ערב ההודעה על פיטוריו של ראש שב"כ רונן בר, החליטו מארגני המחאה נגד הממשלה להימנע מקריאה לצאת לרחובות. במקום פרץ התקוממות, "ליל בר", אירוע מחאה מתוכנן ותוכנית סדורה להשארת המאבק במתח גבוה. שבועיים אחרי, הם חשים סיפוק מהדרך שנבחרה.
עשרות אלפי מפגינים גדשו את הרחובות ברצף המחאה הארוך ביותר מתחילת המלחמה. הפגנות בכיכר הבימה, ומשם לדרך בגין עם משפחות החטופים, מחאות וחסימות מול הכנסת וניסיונות לעורר עניין כמו פתיחת "לשכות ח"כים" אלטרנטיביות, הצליחו להוציא את הציבור מתרדמת החורף. כעת, הם נערכים לאתגר השמירה על עצימות המאבק, ומגבשים תוכנית תגובה לחציית הקו האדום שאותו סימנו ראשי המשק וההסתדרות - הפרת פסיקת בג"ץ.
בשעת צהריים מנומנמת, חברי כנסת יוצאים מהמשכן אחד אחר השני ונואמים על במה קטנה בפני שלוש שורות כסאות כתר ו-30 איש. מולם, בצד השני של הכביש, נמצאת שורת תמונות חטופים מתקלפות. זהו "בית העם", כפי שמכנים אותו המפגינים. עם קפה ועוגיות, הם ממלאים את מקומם של חברי הכנסת בלשכות שהקימו לכבודם; שבוע קודם לכן עוד היו מלאות בחברי אופוזיציה ערניים.
עכשיו יושב באחת מהן קרלוס, בן 72 מהוד השרון. הוא שהה במקום ברוב הימים שחלפו מאז פתיחתו. "אני מרגיש שהממשלה משנה את צביון המדינה", הוא מסביר, "מה שאנחנו רואים מקומם, הערכים שלנו נרמסים. כואבת לי במיוחד אי-לקיחת האחריות, חוסר האנושיות. 17 שנה נתניהו מוביל את המדיניות ולא לוקח אחריות. אם לא נעצור בקרוב - הדמוקרטיה הלכה. ואני לא מכיר דרך אחרת לשנות".
קרלוס מגיע לבדו רוב הפעמים. לעתים מצטרף אליו בנו. "אני מקבל הרבה ביקורת מהמשפחה והחברים, הם אומרים שממילא זה לא עוזר. אני מאמין שאם כל אחד שמרגיש שמה שקורה לנגד עיניו לא נכון היה מביע התנגדות - השינוי היה מגיע. יש רגעי ייאוש, אבל אני מרגיש שהכיוון שלנו נכון".
מספר חולצות הארגונים במאהל קרוב למספר המפגינים. מועצת רבנים חילונים לישראל, ישראל חופשית, כולנו חטופים, מחאת ההייטיקיסטים, אחים לנשק, החזית הוורודה. בתוך נוף המקשיבים בולט אהרן, תושב ירושלים. בבגדים שלא מותירים ספק בנוגע לזהותו החרדית, הוא מספר כי הגיע במקרה: נכנס לאוטו, התחיל לנסוע - וכוח עליון הביא אותו למקום המחאה.
"אני מרגיש שכולם מתעסקים בקסמים", הוא אומר, ומדגים עם ידו עיסוק במקום אחד, בזמן שהשנייה מראה כי העניין קורה במקום אחר. "בדברים חשובים אמנם, כמו חטופים ושלטון, אבל מתחמקים מהשאלות הגדולות באמת: יש בורא עולם? מאיפה באנו לכאן? אני מנסה לשמוע פה קול פנימי טוב שרוצה טוב. לא שמעתי עדיין", הוא אומר.
אהרן ניגש לשוחח עם משה רדמן. במהרה נאספים המפגינים סביב נקודת העניין, מקשיבים ומעירים בין משפט למשפט. "יש סטנדרט של מה זו מדינה ליברלית דמוקרטית", מסביר לו רדמן. "אם אתה היית ראש ממשלה, היית משחרר קודם נשים או גברים?", שואל אהרן, בהתייחס לחטופים. "לא יודע, אין תשובה נכונה. הבעיה היא לא התשובה אלא ההצדקה. בנט רחוק ממני בדעות כמעט מזרח ממערב, אבל כשהיה בתפקיד אמרתי לעצמי: יש פה ראש ממשלה שקם בבוקר וחושב על טובת הילדים שלנו", הוא משיב, ומבהיר שוב ושוב כי אין בכוונתו להתמודד בפוליטיקה. כשרדמן מזהה את יאיר גולן מתקרב, הוא ניגש לחבק אותו בקריאת "הו הא מי זה בא, ראש הממשלה הבא".
פרצוף בולט נוסף בבית העם הוא זה של יאיא פינק. בהמשך היום תצטרף אליהם גם שקמה ברסלר. הגווארדיה הוותיקה של המחאה, הכוללת את שלושתם לצד כמה אחרים, הבדילה את עצמה ממטה המאבק "חופשי בארצנו" בהתפרצות המחאה המחודשת. תחילה תחת מסגור של "מובילי המחאה", בהמשך "ממובילי המחאה", ולאחרונה כשמות בלבד.
"ברגע שהיו שמועות על פיטורי שב"כ והיועמ"שית החלטנו שיהיה נכון לנסות לייצר דמויות שיוכלו לתת פן תקשורתי ולהשתמש בתפוצה וברשתות שלהם", מסביר פינק. המהלך יצר מתיחות מול מטה המאבק. בסבב הקודם, ב-2023, היו בשר מבשרו. לא עוד ארגון, אלא פנים שהוא עצמו קידם על הבמות. ברסלר, עוד יותר מאחרים, היתה הדמות הבולטת, קונצנזוס בין המפגינים. כעת, בין מארגני המחאה יש הרוצים לייצר מיתוג חדש, ואיתו פנים חדשות.
פינק מסכים עם הטענה. "חשוב שלא יהיה בן אדם אחד שמוביל את המחאה. מעבר אלינו יש גם את ערן שוורץ, רן הר נבו, קרין נהון. זה מקשה על מכונת הרעל לסמן בן אדם אחד", הוא מבהיר, אך מציין: "לא פוגע במחאה שיש אנשים שמנסים לתת בוסט לתוכה. המחנה הליברלי לא הצטיין אף פעם בשיתופי פעולה, אבל בשנתיים האחרונות, וגם בשבועיים האחרונים, אין אירוע אחד שלא הוציאו אליו הזמנה משותפת. להגיד שכולם מאוהבים בכולם? בשום מקום זה לא ככה".
יותר מהכל, השאיפה היא להצטרפות משפחות 7 באוקטובר להובלת המחאה. קרובי חטופים, בהם עינב צנגאוקר, דני אלגרט ומישל אילוז, כבר נאמו במחאות האחרונות, אך בגדר אורחים. המשפחות עדיין מהססות להצטרף ולאחד מאבקים. בעשותן כן, הן חוששות, תוסט תשומת לב מהחזרת החטופים, מוועדת חקירה ממלכתית ומנושאים נוספים שקשורים ישירות למלחמה. בינתיים, מילאו את חלק מהבמות בכירים לשעבר במערכת הביטחון; הבולט מביניהם עד כה הוא המפכ"ל רוני אלשיך.
בראייה קדימה, פינק אומר, ההבנה שנוצרה היא שניסיון לשכנע את חברי הקואליציה בצדקת המאבק - שואב כוחות מיותרים. "המטרה שלנו היא כבר לא לשכנע אותם. חשבנו שיש להם לב וקשב למחאות. עכשיו אנחנו מבינים שהמחאה עושה שני דברים: נותנת גב לשומרי הסף ותקווה הלבבות האנשים. אנשים מיואשים קל לנצח - אנשים עם תקווה פחות. אנחנו מתכוונים לעבור למודל של תמיכה הארדקור בשומרי הסף. הפגנות ענק וצעדות, ויכול להיות צעדים יותר דרמטיים. מתקרב היום של התנגשות הטיטאנים, שבו בכירי המשק יעמדו לצידנו".
מנכ"ל מטה המאבק, ערן שוורץ, מסמן גם הוא את השביתות כנשק המרכזי להמשך. "אסטרטגית, במקומות שבהם הממשלה תנסה לפעול מעל החוק צריכים להביא מצב שהמדינה מושבתת. להכניס את המשק וההסתדרות לתמונה. אני מאוד עסוק בזה. רוב השחקנים מבינים שהצעד הבא יהיה שם. יש נכונות יפה שלהם להצטרף במקום שבו ייחצה הקו האדום, למשל אם המדינה לא תציית לבג"ץ. יש להם מחירים גדולים לשלם, אבל צו השעה דורש אותם בפנים. בעיניי, בתמונה הגדולה, הקו האדום נחצה מזמן. הממשלה כל הזמן מנסה לשחק על הקו, חוצה לא חוצה, וכמו הכנרת - כל פעם הקו האדום יורד יותר".
טשטוש הקו האדום מגביל את כוחה של המחאה. למרות תקוותם של מארגני המחאה, ההסתדרות וראשי המשק לא ימהרו לשלוף את נשק יום הדין. הצטרפות שלהם, כפי שנראתה בליל פיטוריו של שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, תתרחש רק ברגע שממנו לא תהיה לשיטתם דרך חזרה. לעומת אנשי האקדמיה, וייתכן שבהמשך גם ההיי-טק, בהסתדרות לא ששים להכריז על שביתה וישקלו לנקוט בצעדי ביניים מקדימים ומשמעותיים פחות. עם זאת, לחץ ציבורי עשוי להקדים את תוכנית הפעולה.
בשל קיצוניות המהלך מבחינתם, הם אף ביקשו חוות דעת מיועצים על השלכות ההתנגשות האפשרית בין הרשויות. כפי שפורסם בוואלה, בהסתדרות הבהירו שאי ציות לבג"ץ יוביל לפגיעה כלכלית משמעותית בעובדים, ובכך בנו את הטיעון הכלכלי-משפטי נגד תביעות שיוגשו לבית הדין לעבודה בתגובה לצעד. ראשי המשק צפויים לחכות לראות כיצד יפעלו בארגון, ולהגיב בהתאם.
בשבוע הבא מתוכנן מפגש רחב של ארגוני המחאה, שבו יקבלו החלטות על הצעדים הבאים. לדבריו של שוורץ, ברצונו לראות המשך של ההפגנות בשבת. בשאלת המיקום - צאתה הקרובה של הכנסת לפגרה צפוי להחזיר את המוקד לתל אביב. "בעמדה האישית שלי, אם אתה מבצע חסימות, צריך לכוון למי שפוגע בך. כמו שהשרים התעצבנו כי היו צריכים ללכת בחום", הוא מוסיף, כשהוא מתייחס לאחד האירועים המוצלחים תקשורתית של המחאה בשבועיים האחרונים, שבו חסמו את הכניסה לכנסת ואילצו את חברי הכנסת לרדת מכלי הרכב ולהיכנס למשכן ברגל. "אני פחות מאמין בפגיעה בציבור הרחב ובאזרחים, אבל במחאה כל אחד עושה מה שמאמין בו. יש על זה ויכוח".
שוורץ מביע שביעות רצון מתוצאות הניסיון להחיות את המחאה. "אני שמח לראות ששומר הסף של החברה האזרחית יודע לקום כשהוא צריך. נפעמתי לחיוב מהעוצמות והאנרגיות של הציבור הישראלי, למרות תקופה מטורללת. אנחנו מתמודדים מול ממשלה שלא בוחלת באמצעים ולא מתרגשת מספיק מהציבור. הדרך הכי טובה לראות את האפקט של המחאה היא הטנטרום של הצד השני: מזה שראש הממשלה מפנה האשמות פייק ניוז קיצוניות כלפי המפגינים, יחד עם מכונת הרעל, אני מבין שיש אפקט משמעותי. אנחנו רואים את זה בתנודתיות הבלתי נשלטת ולא שפויה שלהם. הם נזהרים מלעשות פעולות בגלל החשש מהמחאה, ומעכבים את הפיטורים".
בשעות אחר הצהריים בית העם מתרוקן, והמפגינים עוברים לשלב המעשים. חסימה עם אבוקות ברחוב בגין הירושלמי, שלוש צעדות וחסימה ממושכת של הכניסות לכנסת. בדרך, המסרים מתערבבים אחד בשני. מפגינים מחופשים לנתניהו ולבכירים קטארים מפזרים שטרות במיצג הלועג לפרשה בלשכת ראש הממשלה, לצד שלטים להשבת החטופים וקריאות נגד "ממשלה של משתמטים", "דיקטטורה", "דמוקרטיה או מרד" ו"גלי בהרב, שומרים לך על הגב".
"לפני 7 באוקטובר, המאבק רובו ככולו התמקד בהפיכה המשטרית, ואת רובה הצלחנו לעצור. אחריה, ריבוי הנושאים שהממשלה מקדמת כל כך רחב, שיותר קשה לנו להסביר אותו לציבור", מודה שוורץ. "יש הפצצת שטיח של נושאים שנויים במחלוקת. החברים וההורים שלנו לא מצליחים לעכל את ריבוי הנושאים, אבל מרגישים את העוול שנוצר. ברוב הנושאים יש קונצנזוס בציבור. לא רק באופוזיציה. בסקרים שאנחנו עושים, בין שני שליש לשלושת רבעי בצד של המחאה".
שוורץ ומטה המאבק בחרו שלא לפרוס את חסותם על יום המחאה בירושלים. קראו להגיע, אך לא תמכו כלכלית. ואכן, המספרים היו נמוכים משמעותית מבשבוע שעבר, אז עמדו אלפי מוחים מול "בואש" ופרשים. מנכ"ל המטה מבין כי החזקת ההמונים במחאה תהיה משימה מורכבת. "אנשים צריכים להתמודד עם מילואים, עצב, מצב כלכלי, ובתוך זה אני צריך להגיד להם להמשיך עוד בהפגנות כי הממשלה אטומה. יש ציבור שמגיע לאירועי השיא ורוב הזמן כועס, כותב בטוויטר, וחי את חייו. כשקוראים לו לבוא למילואים בהפגנות - הוא בא. ויש גרעין קשה, אנשים מעל גיל 60 שיש להם פניות גדולה יותר. מנסים להחזיר את מי שלא היה ברחובות יותר מדי בשנה האחרונה. במחאות אחרות בעולם המוחים הם התוספת למאבק של האופוזיציה. בישראל, נוצר מצב שהמחאה מושכת איתה את האופוזיציה".
כשיורד הערב, עולים הנואמים על הבמה באירוע המרכזי בירושלים. העצרת מתחילה בעיכוב. המארגנים חיכו להצטרפות המפגינים החוסמים את הכביש בכניסות לכנסת, אך אלה לא התכוונו להתפנות. "הסוגיות לא נפרדות, הכל קשור בהכל", אמרה ברסלר בנאומה, ומיד אחריה מדגימה זאת טאיסיה זמולוצקי, המתלוננת נגד אייל גולן, שעולה על הבמה יחד עם נשות ארגון בונות אלטרנטיבה.
אחרים נדרשו לעבור במהירות ממאבק אחד לשני. בימים שקדמו לחזרת המחאה נגד הממשלה, כלנית שרון, ממובילות החזית הוורודה, השקיעה את מרצה לצד פעילות הארגון במאהל משפחות החטופים בבגין. "היינו בעוטף קריה עם המשפחות, וניסינו לנצל את המשאבים שלנו בלעשות גם וגם. בבוקר במקום אחד, בערב בשני. אני מודה שהיו לי רגשות מורכבים. הימים הראשונים, כשראיתי הרבה אנשים יוצאים לרחוב, אתגרו אותי רגשית. אנחנו כל הזמן עם המשפחות, והיה קשה לראות שאנשים יוצאים לרחוב להציל את המדינה, כשבעצם צריך להציל אותה כבר הרבה זמן", היא משתפת.
היא רואה זאת גם כהזדמנות. "יש התקרבות של המאבקים. כל בן אדם שיצא להילחם על ישראל דמוקרטית יצא גם להילחם על השבת החטופים. אם אני מקשיבה לקולות בשטח, משפחות החטופים רוצות להוביל את המאבק שלהן כרגע, וכשהן ירצו יהיה מקום לחיבור. לכולם ברור שהממשלה מפקירה את האזרחים שלה, בכל אחד מהמובנים".