"אנחנו לא צריכים הרבה, רק שהם יחזרו" | ראיון מיוחד עם שורדות השבי

הימים האחרונים, בהם נשמעים דיווחים אופטימיים לגבי היתכנות של עסקה עם חמאס, אינם פשוטים למשפחות החטופים שעוקבות בדריכות ובדאגה אחר ההתפתחויות. אלו הם גם ימים מורכבים במיוחד לשורדות השבי, ששוחררו בעסקה הראשונה, והיחידה עד כה, בנובמבר 2023. וואלה שוחחו עם שתי חטופות ששוחררו על תחושותיהן לגבי הדיווחים על התקדמות דרמטית במו"מ לעסקה.

אילנה גריצווסקי, שנחטפה מקיבוץ ניר עוז יחד עם בן זוגה, מתן צנגאוקר, סיפרה לוואלה על החרדה לגורלם של החטופים, איך הרגישה בעצמה בימים לפני העסקה שבה שוחררה, ועל הגעגועים למתן: "אנחנו לא צריכים הרבה, רק שהם יחזרו". עדינה משה, שנחטפה מאותו הקיבוץ, סיפרה על הציפייה הגדולה לראות את החטופים שבים, והזכירה שמצפה להם שיקום ארוך: "הם לא שבים אל מה שהיה פעם".

אין לי הרבה אוויר, אני מרגישה הכי קרובה וגם הכי רחוקה ממתן ומהחברים שלי. מצד אחד כל אחד שאפשר להציל צריך להציל וכמה שיותר מהר, מהצד השני אני לא שומעת את הממשלה מתחייבת לסיים את המלחמה בתמורה לכולם. אנחנו יודעים שזו הדרישה של חמאס מצד אחד וההתנגדות של בן גביר וסמוטריץ' מהצד השני. בן גביר גם הודה היום שזכותו עסקאות בעבר נפלו. עסקאות שהיו יכולות להציל חטופים שמתו בזמן הזה. עדן ירושלמי, כרמל גת, הירש גולדברג-פולין ועוד חטופים היו יכולים להינצל אם העסקה של חודש מאי הייתה יוצאת לפועל. הדיבורים על העסקה לוקחים אותי לתקופת השבי, אני זוכרת את הימים האחרונים שלא ידענו את מי ישחררו, אם זה יקרוס באמצע, מי ינצל ומי יישאר מאחור. זה גהינום.

אני הולכת לישון וקמה עם הדברים שאמרתי לחברים שנשארו מאחור בשבי, הבטחתי להם שאלחם עליהם, אני מנסה לעשות הכל בשביל לשמור על ההבטחה שלי. אי אפשר ממש לתפקד, כל שניה היא גורלית. בכל רגע ביום זה יכול להתפוצץ. עבורי זה בן הזוג שלי, החברים שלי. זה התקווה לחזור עד כמה שאפשר לחיים נורמליים. הכל שברירי ויכול להתנפץ ברגע. ובאותה נשימה אני מקווה שזה פוש אחרון, שהפעם נחזיר את כולם, ואנחנו צריכים לוודא שאנחנו עושים הכל כדי שהממשלה שלנו וחמאס יחזירו את כולם, את החיים לשיקום והמתים לקבורה במדינה.

כן, העבירו אותי כמה ימים לפני שהשתחררתי למנהרות. ידענו שיש עסקה ושמחזירים חטופים. בכל יום אמרו לי שאני הבאה בתור להשתחרר וכל הזמן זה נדחה. זו תחושה נוראית שאת מתמלאת בתקווה ואז היא מתנפצת. הרגשתי שמשחקים לי בראש, הרגשתי שהחיים שלי יכולים להינצל או להתנפץ ושום דבר לא תלוי בי. במנהרות פגשתי את החברים שלי מהקיבוץ, הם היו במצב רע, חששו לחייהם ושיישארו מאחור. ולצערי הם נשארו שם יותר מדי זמן, אבל אפשר עוד להציל אותם וצריך לעשות את זה כמה שיותר מהר.

מתן שלי והחברים שהשארתי מאחור לא צפויים להשתחרר בפעימה הראשונה, אלא רק בפעימה השנייה. אבל אף אחד לא מבטיח לי כרגע שתהיה פעימה שנייה, הממשלה שלנו לא אומרת בקולה שהם יחזירו את כולם, שהם יסיימו את המלחמה בתמורה לכולם. אני מפחדת שהכוונה של הממשלה היא לעשות את הפעימה הראשונה ואז העסקה תתפוצץ, אבל אסור לנו להשאיר אף אחד מאחור. אלה האחים והאחיות שלנו שם שנרקבים ומעונים במנהרות. מתן אמר שהם מתים 1,000 פעם ביום - זו המציאות שהם חיים כל יום. זה לא או עסקה חלקית או כלום, אלא שממשלת ישראל יכולה להחזיר את כולם אם תתחייב לסיום המלחמה.

אין דרך להחזיר את כל החטופים בלי עסקה. זו הדרך היחידה, גם אם צריך להתחיל בפעימה ההומניטרית. הממשלה שלנו צריכה לעשות הכל בשביל להבטיח שהעסקה לא תיפול ושכולם יחזרו בעסקה הזאת. הגיע הזמן לסיים את המלחמה, חיילים לא צריכים ליפול בקרב בשביל חטופים כשאפשר להחזיר אותם בעסקה. איבדנו כל כך הרבה בשנה האחרונה, עכשיו צריך להחזיר את כולם, לסגור את הסיפור ולהשתקם.

אני תמיד מנסה להיות אופטימית ולהיאחז בתקווה שמתן יחזור. אני רוצה לסיים עם כל התקשורת והמאבקים. לשבת על הספה עם מתן וללטף לו את התלתלים כשאנחנו אוכלים פסטה מוקרמת. אנחנו לא צריכים הרבה, רק שהם יחזרו.

עדינה משה, שנחטפה בשבת השחורה מקיבוץ ניר עוז, ושוחררה בעסקת החטופים מחכה לחבריה שנשארו בשבי. "הלוואי ונראה אותם פה. רק לזה אני מקווה.", סיפרה. "אני חושבת עליהם כל הזמן. אבל צריך ראות את זה בעיניים, שהם משתחררים".

משה פנתה למשפחות החטופים שבתקווה יזכו לראות את יקיריהם בקרוב, ואמרה: "מעבר לחיבוק החזק שתחבקו אותם כשהם יחזרו. דרכם עוד ארוכה. גם שלכם, וגם של החטופים והחטופות שיחזרו. כולם צריכים להבין שהם לא שבים אל מה שהיו פעם. מצבם יהיה קשה, וצריך להיות סבלניים איתם, מאוד".

"אני רק מקווה שהם יחזרו הביתה לחיק משפחתם", סיכמה.