בשלטון החוק, אבל זה היה לפני ההכרזה הפורמלית על המהפכה המשטרית, ולפני שנתניהו עשה את אחד הפשעים הפוליטיים הגדולים שעליהם ההיסטוריה תשפוט אותו - הכנסת הכהניזם לשלטון.
השבוע לפני חמש שנים, באחד הסבבים של מערכות הבחירות, כשנתניהו התראיין לחדשות ערוץ 12 הוא השיב למראיינת יונית לוי כי איתמר בן גביר לא יהיה שר בממשלתו. זה לא משנה אם ההבטחה הייתה שקר מתוכנן או אמת לשעתה. גם העובדה שנתניהו חשב שצריך לשקר באמירה כזאת כדי לא לעורר חשש בקרב מצביעיו נראית בימים אלה כחלום רומנטי. עצם המחשבה שנתניהו סבר שרבים ממצביעיו ראו בבן גביר סדין אדום היא אירוע שנראה כסובייקט מטושטש ומעורפל מהעבר הרחוק.
לאחר בחירות 22', כשנתניהו סוף סוף הצליח להקים ממשלת ימין על מלא, הוא לא רק מינה את בן גביר לממשלתו אלא הפקיד בידי העבריין המועד הזה את משטרת ישראל, ולא רק זאת, הוא הסכים לדרישתו להרחיב את סמכויות המשרד הזה ולשנות את תוארו לתפקיד המשרד לביטחון לאומי.
אז, ב-2022, בן גביר עצמו לא האמין בעצמו שהגיע לחצר המלכות. כשהוגשו עתירות נגד מינויו לתפקיד הוא הופיע בעצמו מול שלושה שופטי בג"ץ בראשות מי שהיום נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית. בן גביר דיבר לשופטים בכבוד יחסי ובחביבות, והבטיח להם שהנער הזה, שהם זוכרים מההפגנות נגד יצחק רבין, התבגר ונהיה שקול ואחראי יותר. בפסק הדין שהכשיר את המינוי הסביר עמית כי שיקול הדעת המסור לראש הממשלה בעניין מינוי שרים הוא רחב, וכי גדרי התערבותו של בית המשפט בהחלטות מהסוג הזה מצומצמת למקרים שבהם המינוי עלול לפגוע פגיעה קשה חמורה במעמדם של מוסדות השלטון ובאמון הציבור בהם.
הנאיבים התבדו מהר. בן גביר, שתפס יותר ויותר ביטחון ואומץ, החל לעשות במשטרה כבשלו בניגוד לחוק ולפסיקות, התערב במינויים שבהם אסור לו להתערב, התערב בחקירות, התערב באכיפת משטרה נגד מחאות, והתערב בשיקולים מבצעיים של המשטרה. כשהיועצת כבר התכוונה לחוות דעתה לבג"ץ כי בן גביר עובר על החוק, וכי ראש הממשלה צריך לפטרו, השר העבריין קיבל מסר מראש הממשלה שעליו להסדיר את העניינים מול היועצת, ואז באפריל אשתקד חתם על הסכם עם היועצת שבו הוא מתחייב שלא לחרוג מסמכויותיו בתחום המחאות, המינויים והפעילות המבצעית. לא חלפו שלושה חודשים ובן גביר כבר החליט למנוע את קידומה של רפ"ק רינת סבן, וזאת רק בשל היותה חוקרת בתיקי נתניהו ובתיקים הקשורים למקורביו. חוץ מזה, המשיך להפר את ההסכם עליו חתם בכל תחום אפשרי. העותרים שבו לבג"ץ. אתמול יצא צו על תנאי, זאת לאחר שנתניהו לא הגיב באופן ענייני לעתירות.
העותרים שבו לבג"ץ. אתמול יצא צו על תנאי, זאת לאחר שנתניהו לא הגיב באופן ענייני לעתירות. בן גביר החריף את הטון, וכך גם נתניהו. אתמול כבר אמר מזכיר הממשלה, יוסי פוקס, את הדברים הבאים: "אם בג"ץ ייתן פסק דין שמחייב את ראש הממשלה לפטר שר שאין נגדו חקירה, ואין כתב אישום, בעיני זה כמו פקודה בלתי חוקית בעליל".
לפני שנצלול למשמעות הצהרתו של מזכיר הממשלה, חשוב רק לעשות סדר היסטורי. מי בדיוק קבע את אותו כלל שפוקס בעצמו הזכיר, לפיו ראש ממשלה חייב לפטר שר שהוגש נגדו כתב אישום? בג"ץ כמובן. מתי בג"ץ עשה זאת? כשהבחין שאין בכוונתו של אריה דרעי להתפטר לאחר שהוגש נגדו כתב אישום על קבלת שוחד בשנות התשעים, ושאין כוונה למי שהיה ראש הממשלה אז, יצחק רבין, לפטרו. במצב כזה, קבע בג"ץ, הישארותו של דרעי בתפקידו היא בלתי סבירה באופן קיצוני ועל רבין לפטרו. בג"ץ הגיב למציאות בלתי סבירה שמדינת ישראל לא נתקלה בה לפני כן - שר מתעקש להישאר בתפקידו, וראש ממשלה שמתעקש להשאיר אותו בתפקידו, גם לאחר כתב אישום על קבלת שוחד.
ב-2025 התרחשה דרמה הרבה יותר גדולה מזו שהתרחשה בממשלת רבין. במקרה שלנו לא מדובר בשר שסרח בעניינים פליליים (על אף שמדובר בעבריין מורשע), אלא בשר שמפעיל את משטרת ישראל לצרכיו הפוליטיים בניגוד לחוק ובאופן מובהק. הדברים שבן גביר עושה מגובים בראיות, ולמעשה גם לא נסתרים על ידו מבחינה עובדתית, והם נעשים בניגוד להסכם מפורש שחתם עליו עם היועצת המשפטית לממשלה. מה נחשב בעיניכם ליותר "בלתי סביר באופן קיצוני"? שר שממשיך לכהן תחת כתב אישום (מצחיק לשאול את זה בסיטואציה שבה יש לנו ראש ממשלה נאשם בפלילים)? או שר שמפעיל בניגוד לחוק את גוף אכיפת החוק החשוב ביותר במדינה, משטרת ישראל?
נחזור להצהרתו של פוקס ולמשמעויות שלה. עד היום ראש הממשלה הפר כמה פעמים את חוות הדעת המחייבות של היועצת המשפטית לממשלה, אבל מדבר אחד הוא נמנע - עד היום לא הפר באופן מובהק פסיקת בג"ץ. על האמירה הזאת יש לשים כוכבית, שכן הוא כן בפועל מפר את פסיקת בג"ץ בעניין אכיפת הגיוס למשל, אך הכוונה ברורה. הפרה של צו עשה מובהק של בג"ץ המחייב אותו לפטר את בן גביר תהיה הפעם הראשונה שהסירוב נעשה באופן רשמי. כך נגיע למשבר החוקתי הרשמי הראשון שלנו. נכון שאנחנו כבר מינואר 23' בכזה, אבל עד היום הסירובים הרשמיים לפסיקות בג"ץ הגיעו משרים, לא מראש ממשלה.
האיומים של פוקס נועדו בראש ובראשונה להרתיע את בג"ץ, על מנת שיימנע מפסיקה שכזאת. ההרכב שידון בנושא כולל תשעה שופטים, מתוכם ארבעה ליברלים וחמישה שמרנים. הקרב בבג"ץ, שיתכנס לדון בסוגיה הנפיצה בסוף חודש מרץ, יהיה בעיקר על קולם של השמרנים המתונים, כמו יעל וילנר ויחיאל כשר. הלחץ נועד לגרום להם להבין שפסיקה המחייבת את פיטוריו של בן גביר היא זאת שתביא את הסירוב הרשמי הראשון של ראש הממשלה לקיים פסק דין של בג"ץ. פוקס נשמע אתמול מאיים במפורש על בג"ץ, ממש "ממליץ" לבג"ץ לא לגרום לראש הממשלה והממשלה לסרב. זו שיטת שכנוע חדשה - הצעה שאי אפשר לסרב לה. למה אנחנו צודקים? פאסה. שיטת השכנוע החדשה לשופטים - למה לא כדאי לכם. בקיצור מאפיה.
משבר חוקתי שאפילו בהונגריה ובפולין לא היה כמוהו
בג"ץ אכן מחולק היום באופן משמעותי בתפישותיו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפסק דינו האחרון, שניתן השבוע, בעניין דרך מינוי נציב שירות המדינה. הרכב רחב של שופטים, במסגרת דיון נוסף, הפך את ההחלטה המקורית של בג"ץ וקבע שאין להתערב בדרך מינוי הנציב. סולברג תקף את עמדת היועצת המשפטית לממשלה שסברה שצריך לשנות את הדרך שהיתה נהוגה עד כה למינוי נציב שירות המדינה; השופט מינץ כתב כי "על בית המשפט לפעול לפי הכללים הקיימים שהותוו בפסיקתנו ולהקפיד שלא להפוך אותם לכאלה שניתן לשנות ולעצב בהתאם לנסיבות המובאות לפניו".
על הדברים האלה כתב הנשיא עמית: "עצימת עיניים מפני שינוי המציאות חוטאת לשורש תפקידו של בית המשפט, אשר עליו המשימה כחלק ממערך האיזונים והבלמים לשמור ולהישמר מפני שרטון או קרחון שעלולים להוריד את הספינה למצולות. את המחיר על עצימת העיניים הזאת נשלם גם נשלם".
אלו שתי גישות הפוכות שקיימות היום בבית המשפט העליון, ובסבירות גבוהה יבואו לידי ביטוי גם בבג"ץ בן גביר. נכון, פסיקה לפטר את בן גביר מתפקיד השר לביטחון לאומי היא נפיצה במיוחד, אך השאלה היא מה עומד מנגד - ומה שעומד מנגד זו משטרה מוכה, מסורסת, נתונה לגחמותיו של עבריין מורשע, שבוחר לקדם קצינים לפי חנופה והתיישרות, ולבלום קידומם של קצינים שחוקרים מעשי שחיתות של שרים בממשלה והעומד בראשה. כל זה קורה כשבג"ץ עצמו, כאמור, נמצא תחת איום מפורש שאותו השמיע אתמול מזכיר הממשלה.
במציאות נורמלית ראש הממשלה עצמו היה צריך לכל הפחות לזמן את בן גביר, ולבקש ממנו למנות שר אחר ממפלגתו לתפקיד השר לביטחון לאומי. אלא שהאיש, שלפני חמש שנים התבייש או בחר להסתיר את העובדה שהוא בכלל הולך למנות כהניסט עבריין לממשלתו, מוכן היום לשלוח את ישראל לתהום, למשבר חוקתי שאפילו בהונגריה ובפולין לא היה כמוהו, רק כדי להשאיר את בן גביר כשר שאחראי על משטרת ישראל.