לאחר הפסקת האש בלבנון והפגיעה הקשה במערכי חיזבאללה, ולאור ההיסוס בקרב ההנהגה האיראנית באשר לנקמה על התקיפה הישראלית, נותרו החות'ים כמי שמובילים את "ציר ההתנגדות" נגד ישראל.
חדורי מוטיבציה ומונעים מתחושת שליחות אידיאולוגית, החות'ים המשיכו לשגר כטב"מים וטילים לעבר ישראל ולעבר ספינות שונות באזור מיצרי באב אל-מנדב, תוך שהם ממשיכים לאיים שלא יעצרו את הירי עד שלא תיעצר התוקפנות הישראלית ברצועת עזה. זאת למרות התקיפות הקודמות של ישראל לעבר נמל חודיידה, ולמרות המערכה המתמשכת של הקואליציה שבראשות ארצות הברית.
התקיפה העוצמתית של חיל האוויר הלילה (חמישי) באתרי התשתית בבירה צנעא ושוב בנמל חודיידה הגיעה לאחר שבועות רבים של תקיפות מהצד התימני. החות'ים רואים בתקיפות אלו דרך למצב את עצמם בתוך ציר ההתנגדות וכן כגורם אזורי שלא ניתן להתעלם ממנו.
מדובר בהישג אופרטיבי נוסף של חיל האוויר שבפעם השלישית מטוסיו טסים כמעט 2000 ק"מ להתקיף מתקני תשתית בשימוש החות'ים. ולמרות התקיפה שגרמה לנזקים באספקת החשמל באזור צנעא וכנראה שבה ושיתקה את נמל חודיידה לפרק זמן לא ידוע, ספק רב מאוד אם בעקבותיה החות'ים יפסיקו את התקיפות כנגד ישראל.
במובנים רבים לחות'ים לא רק שאין מה להפסיד - אלא בצורה פרדוקסלית, בשל העובדה שמחיר ההפסד שלהם הוא לא משמעותי, העובדה שהם ממשיכים בירי לאחר תקיפות אלו רק מחזקת אותם ואת נחישותם. לכן ההישגים האופרטיביים של תקיפות חיל האוויר לא באמת מיתרגמות להישג אסטרטגי בדמות עצירת הירי מתימן, ובוודאי שלא "פותחות מחדש" את נתיבי השייט באזור באב אל-מנדב.
לאור זאת, על אף התקיפות המשמעותיות בתימן, צריך לחשוב על אסטרטגיה אחרת - שעיקרה שילוב ידיים עם הקואליציה בהובלת ארצות הברית ומדינות האזור ושמטרתה מערכה מתמשכת שתפגע אנושות ביכולת החות'ית לייצר ולשגר כטב"מים וטילים, ובעיקר תפגע בהנהגה החות'ית וביכולת של איראן לתספק את ארגון הטרור.
בכל הנוגע לסוגיה האיראנית חשוב לציין - איראן היא אכן ספק הנשקים המשמעותי של החות'ים אבל יכולת ההשפעה שלה על קבלת ההחלטות של הארגון מוגבלת ביותר. לאור זאת, ספק רב מאוד אם גם תקיפה באיראן תשנה משהו בדפוס הפעולה החות'י או האיראני ביחס לפעילות הקבוצה בים האדום. לראיה, גם לאחר האיום האמריקני על איראן, החות'ים המשיכו לתקוף ספינות אמריקניות בים אדום. בנוסף, ספק רב מאוד אם תקיפה שכזו תתקבל בשביעות רצון בקרב בכירים הממשל האמריקני, והיא בהכרח תוביל לתגובה איראנית ולעימות ישיר מול ישראל. לאור זאת הפתרון להפסקת הירי מתימן הוא להתמודד עם החות'ים - שכן אין גורם, כולל איראן, שיכול ללחוץ עליהם להפסיק את הירי על ישראל.
בסופו של יום, גם אם המערכה בעזה תיעצר, ספק אם החות'ים יעצרו לחלוטין את המתקפות לעבר ישראל או מיצרי באב אל-מנדב וסביר שהם ימצאו תירוצים שונים כדי להמשיך ולסחוט את הקהילה הבין-לאומית ומדינות האזור. לכן, במבט לעתיד לא תהיה ברירה אלא לפעול להפלת משטר זה. מהלך שכזה יהווה מכה קשה נוספת לציר ההתנגדות ויגביר את הלחץ על איראן. לא מדובר באירוע פשוט אבל ספק רב מאוד אם יש אופציה אחרת להבטחת נתיבי השייט בים אדום ולהפסקת האש לעבר ישראל, גם אם ישראל תחזור ותתקוף אתרי תשתית של המשטר גם בעתיד.
הכותב הינו עמית מחקר בתוכנית איראן במכון למחקרי הבטחון הלאומי ולשעבר ראש ענף איראן בחטיבת המחקר של אמ"ן