6 שנים לאחר אסון נחל צפית, בו נהרגו עשרה חניכים מהמכינה הקדם-צבאית בני ציון, הורשעו אתמול (ראשון) מנהלי המכינה, יובל כאהן ואביב ברדיצ'ב, בגרימת מוות ברשלנות. בראיון ל-103FM, סיפר יצחק אור, אביה של אלה אור שנהרגה באסון, על האכזבה מהחלטת בית המשפט.
"אני הייתי בהלם באולם, הורים שלידי פרצו בצעקות, אימהות לידי פרצו בבכי מר. יום קשה מאוד, כי אם זו לא המתה בקלות דעת, אני לא מבין מה כן המתה בקלות דעת", סיפר. "התאכזבנו מאוד. האסון הזה היה נוראי. לנו ברור שהייתה פה המתה בקלות דעת, השופט בדבריו ציין את חומרת העבירות של שני הנאשמים. אחר כך הוא ריכך את זה בהאשמות שונות ומשונות, והוריד את חומרת העבירה לגרימת מוות ברשלנות".
"אני לא משפטן ואני לא השופט", אמר, "אבל אני חושב שהשופט טעה. לא הבנתי מהרגע הראשון איך יכול להיות שבאסון כבד כזה, שנהרגו בו עשרה ילדים, מתנהל משפט על ידי שופט אחד. הוא בשר ודם. בתחילת הדברים שלו הוא אמר שמדובר במקרה חריג. מדובר ב-10,000 עמודי פרוטוקול. שום אדם, שיהיה המוכשר ביותר, לא יכול לקבל החלטה מושכלת. לא הבנתי מלכתחילה מדוע משפט שכזה לא מתקבל על ידי שלושה שופטים. אני מקווה שיוגש ערעור לעליון בפני שלושה שופטים, שיהפכו את הקערה".
ההחלטה אם לערער תהיה תלויה בגזר הדין שייפסק על שני המורשעים: "אני לא בטוח שנגיע לערעור בעליון, כי השופט ציין שמדובר בעשר עבירות של גרימת מוות ברשלנות. אני מצפה שהעונש שלהם יהיה מקסימלי, החוק מאפשר לשופט לקבוע שלוש שנים מקסימליות כפול עשר. ברור לי ששני הנאשמים לא ישבו בבית הסוהר שלושים שנה", אמר. "נחכה לגזר הדין, נעמוד בבית הדין וקולנו, של ההורים השכולים, יוכל להישמע בבית המשפט". הוא הוסיף: "נדרוש את העונש המקיסמלי. כולי תקווה שהשופט שבתחילת דבריו דיבר על חומרת הדברים, יגזור עליהם עונש ראוי של כמה שנים טובות בכלא".
אור הסביר למה כה חשוב לו שימוצה הדין: "הילדים שלנו לא יחזרו, חיי אדם במדינת ישראל הפכו למשהו כל כך זול, וזה לא יעלה על הדעת. אני מקווה שהוא יחמיר איתם בעונש כדי למנוע את האסונות הבאים"
.לטענתו המכינה התנהלה באופן מופקר בקביעות ובמודע: "מכינת בני ציון הלכה על הקצה, היא סיכנה את החניכים במשך הרבה מאוד שנים. זו הייתה שיטת עבודה. במכינה הזו היו מחויבים לדווח על כל אירוע בטיחותי למשרד החינוך. הם לא דיווחו על שום אירוע. רק כשישבנו שבעה הגיעו אלינו עדויות מבוגרי המכינה על זלזול בבטיחות במכינת בני ציון בצורה בלתי רגילה".
בדיעבד גילה מקרה חמור שאירע עוד לפני האסון: "בגיבוש שנה לפני, כמעט קרה אסון. היה יום חמסין, והמכינה התעקשה לצאת לטיול, ובנס הגיעו לחלץ אותם. המכינה השתיקה את הסיפור, ואמרה לחניכים: אל תספרו בבית, הכול עבר בשלום. האירוע הזה נודע לעולם בשבוע שישבנו שבעה. מנהל מכינה שהסתיר את האירוע מההורים של החניכים, זו לא המתה בקלות דעת?".