ב-7 באוקטובר 2000. ימיה הראשונים של האינתיפאדה השנייה, ביום שבת בשעות הצהריים, חדרו כוחות חיזבאללה לשטח ישראל באזור הר דב, וחטפו שלושה חיילים: עדי אביטן (21), בני אברהם (20) ועומר סואעד (27), חיילי חיל ההנדסה ונהג בט"שית. השלושה נהרגו במהלך החטיפה או זמן מאוד קצר אחריה, אך באותה עת, לא היה ברור אם נחטפו בחיים או לא.
המשפחות שלהם נאבקו אז להשבת בניהם. שנה לאחר מכן, לאחר שהתקבלו עדויות מאנשי או"ם שהיו עדים לחטיפה, ונמסרו לצה"ל חפצים ספוגים בדם, התקבלה החלטה תקדימית: הרב הצבאי הראשי והרבנים הראשיים קבעו שהחיילים מתו, והם בבחינת חללים שמקום קבורתם לא נודע. משפחות אברהם ואביטן ישבו שבעה. משפחת סואעד לא יכלה לעשות כן, בשל מנהגי האסלאם, לפיהם ניתן לקבוע מוות רק אם שני עדים ראו את המת. גופות החיילים הוחזרו לקבורה בישראל במסגרת העסקה בה שוחרר גם אלחנן טננבאום, בחודש ינואר 2004.
אתמול, לאחר חיסולו של חסן נסראללה, מי שהורה על החטיפה, היה אחראי לרציחתם וניהל את המשא ומתן לשיחרורם מבלי לגלות האם הם בחיים, כתב אייל אביטן, אחיו של עדי אביטן ז"ל, פוסט בפייסבוק הפונה לאחיו המנוח: "עדי אחי היקר, מאז החטיפה יש לנו כמה תאריכים שמלויים אותנו בכל רגע בחיינו -
27 בדצמבר יום הולדתך
7 באוקטובר 2000 היום בו נחטפת יחד עם בני ועומר ללבנון
29 בינואר 2004 היום בו חזרתם הביתה למנוחת עולמים
ועכשיו נכנס גם ה-27 בספטמבר , היום בו צה"ל סגר חשבון עם רב המרצחים נסראללה שחוסל".
אייל ממשיך וכותב לאחיו: "היום הוא יום חשוב שמשדר לכולנו שצה"ל חזק, צה"ל יעשה הכול ויגיע לכולם גם אם זה יקח זמן .נזכור את היום כיום חג בו נסגר מעגל נוסף ומשמעותי - את הבשורה המרה קיבלנו בשבת ואת הבשורה הזאת גם קיבלנו בשבת.
"נכון אומנם שהחיסול של נסראללה לא באמת יחזיר אותך, אבל לפחות הוא הוציא את הצדק לאור ואמן שיתן למשפחות עוד מעט נחמה על אובדן כל כך יקר.
עדי, אני שולח לך חיבוק חזק ואוהב, נוח על משכבך בשלום אח יקר.
אוהבים ומתגעגעים".