כמה עניינים שלכאורה אינם קשורים אחד לשני: החות'ים, שליחי איראן בתימן, שיגרו כטב"ם לתל אביב וישראל הגיבה בעוצמה. מחר (שלישי) יחול י"ז בתמוז, תאריך הבקעת חומות ירושלים, שלושה שבועות לפני חורבן בית המקדש. למחרת, ביום רביעי, צפוי ראש הממשלה לנאום בפני הקונגרס בוושינגטון, וביום שישי יצוינו 120 שנה לפטירתו של חוזה המדינה.
בנימין זאב הרצל - מחזאי ועיתונאי, נאה ועשיר - היה כוכב בחיי התרבות והחברה של וינה, עד שעלה במוחו שאת "בעיית היהודים", שהחמירה והלכה, יש לפתור באמצעות הקמת מדינה. במשך כעשור, עד לפטירתו בגיל 44, חולה ומותש, הוא סחף אחריו המוני יהודים. מתוך שכנוע שהעם היהודי לא יוכל לבדו להגשים את הציונות, הוא הקדיש את מרצו וזמנו לגיוס תמיכה בינלאומית. הוא הרבה בנסיעות ופגש בין השאר את האפיפיור, הסולטן הטורקי והקייזר הגרמני, והיה למעשה אב נעדר לילדיו. הרצל לא הסתפק בדיפלומטיה אלא הקים מוסדות שהיו לימים מבסיסי המדינה, ובהם הקרן הקיימת לישראל. אם מנהיג נבחן לפי חזון ולפי ביצוע, הרצל עמד במבחן.
ב"מדינת היהודים", ספר צנום שהיה המצע לפעולותיו, הרצל חייב שוויון, לרבות בנטל (הציע מודל דמוי שירות לאומי) והדגיש את ערך העבודה - בדגל שהציע היו שבעה כוכבים, כנגד שעות עבודה ביום. ב"אלטנוילנד" (ארץ ישנה-חדשה, "תל אביב" בתרגומו של נחום סוקולוב), רומן עתידני שפורסם שנה לפני פטירתו, הוא תיאר מדינה נאורה שפורחת בזכות טכנולוגיה ומדע. בספר, גזען שסבור שיש למנוע מלא-יהודים את זכות הבחירה - מובס בבחירות. היו שלעגו על מה שנתפס כרעיון הזוי, אחרים התנגדו לציונות מסיבותיהם. גם בתנועה הציונית הרצל נתקל בהתנגדות, במיוחד סביב "תוכנית אוגנדה" שהעלה במהלך הקונגרס הציוני השישי ב-1903. אך ההסתייגויות מעמדותיו מעולם לא העמידו בספק את הגינותו האישית. לקידום הרעיון, הרצל השתמש בכספו, בכספי הוריו ובכספי אשתו העשירה - הוא הקפיד על נראות, אך מת כמעט מרושש. בצוואתו ביקש שהתנועה הציונית תדאג לילדיו, ואכן נערכה למענם מגבית.
ואצלנו? אין צורך לתאר היבטים כספיים בהתנהלות ראש הממשלה ומשפחתו. את הפלגנות ששירתה ומשרתת את נתניהו בארץ הוא מייצא לארה"ב, כאשר הוא משסה רפובליקנים בדמוקרטים ופוגע בתמיכה הדו-מפלגתית, נכס קיומי לישראל. בעקבות כך - אם כי לא רק בעקבות כך - מחוקקים רבים הצהירו שייעדרו מנאומו, מצב שבעבר נחשב בלתי נתפס.
ובעיקר, בשונה מהרצל שפעל בהתמדה ובמסירות לפתוח כל דלת, נתניהו מתמקד בקואליציה אחת, זו שמשמרת את כסאו, ולא משנה כמה דלתות בעולם ייטרקו. להמחשה, כדי שישראל תהיה שותפה מלאה בקואליציה הסונית שארה"ב מגבשת כמשקל נגד לאיראן ולשליחיה, קואליציה שתספק מעטפה אסטרטגית ונורמליזציה עם סעודיה, ישראל נדרשת להתבטאות לא מחייבת על אופק מדיני, מהסוג שכל מנהיגיה השמיעו בעבר. באיזו קואליציה הרצל היה בוחר? ונתניהו?
יצחק שמיר, ראש הממשלה מהליכוד, נהג לצאת מהכנסת לקראת נאומיו הגזעניים של מאיר כהנא. יורשו של שמיר הפקיד את האחריות לשמירת החוק והסדר בידי איתמר בן גביר, תלמידו המורשע של כהנא. יוזכרו גם שוויון בנטל וחלוקת משאבים לישיבות בהשוואה להשכלה גבוהה, על כל המשתמע מכך לעתיד הטכנולוגיה והמדע, ולעתיד המדינה בכלל.
מעבר למאבק בין מעצמות וקביעה שמדובר בעונש משמיים, את החורבן אפשר לייחס גם לשילוב גורמים ובהם שחיתות, קנאות, שאננות, יוהרה אישית ולאומית, זלזול במאזן כוחות והתעלמות מאזהרות. לקראת י"ז בתמוז ועל רקע התפתחויות טריות במזרח התיכון, ראוי להתבונן בדרכם של שני ה"בנימין" הללו, לשאול איזו בונה ואיזו הורסת - ולבחור.
הכותבת היא שגרירה בדימוס