כבר תקופה מאוד ארוכה מלינים גורמים בכירים במערכת הביטחון על מצוקת תאי כליאה של חשודים בפעילות טרור ומחבלים, וכתוצאה מכך יש קושי בלבצע מעצרים נרחבים. חמור מכך, במערכת הביטחון עושים שיקולים מדי לילה את מי לעצור ואת מי לשחרר. בשבוע שעבר הסוגייה הועלתה שוב על ידי השב"כ בפני הקבינט הביטחוני, כך שאף אחד לא יכול להגיד בממשלה לא ידענו ולא שמענו.
הכתובת היתה על הקיר והיא נכתבה בצבעים בוהקים. זה מעבר למדינת חלם. זה מעל לטעות בשיקול הדעת. זה מתחבר בצורה ישירה למה שגילינו ב-7 באוקטובר. על מה חשבו במטה לביטחון לאומי (מל"ל) כשביצעו עבודת מטה וקבעו קריטריונים לשחרור עצורים במקום לקדם מהלך ליצירת מקומות כליאה.
מדובר בתהליך חמור מאוד שמעמיד את אזרחי ישראל בסיכון ולא פחות מכך את מערכת הביטחון בדילמה בלתי נגמרת את מי לעצור ואת מי לשחרר לא בגלל ענייני ראיות אלא (שוב) בגלל מצוקת תאי כליאה. לא הגיוני ובלתי סביר שכולם ידעו ונתנו למערכת הביטחון להתנהל סביב מצוקת מקומות. אני חושב שהדילמה לא מורכבת כשמערכת הביטחון נאלצת לבחור בין שחרור מנהל מוסד רפואי שתחתיו פעלו תשתיות טרור לבין מחבל שניסה לבצע פיגוע או התכוון לבצע פיגוע. התשובה פשוטה.
לגופו של עניין חקירת מנהל בית החולים מוצתה. להבנתי גם אם היה עומד לדין לא היה מקבל עונש חמור כי לא היה מידע קשר אותו ישירות לפעילות טרור. מבין אלו שנכלאו בישראל הוא כלל לא מוגדר מהבכירים ולכן בהערכת המצב הנקודתית הוחלט לשחררו לעזה. מה שנקרא בחירה בין החלופות הרעות.
היכן ניתן למתוח ביקורת על צה"ל, שב"כ ומשרד הביטחון? על העניין התודעתי. בזמן שהחברה הישראלית נאנקת מכאב נפשי ופיזי, ובציבוריות הישראלית משוועים להתפתחויות חיוביות בכל מה שקשור לענייני השו"ן, ראוי היה לנהוג ביתר רגישות ולהבין שמנהל ביה"ח שיפא הוא סוג של סמל שלילי בציבוריות הישראלית.
אי אפשר במשך שנים ארוכות להסביר כמה רוע טמון בביה"ח שיפאא, כמה טרור צומח שם, איזה פעולות מזוויעות יצאו משם ומה קורה במחלקות ב-7.10 וגם לאחר מכן ופתאום להתפלא מדוע יש ביקורת על ההחלטה לשחררו.
ועדיין את האחריות הייתי מטיל על ראש הממשלה וחברי הממשלה שידעו עלך המצוקה, וגלגלו את האחריות לגופי הביטחון. זה חמור מאוד. לא ערכי וחסר היגיון.