יש שנים טובות שבהן רשימת המועמדים לאיש השנה ארוכה. יש שנים רעות כמו השנה - שדווקא הרשימה של האנשים הניקלים של השנה - ארוכה הרבה יותר. השנה, בתוך כל המולת הימים האלה ומבוכותיה, שני אנשים כוננו לי את השנה היוצאת ומכוונים אותי אל זו הנכנסת.
הראשון הוא שאול לוי. שאולי. הכרתי אותו לפני המון שנים במילואים. צנחן ג'ינג'י קצר רואי. הייתי קצין צעיר והוא רס"פ ותיק. ונפשי נקשרה בנפשו. שאולי היה שם בכל גילגוליה של ישראל העכשווית. הוא לחם בגבעת התחמושת והיה בין משחררי ירושלים, אח שכול, שש שנים אחר כך שוב מלחמה עם הקשים שבקרבות הצנחנים. אף שנפשו נושאת את זיכרונות 67' וטראומת 73' הוא נותר האיש החם והחכם, האנושי והעדין כשהיה. אבל אויה, אף אחת מסדרות האימונים בעברו, הקרבות הקשים שלחם ושרד, החברים שנפלו והצלקות בנפשו לא הכינו אותו ל-7 באוקטובר. נעמה, נכדתו, הייתה תצפיתנית בעוטף עזה, ומזה שנה שהיא חטופה עם חברותיה. אי שם בעזה תחתית, בשְאוֹל המלחמה שאין די לה.
ושאול? דוק של עצב מכסה כבר שנה את עיניו הטובות. ליבו עצוב וכבד. אבל הוא לא נכנע. אף פעם לא. צועד את כל הצעדות הארוכות, עומד בכל בוקר בכניסה ליישוב, מזכיר ליוצאים ולבאים את חייה הכלואים של נעמה, מחכה לה. אולי הבוקר היא תחזור הביתה. הוא כבר לא איש צעיר, קרוב לגיל שמונים.
איש ברזל עם לב זהב. ספורטאי של טווחים וסיבולת עם מוטו שכולו חיובי - כל אתגר הוא "לא נגד מישהו אלא בעד". כשחזרו התחרויות והמירוצים גם הוא חזר למסלולים. רץ ומרגיש שנעמה הטריאתלטית לצידו. רץ איתה ובעדה. לא מוותר על אף קילומטר עושה בעצמו את שאהבה נפשה. למענה. עד שתשוב. איש עצוב שאולי. איש אופטימי ומשרה שלווה וביטחון. הוא ישראל שהייתה. הוא ישראל כפי שעוד תהיה. שובי בשלום נעמה, שובו כולכם הביתה. מחכים לכם.
השני הוא איש שלום בכל רוחו ומאודו. אזרח אוהב שלום, אקטיביסט חברתי, נפש פוליטית יצירתית ומחוייבת. כשכולם הרימו ידיים הוא שינס מתניים, כשמוותרים הוא שם עבור כולנו. גרשון בסקין. האיש שחמאס מוכן להקשיב לו למרות שממשלת ישראל לא רוצה לשמוע אותו. האיש שלבדו, ממש במו ידיו, פותח שוב ושוב ערוצים שראשיה, שריה ויועציה של ישראל חוסמים בגופם ובמעשיהם. כשאף אחד לא האמין, הוא הצליח להחזיר את גלעד שליט. ועכשו כשרבים לא רוצים "עסקה" הוא היחיד כמעט שמחזיק את להבת התקווה להשבת החטופים.
הוא כל כך מדוייק. אף פעם לא מזייף, תמיד אומר את האמת. גם כשהיא לא תמיד נעימה. בדרכו היא הופכת לאפשרית. דרך הארץ, החכמה, הניסיון ושיקול הדעת שלו תמיד מחייבים אותך להקשיב ולחשוב עוד פעם.
כשכל ישראל רוקדת על דמו של נסראללה הוא "חושב שחסן נסראללה היה אדם מרושע מאוד, שעשה דברים נוראים, הרג ערבים, ישראלים, אמריקנים ואחרים נוספים. הוא הרג הרבה יותר ערבים מיהודים. הוא גם הרס את לבנון. ועם כל זאת אני לא יכול לחוש את ההתעלות אפילו לא נוכח שמחת מותו של אויב מר. אני מוטרד מאוד בשל ההרג של כל כך הרבה אזרחים לבנונים חפים מפשע, איך אנחנו, בני אנוש ותושבי המזרח התיכון נכונים לחגוג כך הרג והרס?" זהו גרשון בדיוק. האדם שתמיד יודע את ההבדל בין טוב לרע ועדיין לא מתבלבל אף פעם בין נכון לשגוי, מותר ואסור.
יש בו את יכולת התוכחה של נביא זעם עם התקווה והמעשים של נביא נחמה. בדיוק מה שאנחנו זקוקים לו השנה.
כשגרשון יצליח, נעמה תחזור, ושמחת החיים תחזור לעיניו של שאולי נדע שבזכותם כלו קללות השנה היוצאת והחלו ברכות העתיד הנכנס.
הכותב כיהן כיו"ר הכנסת וכיו"ר הסוכנות היהודית