זכייה במונדיאל עוד נראית חלום רחוק, אבל לו היה ענף אולימפי שבמרכזו "נרמול מצבים לא נורמאליים", מדינת ישראל ובכיריה היו ללא ספק זוכים במדליית הזהב. בפער. ממשלת ישראל וצה"ל מנצלים את החוסן המרשים של אזרחי המדינה כדי לנרמל מצבים בלתי אפשריים של ממש, ואסור שזה יקרה.
בשבוע האחרון חצי מדינה נכנסה למרחבים המוגנים ארבע פעמים בעקבות ירי טילים בליסטיים של החות'ים - שלוש פעמים באמצע הלילה, ופעם נוספת אחר הצהריים. בין לבין יצא חיל האוויר, בפעם השנייה בחודשים האחרונים, לתקיפה רחבה ומרשימה בתימן הרחוקה.
בעשורים האחרונים ידעה ישראל מצבי קיצון רבים, חלקם נקודתיים וחלקם ממושכים. קשה לשכוח את המראות הקשים של האוטובוסים שהתפוצצו ברחובות ירושלים ותל אביב בשנות ה-90, ולהבין שבתוך זמן קצר ביותר צירי התנועה נפתחו מחדש "והחיים חזרו למסלול". מדובר ב"נרמול" כואב של מצב קיצון.
המצב רק הלך והחמיר, כי החוסן הלאומי איפשר זאת. כך הפך "טפטוף" הקסאמים לעבר עוטף עזה לגשם של ממש, ובמקום לטפל בחמאס הקימו בעוטף "מרכזי חוסן" כדי לטפל בתושבים. גם את בלוני הנפץ והתבערה לעבר העוטף הצליחו הממשלה והצבא לנרמל - כי "אי אפשר ליירט בלון". גם ה"סבבים" מול עזה הפכו לחלק מהשגרה. כל כמה חודשים "מובן", "הגיוני" ו"רגיל" שנכנסים לסבב לחימה מול עזה. נופלים כמה חיילים, חוטפים קצת טילים, נהרסים קצת בתים - וחוזרים לחיים הרגילים, כאילו כלום. אולי רק איזו אנדרטה. אלה החיים כאן.
הגיע הזמן לפקפק באקסיומה. לא, לא "ככה זה", והחיים כאן לא נורמליים.
- לא נורמלי שילדים קטנים רצים באמצע הלילה לממ"ד, כי טיל בליסטי שמאיים עליהם עושה את דרכו לאורך 2,000 קילומטרים לעבר תל אביב - ובתוך 11 דקות חוזרים לישון וקמים לבית הספר "כאילו כלום".
- לא נורמלי שיש אזעקה באמצע היום, יורדים במהירות מאוטובוס, נשכבים על המדרכה עם ידיים על הראש - ואחר כך קמים וממשיכים כאילו כלום לבית הקפה, לבריכה או לחוג כדורגל.
- לא נורמלי שיש 100 חטופים, אחים שלנו, שנמקים במנהרות חמאס בעזה, ואנחנו עסוקים בחיים שלנו כאילו כלום - עושים קניות, שותים יין ומתכננים את החופשה הבאה בחו"ל.
כמו שלא נורמלי, אגב, שראש ממשלה מנהל מדינה במלחמה בזמן שהוא מעיד שלוש פעמים בשבוע במשך שעות ארוכות בבית המשפט. לא, זה לא נורמלי. בינתיים בנימין נתניהו "מנרמל" את המצב שבו שהוא מקבל פתקים במהלך העדות (שאיש לא יודע מה מהותם), וגם מנרמל מצב שבו צריך לבטל ימי עדות על רקע משימותיו כראש ממשלה, כשכמובן ספק אם הסיבה לביטול מוצדקת.
תעשו עם עצמכם תרגיל: תחשבו איך ממשלת צרפת היתה מגיבה אם ארגון מיליציה בהונגריה או באוסטריה היה משגר טיל בליסטי לעבר פריז - טיל אחד, לא עשרות טילים וכלי טיס לאורך חודשים ארוכים; או לחלופין, מה היה קורה אילו טיל בליסטי היה עושה את דרכו לעבר וושינגטון הבירה.
אז מכיוון שהמילה "קונספציה" נמצאת לאחרונה בשימוש מוגבר, נדרשת עצירה לחשיבה. צריך להבין שהמצב שהחות'ים מייצרים כאן אינו מצב נורמלי, ושהטיפול של ממשלת ישראל ושל צה"ל בסוגיה אינו יעיל ואינו מספק. אסור להתרגל למצב של טפטוף טילים בליסטיים לעבר המדינה.
בסדרה המפורסמת "הבית הלבן", לאחר מתקפת טרור אכזרית שיזמה דמשק נגד יעד אמריקני, דופק הנשיא (מרטין שין) על השולחן ושואל את ראש המטות המשולבים ואת כל הצמרת הביטחונית: "מה הערך בתגובה פרופורציונלית? למה זה טוב?". בסצנה, שהפכה להיסטורית ממש, הנשיא מבין ששום תגובה פרופורציונלית לא תשנה את המצב - ודורש "תגובה לא פרופורציונלית" כדי לעצור את האיום.
דוקטרינת ה"ככה זה" וה"יהיה בסדר" לא אמורה לספק מיליוני תושבים שנמצאים במלחמה כבר שנה ורבע. אם למישהו היה ספק, מה שעושים לא משיג תוצאות. אז כדאי לשנות תוכניות. אולי הגיע הזמן לתגובה לא פרופורציונלית.
הכותב הוא המשנה לעורך הראשי וראש מערכת החדשות של וואלה