דוריה סאקאג'יו, אמו של סרן אלון סאקאג'יו, מפקד צוות צלפים בסיירת חרוב שבחטיבת כפיר שנהרג מפיצוץ מטען חבלה רב עוצמה בפעילות מבצעית בג'ינין בשבוע שעבר, שוחחה הבוקר (ראשון) עם אודי סגל וענת דוידוב ברדיו 103FM וסיפרה עליו.
"לנו כמשפחה הכי חשוב שכולם יכירו ויידעו שאלון היה גיבור בחייו ובמותו", תיארה, "במותו הציל לפחות 20 חיילים. הוא ספג בגוף היפה שלו את כל עוצמת המטען, וכך הוא הציל את כל הלוחמים שהיו איתו יחד. בחייו, כבר כשהיה ילד בגן, וגם בתיכון, בצוות שלו בדובדבן, חבריו בבה"ד 1, פקודיו בסיירת חרוב, לכולם הוא היה מנהיג, גיבור, והמילה שחזרה על עצמה מכל מי שהגיע אלינו, והגיעו מאות אנשים, שהוא היה אח וחבר. כל אחד שהכיר אותו ופגש את אלון הרגיש שהוא היה החבר הכי טוב שלו. אלון מאוד אהב את שיר הרעות, ובחייו ובמותו פעל לפי השיר. אלון לחם בג'נין מהרגע שסיים מסלול בדובדבן. ג'נין הייתה המקום העיקרי שהם פעלו בו. כשהיה בעזה, היינו בחרדות איומות וציפייה. אני חושבת שהעובדה שזה כל כך קרוב אלינו, לחדרה, צריך להדליק נורה אדומה מבחינת יכולת הטרור להתפשט ולהגיע לכל כך הרבה מקומות בארץ. הטרור סוגר עלינו מכל צד".
"לאלון יש אחות גדולה, עמית, בת ה־25, ואח קטן, אריאל, בן 8.5", הוסיפה. "כרגע חברים של אלון עוטפים אותו מכל צד. אבל אריאל שואל שאלות, ושואל 'למה? למה היו צריכים לקחת את אח שלי? שאני לא אכיר אותי מספיק שנים'. הוא כעס על אחותו הגדולה שהכירה אותו יותר זמן ממנו. אנחנו מרוסקים, הלב שלנו שבור לרסיסים, אבל אנחנו יודעים בתוך תוכנו שזו המורשת שלו. אלון הטיף לזה שאין דבר כזה אי אפשר, לתת את הכל במקסימום, להיות חדורי מטרה, לא לוותר. זה מה שהוא הטיף לכל הצוות שלו, החיילים שלו, האנשים שפגש בדרך".
בסיום דבריה, הודתה דוריה: "האינסטינקט האימהי שלי זה לומר לפקודים שלו 'תשתחררו מהצבא', אבל אני יודעת שזה בדיוק ההפך. זה הכניס בהם הרבה יותר מוטיבציה. החיילים הללו הם הגיבורים של הארץ הזו, הם לא מתעסקים בזוטות, הם מגנים בגופם ובנפשם על הארץ. הדבר היחיד שהמנהיגים שלו צריכים להיות זה להיות ראויים להם. אלון לא חשב שיהיה גיבור, אך כל מה שעשה בשנים שבהן הוא חי מוכיחות שהיה גיבור. אני רוצה להזכיר את שרון, חברה של אלון, שבדיוק היום הם חוגגים 5 שנים יחד. הם לא יחגגו אותן, הם תכננו להתחתן, וכך אנחנו רוצים שכולם יזכרו אותו - כגיבור, איש טוב, אח וחבר של כולם".