בטקס צבאי, כשחיילים נושאים את ארונו העטוף בדגל ישראל אל חלקת הקבר ורב צבאי סופד לו, נטמן זאב ז'אבו ארליך, בבית העלמין בעופרה. ז'אבו, בן ה - 71, חוקר ארץ ישראל בעל שם, נהרג יום קודם בלבנון, כשנכנס לשם בניגוד לפקודות ולנהלים, יחד עם רמ"ט גולני, אל"מ במיל' יואב ירום, למבצר עתיק שנמצא 6 ק"מ מהגבול כאזרח. למרות המחדל החמור, תוך פחות מיממה הכיר בו ראש אכ"א, האלוף דדו בר כליפא, כחלל צה"ל.
לעומת זאת, כבר למעלה מחודש ימים, נמצאת גופתו של הנווט אסף דגן במקרר של בית החולים רמב"ם ולא מובאת לקבורה. משפחתו של דגן דורשת להכיר בו כחלל צה"ל, כיוון ששלח יד בנפשו כשהיה בדרכו למילואים. באותה המהירות בה ז'אבו הוכר כמי שנפל בעת מילוי תפקידו, כך דגן סורב. בלי שום הגיון ובלי גרם של שוויון או הסבר מניח את הדעת.
הפגנת תמיכה במאבק של משפחת אסף דגן להכיר בו כחלל צה"ל
גם משפחותיהם של אלון שמריז ויותם חיים, החטופים שנורו בידי חיילי צה"ל בשוגג, שהוכרו כמשפחות שכולות אבל לא קיבלו את ההכרה כחללי הצבא, התחננו לתת להם את הכבוד ששמור לגיבורים לובשי מדים וקיבלו "לא" מהדהד.
כואב לומר את זה כשמדובר בצבא העם, הצבא של כולנו, אבל המסר שמעביר צה"ל ברור וחד: יש שווים ויש שווים פחות. יש כאלה מי שמקורבים לצלחת ולמקבלי ההחלטות הרלוונטיים, ויש שנאלצים לפנות לבג"צ כדי שיושיע אותם.
משפחתו של דגן כבר נמצאת באולם בית המשפט בירושלים והיא זועקת את זעקת הנווט שהופקר. "ידע כל חייל סדיר ומילואים", אמרה אחותו ענבל לפני כמה ימים, "צה"ל יודע להשתמש בכם יפה אבל הוא יזרוק אתכם ברגע שיוכל אלא אם אתם מקורבים מספיק לאנשים הנכונים — זה המסר והמורשת של ראש אכ"א לכל חיילי המילואים שנלחמים עכשיו עבורנו בחזית".
בעוד פחות משלושה שבועות גם משפחתו של אלון שמריז תתייצב שם, לדיון בדרישתה להכרה, אם לא יידחה שוב, כמו שקרה פעם אחר פעם, כי אין שום דבר דחוף בסגירת המעגל הזה, אלון כבר נמצא בקבר.
בצעד אציל הם ברכו על ההחלטה שקיבל כליפא בעניינו של ז'אבו, למרות שעם כל הכבוד למת ולפועלו החשוב באמת, נראית, איך לומר, בעייתית בכל רמה. בטח על רקע תגובת המדינה לעתירה של שמריז, ש"רק מי שמוגדר 'חייל' במועד המוות, הוא חלל צה"ל". ז'אבו לא היה חייל כשנהרג ובכל זאת, באורח פלא, קיבל הכרה תוך כמה שעות. ואם הוא קיבל את ההכרה הנכספת, אז גם אסף, אלון ויותם יכולים לקבל אותה.
בסוף אפריל 2024, הודיע צה"ל על הקמת ועדה בראשותו של האלוף מוטי ברוך, שתבחן ותגבש עמדה בנושאי מדיניות להכרה והוקרה בנופלים, לרבות חללי צה"ל במקרים ייחודיים, להוקרת אזרחים בסביבת לחימה, באופן ההכרה במקרים פרטניים כגון נסיבות מוות חריגות ואת דרכי ההסדרה של המלצות לרבות הצורך בחקיקה. לא ברור מה דחק בכליפא להזדרז ולהכיר בז'אבו, עוד לפני שגובשו ההמלצות והתקבלו החלטות בעניין הזה ממש, מה שמותיר טעם מר לא רק אצל המשפחות שמחכות לפסיקת בג"ץ, אלא אצל כל מי שמאמין בצבא נקי מאינטרסים זרים.