אלכס דנציג מת בשבי חמאס, והלב של אלפי מדריכים למסע לפולין מרוסק. לכולנו יש מורים בחיים. לא בהכרח מורים בבית ספר; פשוט מורים. אנשים שהטביעו חותם עלינו. אנשים שדבר שאמרו לנו, או שלימדו אותנו, צרב בנו רגש ותודעה שהולכים איתנו במסע החיים.
כזה הוא אלכס דנציג עבורי. הוא היה המדריך שלי בקורס פולין, לפני יותר מ-20 שנה. מאז לא ראיתי אותו, אבל את החיים שלי, כמו את אלה של רבים אחרים, הוא שינה. ועכשיו הגיעה ההודעה: אלכס נרצח בשבי.
אלכס, שלימד אותנו על יהדות פולין. שהקריא לנו קורצ'אק בבית היתומים. אלכס, שלימד אותי על איך לגשת לזוועות אושוויץ, ואיך להתייחס לסיפור הפולני במיידאנק. אלכס, שלימד אותי שההיסטוריה היא הכלי החשוב ביותר כדי להבין אנשים, חברה, מדינה.
אלכס ההומניסט. אלכס הציוני. אלכס, שהיה אדם שנשא את כל המורכבויות של הדור שלו. אדם שתשוקתו להיסטוריה הגדירה אותו, וגם בשבי התעקש ללמד היסטוריה. החלום שלי היה לשמוע ממנו ניתוח היסטורי על מה שקרה לו, ולנו.
אלכס נרצח בשבי. גם אם אגיד את זה 100 פעמים, לא אאמין לעצמי. לפני חודשיים, בזמן משלחת של טיקטוקרים מכל העולם בפולין, שם הוצאתי תמונה שלו וסיפרתי להם עליו. החלטתי שבכל פעם שאדבר על השואה אזכיר את אלכס, עד שישתחרר. אבל אלכס כבר לא יחזור.
אלכס, אני מתחייב שלא נוותר על המורשת שלך ושבכל פעם שאדרוך על אדמת פולין אערוך הדרכה עליך. אתה חלק מההיסטוריה של הדרכות פולין בישראל. אתה חלק מאיתנו.
לעולם לא נשכח אותך. יהי זכרך ברוך.
עכשיו חייבים, אבל חייבים, להציל בכל כוחנו את מי שנשאר שם.
הכותב הוא היסטוריון של השואה ויו"ר תנועת הרבעון הרביעי