בישיבת הקבינט שכונסה בסוף חודש אוגוסט התריע ראש השב"כ רונן בר בפני הדרג המדיני כי משבר הכליאה החמור שבו מצוי שב"ס בגלל הצפיפות הגבוהה וחוסר המקום בבתי הכלא, פוגע בהיקפי המעצרים שצה"ל ושב"כ מבצעים.
זאת לא הייתה ההתרעה הראשונה וגם לא האחרונה. היו עוד לא מעט כאלה. בכתב. בעל פה. בכל פורום אפשרי. חלק מהן נשלחו ישירות לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ומשרדו. אף אחד לא הקשיב. היו כאלה שבחרו להתעלם במכוון ולזרוק את האחריות על אחרים וגם אלה שבחרו לעשות, לא עשו מספיק.
הבוקר זה התפוצץ לכולנו בפנים: ישראל שחררה עשרות מחבלי חמאס, שחלקם סייעו בהוצאה לפועל של אירועים מאז 7 באוקטובר. בהם, גם את ראש בסיס הטרור בבית החולים שיפא בעזה, ועדיין לא נאמרה המילה האחרונה.
תקראו את התגובה המלאה של שב"כ. היא מטורפת, בלתי נתפסת, חושפת מציאות הזויה ובלתי מתקבלת על הדעת. "מצוקת הכליאה מובילה לביטול יום יומי של מעצרי חשודים בפעילות טרור, ולפגיעה ישירה בביטחון המדינה. ללא פתרון מיידי למצוקת מקומות הכליאה, מעצרים ימשיכו להתבטל ועצורים ימשיכו להשתחרר". זה לא סתם הודעה לתקשורת. שב"כ אומר שמצוקת הכליאה בישראל פוגעת פגיעה ישירה בביטחון המדינה. זה טירוף.
בן גביר מיהר להאשים הבוקר את ראש השב"כ, אבל האחריות היא במידה רבה גם שלו. וכאן צריך להדגיש: לא רק שלו. צה"ל ושב"כ לא אמורים לשחרר מחבלים בטענה למצוקת מקום. אם מהווים פגיעה בביטחון המדינה, תמצאו להם מקום.
ועדיין, יש מקום לתהות. המדינה נאלצה לאחרונה לסגור בשלבים את מתקן הכליאה בשדה תימן שיש בו 1500 מקומות עבור מחבלים, בגלל תלונות בזירה הבינלאומית ועתירות שהוגשו לבג"ץ על התנאים שם. אבל בחודשים האחרונים הועברו מאות מיליונים למשרד לביטחון לאומי כדי להתמודד עם המצוקה הזאת. מה עשיתם כדי למנוע את המציאות המטורפת הזאת שבה אנחנו נאלצים לשחרר מחבלים?
בסביבתו של השר לביטחון לאומי מסבירים כי מאז תחילת המלחמה בנו יותר מ-1,500 מקומות כליאה, פתחו אגפי אוהלים של עוד כ-1,000 מקומות וכעת נבנים עוד עשרה אגפים. הם גם מאשימים כי בשדה תימן יש מקום לעוד 1,500 מחבלים אבל צה"ל ושב"כ לא שמים בהם מחבלים כי "התנאים לא טובים". לדבריהם, "אי אפשר לבנות יותר מזה, המדינה לא יודעת".
הסוגיה הזאת עלתה לכותרות בגלל השחרור של מנהל בית החולים בעזה שתחת ניהולו הפך לבסיס טרור ולמקום שאליו הוברחו ונרצחו חטופים ישראלים, אבל לחשוב שיש עוד עשרות ואולי בהמשך מאות כמוהו היא תעודת עניות למי שסימן את ה"ניצחון המוחלט" כיעד מרכזי במלחמה. ככה לא ננצח.
אחריות היא כנראה מילה גסה לממשלה הנוכחית. ראש הממשלה לא ידע. גלנט לא עודכן. בן גביר האשים מיד את ראש השב"כ והוא עצמו תלה את האשמה כולה בדרג המדיני. כשכולנו מתווכחים מי אשם, יש כבר מי שחוגג בעזה, וזה לא אנחנו אלא האויבים שלנו. האחריות היא עליכם, קשה הפעם לומר לא ידענו. הכתובת הייתה ועודנה על הקיר. להחזיר את הגלגל לאחור יהיה כבר מאוחר מידי. לפחות תתקנו ותמנעו את הפעם הבאה.