יוני לוי, אביה של החטופה נעמה לוי שמציינת את יום הולדתה ה-20, נאם בעצרת בכיכר החטופים בתל אביב. "אני מדמיין מה היית עושה בדיוק היום. היינו מכינים לך שולחן עם מלא ממתקים ובלונים ומתנות כמו כל שנה. כמה היום הזה היה יכול להיות מאושר. במקום זה את שם, בחושך, כבר 260 יום. השנה לממתקים אין טעם ולמתנות אין חשק".
עוד פנה לרה"מ נתניהו. "120 חטופים יחזרו רק בעסקה. אדוני ראש הממשלה, תאהב את הבת שלי ותדאג לה ולכל החטופים - בדיוק כמו שאתה אוהב ודואג לעצמך. תחזיר לי את הילדה הביתה".
אילנה גריצ'בסקי ששוחררה לאחר 55 ימים בשבי חמאס, נאמה גם היא בהפגנה בתל אביב. אילנה היא בת זוגו של מתן צנגאוקר שעודו בשבי. "מאז שהשתחררתי הגוף שלי פה והנפש שלי שם. נמאס לי, אני מרגישה נבגדת מהממשלה. אף שר לא טרח להתקשר לשאול לשלומי. הייתי טובה מספיק לשבת במנהרות אבל לא מספיק כדי להיפגש איתי. אני יודעת שהחטופים שומעים אותנו וזה מה שמחזיק אותם בשבי. קוראת מפה לשאר החטופים שחזרו - תצטרפו אלינו לרחובות".
עוד סיפרה על החוויות הקשות מהשבי. "נחטפתי כשמסביבי הכל בער, השכנים בקיבוץ צעקו לעזרה בזמן שמחבלים מובילים אותי לעזה על אופנוע. שמעתי כל הפצצה, בכל רגע הרגשתי שאני הולכת למות. ההדף של ההפגזות הרעיד כל מבנה שהייתי בו, ומהצד השני בכל רגע חווינו התעללות נוראית מצד המחבלים. איבדנו תקווה, חוסר אונים, לא ישנו, לא אכלנו רק פחד וחרדות הציפו אותנו", אמרה.
"ואז שמענו על ההפגנות", המשיכה, "המוני אנשים יוצאים לרחובות - זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שלא שוכחים אותי. שיש מי שנלחם עלינו, שיש תקווה".
גם שני גורן, ששוחררה מהשבי בפעימתה האחרונה של העסקה מול חמאס, נאמה. "כל יום שאני קמה בבוקר אני עדיין מוחזקת בשבי. "אנשים שואלים אותי מה שלומי ואם אני מצליחה לעבד את מה שעברתי. אז התשובה היא שאין לי אפשרות. עד שכולם לא יחזרו הביתה, אין אפשרות בכלל לדבר על שיקום והמשכיות. אני יודעת כי הייתי שם. תחזירו אותה הביתה, את כולם, עכשיו".
גם השחקן ליאור אשכנזי נאם במחאה. "השמש עדיין לא שקעה על ה-7 באוקטובר, שמונה וחצי חודשים, ואנחנו שבויים עם החטופים. הציבור מבין שאין חיה כזאת ניצחון מוחלט, שינוי בעזה ייקח שנים. את הניצחון שכן הושג צריך לאגד לעסקה שתחזק אותנו לקראת החברה הישראלית, עסקה מנצחת שתחזיר את החטופים הביתה". עוד הוסיף תוך פניה לראש הממשלה: "החטופים הם הנושא היחיד שצריך לעניין אותך, לא ג'ובים ולא חוק גיוס קיבינימאט. תן את ההוראה שלא קמים מהשולחן עד שלא חוזרים 120 חטופים וחטופות הביתה".
"לא מאמינה שאני עדיין צריכה ללכת עם השלטים", אמרה יעלה דוד, אחותו של אביתר דוד שנחטף ממסיבת הטבע ברעים. "תחושת הניצחון היא הדבר היחידי שישקם אותנו, החזרה של כולם. אני רוצה לחיות פה ולהקים כאן בית ומשפחה ובשביל זה חייבים להיות שלמים ובטוחים. אתמול צוין היום הכי ארוך בשנה, מבחינתנו אנחנו ביום הכי ארוך מה-7 באוקטובר".
"אביתרי, אם אתה שומע אותי, מרגיש לי שכן, אני מתגעגעת ברמות. אמא אבא עילי ואני אוהבים אותך. אתה חסר ואנחנו לא עוצרים לרגע, הכל כדי להחזיר אותך אלינו".
עוד נאמה ליאורה אילון, בת 71 מכפר עזה ששרדה את הטבח בקיבוץ כשהתחבאה במקלט עם ארבעה מבני משפחתה, זאת, בזמן שבנה טל נורה ונהרג עת מילא את תפקידו כמפקד כיתת הכוננות של הקיבוץ.
"64 חברים וחברות שלי מהקהילה שלי בכפר עזה נרצחו", אמרה בהפגנה בהרצליה. "19 מיקירינו, נחטפו לעזה. 5 עדיין שם, שתי נשים צעירות, שני אחים תאומים, סבא. מה עוד צריך לקרות כדי שנבין את עומק השבר? מה עוד צריך לקרות כדי שנבין שנכבשנו? שאנחנו שבויים? שאנחנו האויב של מדינה שנשלטת בידי קומץ קיצונים, שמכתיבים את סדר היום, את התודעה, את מה מותר ומה אסור לומר בפרהסיה?".
"ואתם יודעים מה? אם אנחנו שותקים, אנחנו משתפים עם זה פעולה. אני קוראת לכולנו מעל הבמה החשובה הזו - אל תשתקו. תמשיכו לצאת לרחובות. אל תוותרו. לא נוותר על המדינה שלנו, יש לנו זכות עליה. לא נפקיר אותה בידי השלטון המושחת והקיצוני הזה. אסור לנו להתייאש. אין לנו את הפריבילגיה הזו. וכמו שאמר נדב גולדשטיין, זכרו לברכה - התקווה מתה אחרונה".