החיילים החטופים הובאו למנוחות

הלוויותיהם של שלושת החיילים החטופים, ששירתו בחיל ההנדסה, התקיימו היום בשעות הבוקר והצהריים. סמ"ר בני אברהם הובא למנוחות בבית העלמין בקרית שאול. סמ"ר עדי אביטן נטמן בבית העלמין בטבריה. סמ"ר עומר סואעד הובא למנוחות בשעה בכפרו סלאמה. אלפי בני אדם ליוו אותם בדרכם האחרונה, ובהם אישי ציבור רבים.

אחיותיו של בני אברהם נשאו על קברו דברי הספד: "בני, אתה היית עבורנו מקור לגאווה. אנחנו אוהבות אותך אהבת נפש, ומתגעגעות לימים הטובים, שבהם היינו צוחקים בוכים וצורחים, לעולם לא נשכח אותך".

אלירן, חברו של החייל עדי אביטן אמר בדברי ההספד כי "המציאות טפחה על פנינו ובמקום לקבל אותך בחיבוק, קיבלנו אותך בארון מתים. אנו חשים בנשמתך שמרחפת מסביבנו, מביטה עלינו ומחייכת בדיוק כמו שהכרנו אותך ... אתה לנצח בלבנו".

בהלווייתו של עומר סועאד השתתפו, בין השאר, יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, ח"כ איוב קרא ואלוף פיקוד צפון בני גנץ. ריבלין ספד לעומר, שהיה גשש הכוח, וקרא לזעוק "חמאס לחמאס, לאלה שקמים להורגנו". אביו של עומר, קאסם, קרא את תפילת ה"פאתיחה" המוסלמית, המקבילה לקדיש. בכפרו של עומר מתגוררים כ-2,300 תושבים בדואים, כולם בני שבט סועאד. עומר סועאד הותיר אחריו אשה ושני בנים.

יאיר אטינגר מ"הארץ" מוסיף:

גופותיהם של שלושת החללים הגיעו אתמול לישראל לאחר 1,210 ימים מיום חטיפתם - ב-7 באוקטובר 2000, שעה שהיו בסיור שגרתי בהר דב. אחרי קצת יותר משנה, בתחילת נובמבר 2001, הכריז הרב הצבאי הראשי עליהם "חללים", ואתמול - לאחר שנבדקה זהות הגופות בקלן - הוטסו הארונות ונחתו בישראל. השלב הראשון של עסקת השבויים עם חיזבאללה הושלם.

קצת אחרי השעה שבע בערב נגע במסלול מטוס חיל האוויר, הרחק מעשרות כתבים וצלמים שכונסו בהאנגר האירועים בבסיס חיל האוויר, הצמוד לנתב"ג. מהמטוס הוצאו בזה אחר זה שלושת הארונות, עטופים בדגלים, על פי הסדר האלפביתי: סמ"ר עדי אביטן, סמ"ר בני אברהם ואז סמ"ר עומר סואעד.

שנה אחרי שנחת בישראל ארונו של אילן רמון, האנגר האירועים רחב הידיים בבסיס חיל האוויר הוסב שוב למין בית הלוויות. במרכז האולם הונחו שלוש במות שחורות קטנות, שנועדו לארונות החללים. דוכן הנואמים הוקף בערוגת פרחים אדומים, ועל קיר העץ הכחול מאחוריו נכתב הפסוק מישעיהו "יבוא שלום ינוחו על משכבותם".

ראש הממשלה שרון הקדיש כמעט את כל נאומו בטקס לביקורת עליו ועל ממשלתו, ואמר כי הוא רואה ב"הכרעות קשות" חובה של מנהיגות.
הוא אמר כי הטרור הפלסטיני, בדומה לעסקת השבויים, הוא "המחיר שמשלמת חברה המקדשת את ערך החיים כשהיא שוכנת ליד חברה שאינה נוקפת אצבע כדי לבער את הרצח והרוע מקרבה".

הרמטכ"ל אמר כי: "אנחנו מקדשים את החיים, זה מה שעושה אותנו שונים כל כך מאויבינו". קצב תקף בנאומו את "העולם החופשי" שלא הושיט די סיוע למען שחרור גופות השלושה.

הנואמים בטקס גם התחייבו להביא להחזרתם לישראל של השבויים והנעדרים, ובראשם הנווט רון ארד, או להשיג מידע על גורלם. "לא נסגר המעגל ולא פג הנדר", אמר ראש הממשלה שרון, ומופז ציין בנאומו גם את האזרח הישראלי עזאם עזאם, הכלוא במצרים.

להוציא את השר אברהם פורז וחברי כנסת שמחו נגד עסקת השבויים, בטקס השתתפה צמרת המדינה. בהאנגר נכחו יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, חברי הממשלה, נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק והרבנים הראשיים, חברי כנסת, ראשי מערכת הביטחון והסגל הדיפלומטי.

כמעט בחשאי נכנס לאולם גם ארנסט אורלאו, המתווך הגרמני של העסקה. ארשת של יגון וחמיצות מאופקת ניכרה על פניהם של כמה בכירים, ובכללם שרון, בטקס שסוקר בידי עשרות כלי תקשורת, והועבר בשידור ישיר בכ-20 רשתות טלוויזיה מישראל ומהעולם.

הנואמים שיבחו את משפחות אביטן, אברהם וסואעד, על עמידתן בסבלן ועל מאמציהן הבלתי נלאים להביא לשחרור בניהם ולהחזרת הגופות. למאמצים הללו, בשלוש השנים האחרונות - שכללו מפגשים רבים עם ראשי מדינות ועם מזכ"ל האו"ם, הפעלה של ארגונים בינלאומיים והמרצת השלטון, ומערכות הביטחון והתקשורת בישראל - כמעט אין אח ורע.

בני המשפחות, שהפעילו תנועה עממית, ואירגנו פעולות מחאה, וגייסו שיירות של מכוניות, ומטס אווירי, ומאות רבות של ראיונות בתקשורת, זכו אמש בשעה של דממה, ונפרדו מהספק, ולו הקל, בנוגע ליקיריהם.