מה שהכי הכעיס אותי הוא החיוך הזחוח שבוודאי עלה על שפתיו של שי אביטל, כשקיבל את ההודעה על ההקלות במעצרו. אותו חיוך שנשקף אלי מהמסך כשרותם סלע, ככתבת צעירה, ראיינה אותו ב"ערב טוב עם גיא פינס", שיכור ונמרח עליה.
החיוך הזה ליווה התנהגות מבחילה, לפי תיאורי 30 המתלוננות שהעזו להשמיע את קולן לאחר שנים של התלבטות, והתמודדות עם צלקות גופניות ונפשיות שילוו אותן כל חייהן. ואז האמירה הזחוחה לא פחות של עורך הדין ששי גז, שסיכם: "דיברו על כ-30 תיקים, שמהם נשארו רק שניים". מר גז היקר, בשבילך זה 30 תיקים, אבל בשבילנו אלה 30 נשים. לכל אחת מהן שם, סיפור וחיים שלמים ששובשו, או אפילו נהרסו, בגלל הלקוח שלך.
אמירות של גז, כמו גם ההקלות שאושרו לאביטל - שאגב, עדיין לא הביע כל חרטה, לפחות ציבורית - הן לא פחות משערורייה. שלא כמו המתלוננות שהוא הואשם בתקיפתן, אביטל יוכל לשוטט כאוות נפשו בשעות היום, ובשעות הלילה יוכל לצאת בליווי פיקוח למשך שלושה חודשים. חומר למחשבה: אפילו לנהג חדש נותנים נהיגה בליווי פיקוח לחצי שנה.
מערכת האכיפה, בהקלותיה כלפי חשודים בעבירות מין כמו אביטל, מעבירה מסר הרסני: סבלן של נפגעות תקיפה מינית אינו מספיק חשוב כדי להצדיק ענישה מחמירה או חקירה יסודית. בעוד הנאשמים נהנים מהקלות משמעותיות, קולן של הנפגעות לא נשמע. לעיתים הביורוקרטיה המסורבלת של המערכות מעכבת את התיקים עד להתיישנות, מתישה את המתלוננות ומובילה את רובן פשוט לוותר.
הנתונים מדאיגים: על פי איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אחת מכל שלוש נשים עוברת פגיעה מינית במהלך חייה, ואחת מכל חמש נשים עוברת אונס. מטריד אף יותר לגלות שרק 6% מהפגיעות המיניות מדווחות לרשויות. מתוך אלה שכן מדווחות, רק כ-15% מגיעות לכדי הגשת כתב אישום, וכ-8% מסתיימות בהרשעה.
נכון, נעשים מאמצים לשיפור המצב; כך, למשל, במשטרת ישראל משרתים כיום 234 חוקרים שעברו הכשרה ייעודית בנושא טיפול בעבירות מין. בד בבד, הוחלט על שינויים במתכונת ההכשרה בתחום עבירות מין עבור שופטים העוסקים בדין הפלילי.
עם זאת, עדיין נדרש שיפור משמעותי. על מערכת המשפט, המשטרה והצבא לנקוט יד קשה נגד עברייני מין ולשפר את התיאום ביניהן. יש להטיל עונשים מחמירים, להגביר את המשאבים לחקירות מעמיקות, לתמוך בנפגעות באמצעות בעלי מקצוע מתאימים, לשנות את החקיקה להארכת תקופת ההתיישנות ולהגביר את המודעות הציבורית לבעיה.
כפי שאנו מסרבים לקבל טיפול רשלני בסוגיות ביטחוניות - ראו למשל את הסערה שהתעוררה (ובצדק!) בעקבות שחרור מנהל בית החולים שיפא - כך עלינו להתייצב נגד הטיפול הלקוי בעבירות מין. רק באמצעות עמידה איתנה ופעולה נחושה נוכל ליצור חברה בטוחה יותר, לא רק בזמן מלחמה אלא גם בעיתות שלום ושגרה.