הוא לבד. אין עם מי להתייעץ, אין עם מי לחשוב, אין על מי לסמוך, אין על מי להישען. סביבת העבודה של ראש הממשלה נראית כמו מטולה. כמעט ריקה מאדם, שוממה, מיוסרת. רמתם של אלה שנותרו שם מצדיקה את רמת הניהול של המדינה בחודשים האחרונים (וגם לפניהם). הקבינט המצומצם התרוקן. גנץ ואיזנקוט הלכו. את השם יואב גלנט הס מלהזכיר. הקשר היחיד איתו הוא בכותרות והדלפות וקטטות רחוב על חשבון הביטחון הלאומי. אה, ואם הזכרנו ביטחון לאומי, מה שכן יש שם, בקבינט, זה אחד איתמר בן-גביר ואחד בצלאל סמוטריץ'.
יש את רון דרמר, עוף מוזר שלא נולד כאן, לא שירת בצה"ל, לא מכיר את החברה הישראלית ושנוא על ידי הממסד הדמוקרטי בארה"ב. יש את אריה דרעי, אבל הוא כבר מזמן דואג רק לעצמו, למשפחתו ולג'ובים שהוא יכול לסחוט מעטיני המדינה. מי שממשיך עדיין לנסות לקדם את "חוק הרבנים" המושחת, מאבד את שאריות האשראי הציבורי שמעולם לא היה לו. וכך ניצב לו נתניהו כמעט לבדו. נתון לחסדי בני ביתו, הקרובים והרחוקים, נטול משענת סבירה כלשהי.
כל זה קורה באחת התקופות המאתגרות, קשות והרות גורל בתולדותינו. תקופה שבה צריך לקבל החלטות ענק בסדר גודל תנ"כי. ובתוך כל זה, הוא חושב שראשי הצבא נגדו. הוא חושד ברמטכ"ל, חושד בראש השב"כ, חושד בכולם. המזכיר הצבאי שלו התחלף לא מזמן. החדש, חדש. הוא מחבר לו מדי פעם קצינים זוטרים, מאחורי גבה של המערכת. העיקר שהבוס ישמע קצינים שהוא לא חושד בהם במשהו.
תחשבו על ראשי ממשלה במצבים דומים. על אשכול ערב ששת הימים. על גולדה בכיפור. על אולמרט ערב הפצצת הכור הסורי. היו להם משענות. לאשכול היה את רבין, היה את דיין. לגולדה היה דיין והיה דדו והיה ברלב. לאולמרט היו אשכנזי, ידלין, שקדי, מאיר דגן. זה לא שאין לנתניהו קצינים ראויים. כן, הם אחראים למחדל המודיעיני והמבצעי שהוביל ל-7 באוקטובר, אבל הם אנשים ראויים, מטובי בנינו, מנוסים ונחושים. הבעיה היא, שהוא חושד בהם. מכונת הרעל שלו מטנפת אותם סביב השעון. הם לא פועלים למען ביטחון המדינה, הם מתכננים הפיכה צבאית. אז מה עושים כשאין קצינים ואין שר ביטחון? אפשר לנסות להחליף מילה או להתייעץ עם יו"ר ועדת חוץ וביטחון. הבעיה היא, שמדובר ביולי אדלשטיין. עוד סוכן זר.
בסביבת נתניהו השתעשעו, ועדיין משתעשעים, בהדחת שני אלה. אדלשטיין וגלנט. לאו דווקא בסדר הזה. עם אדלשטיין נערכה שיחת בירור השבוע. אדלשטיין לקח חצי צעד אחורה, אבל זה לא שכנע את נתניהו. הוא עדיין משוכנע שאדלשטיין חבר לכוחות השמאל הרדיקליים, לפרוגרס, לג'יהאד האיסלמי ולאביגדור ליברמן, במטרה להפיל את הממשלה. האפשרות שאדלשטיין חרד באמת לגורל הבית השלישי וחושב שאין ברירה, צריך לגייס את החרדים, כלל לא עולה במוחם של נתניהו ואנשיו. הם לא מכירים אופציה של שיקולים לאומיים. הם מכירים רק שיקולים אישיים.
כרגע, ירדו מהרעיון של הדחת אדלשטיין. עוד לא ירדו, וגם לא יירדו, מהרעיון של הדחת גלנט. מדובר ברעיון ותיק. בפעם הקודמת, הוא כמעט נגמר באסון. מאז, כמעט ואין יחסים בין נתניהו לגלנט. הבעיה היא, שגם אין אומץ להדחה נוספת. אולי במהלך הפגרה, כשאי אפשר להפיל את הממשלה בכנסת. הסכינים כבר נשלפו, מה שחסר זה רק העיתוי לנעיצתם. נתניהו מתלבט. סובביו דוחקים בו להעיף את גלנט לכל הרוחות ולהציע את התיק שלו לגדעון סער (ספק גדול אם יש לכך היתכנות). או לכל מי שיישבע אמונים למלכה (לא חסרה כאן מ"ם). האם זה יקרה? אין לדעת.
השבוע התברר, באופן סופי, שהסרטון שהפיץ נתניהו בשבוע שעבר ובו התנפלות פומבית מבישה על הממשל האמריקאי בגין העיכובים באספקת חימושים לישראל, גרם נזק עצום. גלנט ניסה לתקן במהלך ביקורו בוושינגטון והצליח, חלקית. המשלוח המעוכב לא רק שלא שוחרר בעקבות הסרטון של נתניהו, אלא להיפך. גלנט ניסה להאיץ את מהלכי שאר המשלוחים, שלא מגיעים לישראל בקצב המהיר בו הגיעו המשלוחים בחודשי הלחימה הראשונים. מה עבר בראש של נתניהו כשהפיץ את הסרטון? אני יכול להתחייב על מה לא עבר: לא עבר אינטרס של מדינת ישראל.
צפו: נתניהו תוקף את הממשל האמריקני
אין ראש ממשלה שפוי שישתלח כך בממשל האמריקאי כשהוא בתוך מלחמה קשה, ארוכה ומסוכנת כל כך, והוא תלוי לגמרי ברצונו הטוב של הנשיא שיישב בבית הלבן בשבעת החודשים הקרובים. פשוט אין. או שנתניהו ניסה פשוט להכשיל את שליחותו של גלנט, או שהוא ניסה לתקוע דגל על הגבעה כדי שיוכל להגיד אחר-כך שהמשלוחים הופשרו בזכותו, ולא בזכות גלנט, או שהוא מנסה לקושש לעצמו אליבי נוסף, למה לא תקף בלבנון או למה לא הכריע בעזה. אם בליגה בכדורגל אנחנו חיים משבת לשבת, הרי שבליגה האחרת, של ביבי, הוא חי מאליבי לאליבי. תמיד צריך להיות גורם כלשהו שאפשר יהיה להאשים.
ב"ראיון" שנתן נתניהו לינון מגל בערוץ 14 בתחילת השבוע, הוא האשים אותנו באי חיסולו של חמאס. כן, אותנו. "לא הייתה לגיטימציה ציבורית" להפלת חמאס בעזה, הוא סיפר למגל, שכמובן קנה את הסחורה הסרוחה הזו בשקיקה. מסכן נתניהו. הוא רצה, הציבור לא נתן לו.
אז אם לא הייתה לגיטימציה, למה הוא הבטיח שיעשה את זה בטרם עלה לשלטון? אבל כן הייתה לגיטימציה. אפילו לגיטימציה מקיר לקיר. כמעט קונצנזוס. הרי יועצו של נתניהו ב-2009, ישראל בכר, כבר סיפר איך המליץ לנתניהו להגיד שאם יעלה לשלטון הוא יפיל את שלטון חמאס בעזה, כדי לבלום את נסיקתו בסקרים של אביגדור ליברמן. נתניהו אימץ את ההמלצה באותה הקלטה מפורסמת שבה הבטיח להפיל את שלטון חמאס. מיד אחריה, נבלם ליברמן, ירד מ-18 מנדטים ל-15 (אותם קיבל בקלפי) ונתניהו חזר לטפס בסקרים.
אבל זה לא הכל. ב"מהצד השני" בכאן 11 הביא השבוע תם אהרון שני סקרים: אחד נערך ע"י פאנלס ב-2009 עבור ערוץ 2 ולפיו רוב עצום בציבור, 89%, תומך בפעולה קרקעית נרחבת בעזה. גם כעבור 5 שנים, במהלך מבצע צוק איתן, הראה סקר שנערך עבור ערוץ 10 כי 87% תומכים בהמשך הפעולה הקרקעית של צה"ל ו-69% תומכים במיטוט שלטון חמאס בעזה. מה עשה אז נתניהו? הדליף את המצגת של צה"ל בעיצומה של ישיבת קבינט וברח הביתה בלי לבצע כמעט כלום, חוץ מפעולת מנהרות מינימלית שגם היא לא הייתה באה לעולם אלמלא נדנודיו של השר נפתלי בנט.
אז למה ינון מגל, ובעקבותיו שאר השופרות ולוחכי הפנכה, עדיין קונים את הסחורה הבאושה הזו מנתניהו? למה אף אחד מהם לא שואל אותו משהו כמו אדוני, אתה אומר שלא הפלת את שלטון חמאס כי לא הייתה לגיטימציה ציבורית ולא היה קונצנזוס, אבל כן הלכת על הפיכה משטרית אלימה למרות שרוב גדול בציבור התנגד לה. הרי גם כאן לא הייתה לגיטימציה ולא היה קונצנזוס. איך זה מתיישב?
הם קונים את הסחורה הזו ולא שואלים את השאלות הקשות מסיבה פשוטה: הם לא מתעניינים באמת, או בגורל המדינה. הם לא נלחמים לביטחון ישראל. הם נלחמים על הפרנסה. הביביזם היא תעשייה. נדל"ן מניב. על הדרך, יש בו גם שטיפת מוח, פולחן אישיות והפצה אינטנסיבית של פייק. כשהביצה מרוחה על פרצופך, תתעלם. כשעוד כשלון מתפוצץ מולך, תחייך. קח את הזמן, תוריד פרופיל, תסדיר את הנשימה, תעלים את הבושה ואז תצוץ מחדש, כעוף החול, ותאשים מישהו אחר.
מיליציית ישראל
מכתבי האזהרה שהפיצה וועדת החקירה לעניין הצוללות וכלי השיט השבוע, נפלו על נתניהו כרעם ביום בהיר. הדברים שנכתבו שם אמורים להביא להתפטרות בזק של כל ראש מדינה בכל מדינה. חוץ מהמדינה שלנו. זה קטן על נתניהו. הוא נמצא אחראי לאסון במירון, וצפצף. בדיוק כמו השריפה בכרמל. בדיוק כמו ה-7 באוקטובר. יש לו פטור גורף מאחריות. הוא כאן רק בשביל לגזור קופונים על הצלחות.
המתואר על ידי ועדת הצוללות אמור להדיר שינה מעיני כל ישראלי. הניהול החובבני, החלטורה הממאירה, ההזנחה וההזניה של כל תהליכי הדיון, האישור, קבלת ההחלטות. המידור של כל מי שצריך לדעת. האינטרסים הזרים. ההתעלמות מסדרי ממשל ושלטון תקינים. העזובה הכללית בכל מה שקשור לרמת הניהול והתפקוד של המערכות החשובות ביותר במדינה. כל אלה משתקפים במכתבים שהפיצה הוועדה ועוד יותר מזה, במה שקרה לנו ב-7 באוקטובר וממנו והלאה.
אנחנו עם בלי מדינה. עדר ללא רועה. הביביזם שרף כאן הכל. שורו, הביטו וראו את מי ממנים כאן לתפקידים בכירים. מה הקריטריונים לתפקידים מכריעים שאמורים להכריע בין טוב לרע, בין מקצועי לחובבני, בין ראוי לעלוב, בין חיים למוות. אירוע האישור שנתן נתניהו לקנצלרית מרקל למכור צוללות אסטרטגיות למצרים מבלי שאף אחד במערכת ה ביטחון ידע על כך, הוא רק תסמין למה שקרה אחר-כך. המצב המשיך להתדרדר בקצב אקספוננציאלי עד ה-7 באוקטובר. את הסוף אתם כבר מכירים.
מכתבי האזהרה הללו מוכיחים את מה שנטען כאן פעמים רבות: בחקירת פרשת הצוללות קיבל נתניהו מהיועמ"ש מנדלבליט הטבות, הנחות ומבצעים שאפילו נועה קירל לא מקבלת. הוא מיהר "לזכות" אותו, עוד בטרם הבשילה החקירה. נתניהו כלל לא נחקר. לא בוצע מאמץ להגיע לחקר האמת. אגב, את אותן הנחות והטבות קיבלה הגב' נתניהו בפרשת המעונות, וקיבל נתניהו בתיקי האלפים.
לא, מנדלבליט אינו אדם מושחת. הוא איש ישר שרצה לעשות טוב. הוא הגיע לתפקיד עם מזג הפוך ממזגו של מני מזוז, שהסתער על אולמרט בנחישות בה האף.בי.איי מסתער על המאפיה האיטלקית. מנדלבליט לא שש לחקור את ראש הממשלה, גרר רגליים, התלבט, התחבט, לא נקט באמצעים הנדרשים, לא חתר למגע, לא אישר עימותים או אמצעי חקירה משהסוג ש"קיבל" אולמרט. הוא לא עשה את זה כדי להגן על נתניהו, הוא עשה את זה כי האמין שלא צריך למהר לחקור ראש ממשלה.
לא דיברתי איתו על זה, אבל אני מעריך שהיום הוא מתחרט. בתמימותו, חשב שאם ילך בצורה ממוקדת ומינורית רק על התיקים ה"בטוחים", כך ייטב. הוא טעה. הוא לא שיער לעצמו שנבואתו של רובי ריבלין תתגשם והחשוד, שהפך לנאשם, יעדיף לשרוף את הבית על יושביו מאשר לפנות את הכיסא. עכשיו אומרים פרקליטיו לשופטיו שהוא יואיל ויתפנה לעלות על דוכן העדים רק באמצע השנה הבאה. לא נוח לו עכשיו. הוא עסוק.
את זה הם טוענים למרות שהוא והם הצהירו פעמים רבות שראש הממשלה יכול לנהל מלחמה ומשפט בעת ובעונה אחת. למרות שהתחייבו שאין ניגוד עניינים. למרות שנשבעו שהכל יימשך כרגיל. במציאות, האירוע ששמו בנימין נתניהו הוא ניגוד עניינים מתגלגל, בוטה, צועק ואלים. מה שהוא עצמו אמר על אולמרט, כשהחלו החקירות נגד אולמרט, מתגשם לנגד עינינו במימדים מפלצתיים. לא צריך להיות נשיא בית המשפט העליון כדי לדעת שהאינטרס של נתניהו הוא שהמלחמה לא תיגמר לעולם. השאלה היא, אם זה גם האינטרס של המדינה שהוא עומד בראשה.
בנימין נתניהו ורעייתו חוששים לחייהם. הם אנשים נרדפים, רדופים, מפוחדים. זו אינה הגזמה. זה הלך הרוח הרעה המנשבת בין המעונות השונים שאנו מממנים עבורם. שום מקום לא בטוח מבחינתם. הם משוכנעים שהנה, תיכף, או-טו-טו, המון מוסת עם לפידים וקלשונים יפרוץ לארמון ויגרור אותם משם בשערותיהם אל הגרדום. הם משוכנעים שזה עלול לקרות בכל רגע. הם נרעדים גם לנוכח האפשרות שאויבים חיצוניים כמו נסראללה, איראן או סנוואר "יסמנו" אותם. יטווחו אותם. ישגרו טילים נוראיים כדי לחסל אותם. הם לא רק חושבים את זה. הם גם אומרים את זה. בכל מיני פורומים. היא, בפורומים פנימיים. הוא, בפורומים מתועדים.
לפני שנמשיך: המחאה המדהימה נגד ההפיכה המשטרית (הפיכה שנמשכת כל הזמן על אש קטנה) הייתה מחאת שלום. נטולת אלימות לחלוטין. המונית ומרהיבה. גם המחאה הנוכחית, שהיא צירוף של מחאת משפחות חטופים ומחאה ציבורית נגד הממשלה אינה אלימה. להיפך. רוב רובה של האלימות ברחובותינו היא אלימות ביביסטית המופנית נגד המוחים, ולא להיפך. חלק אחר הוא אלימות משטרתית גסה, בוטה ומסוכנת, של מה שפעם הייתה משטרת ישראל והפכה למיליציית בסיג' רקובה בשירותו של עבריין ותומך טרור.
ואחרי שאמרנו את זה, צריך להדגיש שוב ושוב: כל הישראלים הפטריוטים והמסורים שיוצאים לרחובות, עם דגל או בלעדיו, צריכים לעשות הכל כדי להתרחק מאלימות. מכל רמז לאלימות. כולל אלימות מילולית. כולל פנטזיות על אלימות. המחאה צודקת, דמוקרטית, חיונית ומרשימה. כל בדל של אלימות יכתים אותה ויהרוס אותה. גם נאומים שנראים כמו אלימות, כמו נאומו של עמי דרור, מיותרים לגמרי. על הדרך, הם גם גורמים נזק נורא למטרה של כולנו: להביא להליכתו של המנהיג שהמיט חורבן על הארץ הזו. בכל פעם שמיצג אימים בסגנון עמי דרור משייט ברשתות החברתיות, הוא מחזיר לנתניהו תומכים מאוכזבים ומרחיק את הציבור הימני הפטריוטי, ממלכתי וליברלי מהמטרה החשובה לכולנו שהיא הצלתה של מדינת ישראל. ועכשיו בואו נמשיך.
הזוג האומלל
השבוע פרסם מיכאל האוזר טוב ב"הארץ" שהגברת נתניהו אמרה בשיחה סגורה שהיא לא נותנת אמון בראשי המערכת הביטחונית כי הם מתכננים הפיכה צבאית נגד בעלה. הפרסום מדויק. הבן של אותה גברת מפיץ ומסמן לייקים לתיאוריות קונספירציה מטורללות בהרבה מדברי אמו. נותר רק לדמיין מה בני המשפחה הנרדפת הזו מתארים לעצמם שיקרה בשיאה של אותה הפיכה צבאית: האם קבוצת חיילים תפרוץ לאגף המגורים בטירה המכושפת ותגרור את בני הזוג לעבר כיתת היורים, כפי שנעשה בזמנו לאלנה וניקולאי צ'אושסקו? זה נשמע כמו בדיחה, אבל זה לא. הם באמת חוששים מאירוע כזה.
זוכרים את הפייק שהופץ על ידי מכונת הרעל כאילו מפגינים בבלפור כמעט פרצו לתוך המעון (בשב"כ ובמשטרה הכחישו מכל וכל)? את ההזיה לפיה המפגינים סביב המספרה בה ישבה הגברת בכיכר המדינה כמעט וביצעו בה לינץ'? אז קחו את זה, תערבבו, תוסיפו שמן, רעל, סמים ממריצים ופטריות הזיה, שדרגו בשקל תשעים ותכפילו אקספוננציאלית, כדי להגיע למה שמתרוצץ בנפשות המעונות של הנתניהו'ז עכשיו. זו הסיבה להמשך ההשקעה המטורללת של המדינה באמצעי מיגון שונים ומשונים בשלל מעונותיה של המשפחה, וגם במעונות המושאלים שלה.
לאחרונה, נוספו לתרחיש הזה כיוונים נוספים: נתניהו חושש שבמקרה של התלקחות בחזית הצפון, נסראללה יטווח אותו. הסרטון שהפיץ חיזבאללה ובו צילומי אוויר של מטרות תשתית אסטרטגיות בישראל, כולל קואורדינטות מדויקות של כל מטרה, העכיר עוד יותר את שלוותו העכורה של האיש שמשוכנע שהוא הקורבן העיקרי של ה-7 באוקטובר. הם יורידו אותי, הוא אמר למי שאמר. לא לחינם הוא ורעייתו מנסים לקושש לעצמם מקלטים חלופיים (הווילה של פאליק בירושלים היא דוגמה אחת. אגב, אין שם מקלט גרעיני). בליל ה-14 באפריל, בו שיגרו איראן ושלוחותיה למעלה מ-300 טילים וכטמ"מים לישראל, נלקחה בחשבון אפשרות כזו.
אבל לא רק נסראללה ואיראן. גם חמאס עלול לסמן את נתניהו כמטרה אסטרטגית. כך, לפחות, הוא חושב. הוא אמר את זה ללא מעט שומעים בשנים האחרונות. אם הוא ומשפחתו היו מקצים לנושא ה ביטחון הלאומי של כולנו את האנרגיה שהם מקצים לביטחון האישי שלהם, היינו כבר מזמן מגיעים לשלום עולמי. במציאות, אנחנו קונים גנרטורים, אוגרים מים ומנסים להשיג לעצמנו דרכונים זרים.
ההזיות ומאמצי ההתבצרות, התמגנות והתמסכנות נמשכים כל הזמן, סביב השעון. השבוע שיגר היועץ המשפטי של הליכוד מכתב בהול לראש השב"כ ובו כותרת שאמורה לזעזע כל בן אנוש החי בעולמנו: "סכנה ברורה ומיידית לבטחונם הפיזי של מר בנימין נתניהו, ראש הממשלה, של רעייתו גברת שרה נתניהו, וילדיהם. בקשה לנקוט בכל האמצעים הנדרשים על מנת למנוע ולסכל את האיומים לרצוח אותם".
המכתב הזה הוא חוליה אחת, אחרונה, בשלשלת הדורות האינסופית של מקורבים, יועצים, מזדנבים, פוליטיקאים ואישים שונים המתריעים ומשגרים מכתבים או קריאות נרגשות לרשויות או סתם לחלל האוויר על הסכנה האיומה הנשקפת לזוג האומלל "ולילדיהם". התוספת בעניין הילדים אינה מקרית, אם כי אני מניח שהיא לא כוללת את הבת. אחד הילדים, כידוע, נמצא בגלות הדוויה. אין לי מושג אם הוא נמצא שם מרצונו או מוחזק בכפיה ומהן הנסיבות שגרמו לבחור לעקור למושבת העונשין מיאמי. יש לי מושג שסידורי האבטחה הקפדנית שלו כן על חשבוננו. הם כוללים שני מאבטחי שב"כ מהיחידה לאבטחת אישים. לא מזמן היה צריך לאשר מחדש את הסידור היקר מאוד הזה. היה גם צריך לאשר מחדש את העובדה שהגברת נתניהו מאובטחת על ידי השב"כ, ולא על ידי יחידת "מגן", שתפקידה לאבטח את שרי הממשלה.
לצורך האירוע הזה, ננקטו צעדי מנע ותוכננה תכנית מדוקדקת. הגוף הממליץ על הצורך באבטחה וסוג האבטחה של נבחרי ציבור וסמלי שלטון נקרא "הוועדה המייעצת". בתקופת הממשלה הקודמת עמד בראש הוועדה המייעצת הדר' יורם טורבוביץ. מיד לאחר שחזר לשלטון, החליף נתניהו את הוועדה ומינה ליו"ר את מ', שהיה מפקד היחידה לאבטחת אישים ופרש מהשב"כ לפני כשנתיים. הלשונות הרעות טוענות שהגברת חיבבה את מ' מאוד. מקורביו מכחישים בתוקף. זה לא מהותי. לידו מונו מיכל עבאדי, שהייתה החשבת הכללית וזומנה פעם על ידי הגברת לבלפור כדי שתאשר לה סבב הוצאות שיפוצים נרחב במקום, ואבי בלשניקוב, שגם הוא לא זר לבני הזוג.
עכשיו תחזיקו חזק. לא מזמן פורסם שנתניהו מעכב סבב מינויים של ראש השב"כ רונן בר. ראשי אגפים, ראשי חטיבות, כאלה. אירוע מוזר וחד פעמי. ראשי ממשלה לא מעכבים מינויים בשירות ה ביטחון הכללי. הם לא מכירים את האנשים הממונים בדרך כלל. יכולים להיות חילוקי דעות כשממנים סגן ראש שירות, אבל לא במקרים של ראשי אגפים. מתברר שנתניהו ניסה לאכוף על רונן בר למנות את מ', אותו מ' מ"הוועדה המייעצת", לראש אגף האבטחה. זה מינוי המקביל לדרגת אלוף בצה"ל. יש לו משמעויות. וכל זה, שנתיים אחרי שמ' פרש מהשירות. הערה: גורמים שמכירים את מ' מתקופת השב"כ שלו נשבעים ביושרו ובהגינותו. אין לו שום קשר לבקשה למנותו לראש אגף, הם נשבעים.
אלא שבר התנגד למינוי. נתניהו התעקש. בסופו של דבר, נתניהו נכנע. בינתיים, בצירוף מקרים מצמרר, מ' התפטר מראשות הוועדה. אחר-כך חזר בו. מקורביו מכחישים שהתפטר בגלל שלא קיבל את המינוי. אין קשר, הם אומרים, היה עניין אישי. שיהיה. כך או אחרת, בין לבין, התקיימה ב-9 ביוני ישיבה מכרעת של הוועדה המייעצת שהייתה צריכה לגבש דעה בשתי סוגיות גורליות לעתיד האומה. כלומר לעתיד המשפחה: האם לאשר תקופה נוספת של אבטחה על ידי השב"כ לבן ולרעיה, ודרישה נוספת: לקבוע שראש ממשלה שהיה בתפקיד מעל עשר (או 15) שנים, יזכה לאבטחה גם לאחר תום כהונתו. ולא, לא רק הוא. הוא ובני משפחתו הגרעינית.
כן, זה אמיתי. ומה קרה בישיבת הוועדה? גורמים שבקיאים בנושא מדווחים על פארסה. המשטרה שיגרה נציג זוטר שמילמל משהו. המוסד כלל לא שיגר נציג. השב"כ כן שיגר. על פי נציג השב"כ, אין שום הצדקה להמשך אבטחתם של הבן והרעייה ע"י יחידה 730. אין איומים קונקרטיים שמצדיקים את זה, יש רק שיח רשתי אלים.
כאן נכנסו לפעולה אנשי הוועדה המלומדים. הם חקרו את נציג השב"כ שתי וערב, כאילו מדובר בשלב ההוכחות של רצח ארלוזורוב. הם היו מצוידים בדפי A4 ובהם נרשם, בכתב יד, לא מעט על ה"איומים". הם טענו שיש בידם מידע מודיעיני על איומים כאלה. כשנשאלו מאיפה המודיעין, ענו שהוא נלקח מהפייסבוק והטוויטר. מישהי אפילו הוסיפה ואמרה ש"מדינת ישראל לא תהיה אותה מדינה, אם הגברת נתניהו או הבן יירצחו".
המלצות הוועדה היו, כצפוי, להמשיך להעניק את אבטחת השב"כ לבן ולרעיה ולא להוריד דרג (ועלות) אבטחה כמומלץ על ידי שב"כ, "לאור האיומים". את ההחלטה הסופית צריכה לקבל וועדת השרים לענייני שב"כ. עומד בראשה, ניחשתם נכון, ראש הממשלה. אם הוא לא יוכל להשתתף בדיון בגלל ניגוד עניינים, ממלא מקומו הוא שר המשפטים יריב לוין. עכשיו, נסו לנחש מה הם יחליטו.
בינתיים, העומס על היחידה לאבטחת אישים של השב"כ הולך וגובר. הלחץ על השב"כ לשנות את עמדתו בעניין האבטחה גובר אף הוא. עומס העבודה בתוך השירות, הנמצא במלחמה, ובתוך היחידה לאבטחת אישים, הגיע לרמות על אנושיות. לא קל להיות שב"כניק. מצד אחד, אתה צריך להגן על מדינה שלמה. במקרה הזה, דווקא לא חסר מודיעין על הסכנות הנשקפות לה ולאזרחיה. מצד שני, אתה צריך להגן גם על ראש הממשלה ומשפחתו. ואחרי כל זה, אתה צריך גם להמשיך לתכנן את ההפיכה הצבאית ולשמור על קשר עם סינוואר כי כזכור, אתה הוא זה שפתח לו את השער בלילה, כדי שיוכל לטבוח בנו בבוקר.
יתנו, יקבלו
לסיום, מילה על הגיוס: אל תאמינו לכל אלה שאומרים שהחרדים לא יתגייסו. שהם ימותו ולא יתגייסו. שאי אפשר בכוח. כי זה לא נכון. תחשבו רגע על בן גוריון ערב הכרזת המדינה. איזה סיכוי היה לו? הישוב מנה 600 אלף איש. מסביב, מיליוני ערבים. צבאות סדירים של מדינות שאיימו לפלוש. הכנופיות המקומיות. ירושלים הנצורה. אבל הוא החליט להכריז על הקמת המדינה ועשה את זה. למזלנו.
אנחנו בסיטואציה דומה. היסטורית. אם לא נגייס את החרדים נעמוד בעוד עשר, עשרים שנה בפני שוקת שבורה. כל מה שצריך זה אומץ להחליט ויכולת לבצע. לא צריך להכריח אף אחד. צריך רק לקבוע שכל מי שיתגייס לצה"ל או לשירות אזרחי (ערבים) יקבל מהמדינה את כל הזכויות, עם תוספות. ומי שלא? לא יקבל. כולל הכל. דרכון, רישיון נהיגה, קצבאות מכל הסוגים, הנחות, הטבות, הקלות וכו'. ככה פשוט.
זה יציל את הצבא, זה יציל את הכלכלה, זה יציל את החברה וזה יציל את המדינה.
החרדים? הם יתרגלו ויסתדרו. הרי הסיבה העיקרית שבעטיה מנהיגיהם משתוללים עכשיו וקובעים ש"גם מי שלא לומד לא יתגייס" אינה פיקוח נפש, חלילה. מדובר בחשש כבד שחלק ממי שיתגייס ייצא בשאלה ויחזור מהצבא חילוני. זה מעלה תהיה. הם הרי טוענים שתורת ישראל היא נצחית, עצומה, גדולה, כל-יכולה, מופלאה ומה לא. ואני לא חולק עליהם. התורה שלנו שרדה אירועים כמו חורבן בית (פעמיים), גלות של אלפיים שנה, אינקוויזיציה, פוגרומים אין ספור, עינויים ומכות וגירושים ואסונות. שרדה ונותרה עומדת על כנה. והנה, על פי הגרסה המודרנית, היא לא יכולה לשרוד שירות צבאי של שלוש שנים?
מדובר בקשקוש, כמובן. זה מגזר שנלחם על מגזרותו. על תקציביו. על הסדר הישן. אבל הסדר הישן הזה לא יכול להימשך. המספרים לא מתכנסים. הנתונים לא מסתדרים. המדינה פשוט לא תשרוד בסדר הזה. צריך לשנות אותו. כאן, ועכשיו. כל מי שלא יבין את זה וישתף פעולה עם קומבינה חדשה שמטרתה להנציח את הקומבינה הקודמת, יירשם לדיראון עולם בדברי ימי האסון שזה יביא עלינו. נדמה לי שזה מה שמבין יולי אדלשטיין. זה מה שמבין יואב גלנט. זה מה שמבינים המעטים בליכוד שנותר בהם שריד סמלי כלשהו לעמוד שידרה.