הבשורה המרה על נפילתו של קצין סיירת חרוב, סרן אלון סאקאג'יו, בפעולה הלילה (חמישי) במחנה הפליטים ג'נין, מספקת תזכורת נוספת לאיום הטרור המוחשי והמיידי מיהודה ושומרון, בקרבה לקו התפר ולכל אורכו. במתקפת הטרור ב-7 באוקטובר, חמאס רמס ברגל גסה כל סיכוי להסדר כלשהו עם הפלסטינים גם בשטחי יהודה ושומרון, והותיר רבים חסרי אמון בכוונותיהם של שכנינו באזור זה.
בקרב הפלסטינים ביהודה ושומרון קיימים שיעורי תמיכה גבוהים בחמאס ובאידיאולוגיה הקוראת להשמדת ישראל, עובדה המציבה בפנינו מראה שעימה נצטרך להתמודד בנחישות. גם גורמים פלסטיניים אחרים, דוגמת ארגון "גוב האריות", רואים בלחימה בישראל את דרך הפעולה היחידה שלהם. חלקם, לו רק יכלו, היו מבצעים טבח דומה לזה שביצע חמאס ביישובי עוטף עזה. גם הפרסומים על מעורבותה של איראן בתמיכה ובמימון הטרור ביהודה ושומרון, ממחישים את עוצמת האיום.
בערי צפון השומרון - בדגש על ג'נין, שכם וטול כרם - קיימים קיני טרור שעל חלקם הציבור זוכה לשמוע בעקבות פעילות צה"ל, שב"כ וכוחות הביטחון. בשנה האחרונה כל אלו פועלים בנחישות רבה למיגור הטרור בערים ובמחנות הפליטים: בוצעו אינספור מעצרים של פעילי טרור, נתפסו והושמדו אמצעי לחימה בהיקפים עצומים, התגלו מעבדות חבלה רבות, ומעל הכל - סוכלו מאות פיגועים. אין ערי מקלט לטרור, ואין שום מקום שצה"ל אינו יכול לפעול בו (אם כי המאמצים לפעול נגד הטרור גם מהאוויר מעידים על מורכבות הזירה והאיומים).
מאז תחילת המלחמה, אפשר לזהות זליגה גוברת והולכת של פעילות טרור אל מרחבי קו התפר. זה ניכר באזור טול כרם וקלקיליה (מול בת חפר), באזור הגלבוע וצפון הבקעה וכן בדרום הר חברון. אבל עדיין רב הנסתר על הגלוי: ביהודה ושומרון יש עדיין מאות, ואולי אלפי, פעילי טרור חמושים; הברחות הנשק מירדן נמשכות, ורק חלקן נתפסות; וגורמי הטרור מחזיקים לא רק ביכולת לפגוע בישראלים, אלא גם בכוונות - ולכן כולנו צריכים לדאוג. אף שעוצמת גורמי הטרור ביהודה ושומרון רחוקה מזו של חמאס בעזה, השאיפה שלהם ברורה, ובעזרת כמויות האמל"ח שעדיין נמצאות בשטח הם יוכלו להסב נזק חמור. מספיק לחשוב על תרחיש של פיגועי מיקוח או חטיפה כדי להבין את הסכנה הברורה.
צה"ל ושב"כ מכירים את האיום טוב מכולם, ופועלים 365 ימים בשנה כדי לסכל ולמגר אותו. אך גם בזירה זו, ממשלת ישראל תצטרך להכריע בכל הקשור להסדרים מדיניים עם הרשות הפלסטינית, ובוודאי בכל הקשור לשיתוף הפעולה האזרחי, המודיעיני והביטחוני עם מנגנוני הביטחון שלה. דבר אחד תמיד צריך להביא בחשבון: צה"ל, למרות נוכחותו הנרחבת בשטח, לא יצליח להימצא בכל נקודת חיכוך, כל הזמן.
הבנת המציאות המורכבת הזו מחייבת את הנהגת היישובים, ובכלל זה יישובי קו התפר, לפקוח עין ולגבש מערך הגנה על תושבים, עם תפיסת ביטחון מעודכנת - הן באמצעים טכנולוגיים ומכשולים, הן בהצטיידות והן בכוח אדם מיומן ומתורגל למצבי חירום. הנחת העבודה צריכה להיות שצוותי הביטחון והכוננות ביישובים יהיו, ברוב המקרים, הראשונים להגיב - בדיוק כפי שקרה לנו ביישובי עוטף עזה ב-7 באוקטובר.
כאן יש להדגיש: אין שום כוונה שצוותי ביטחון ביישובים יחליפו את צה"ל וכוחות הביטחון. נהפוך הוא: כולנו סומכים על צה"ל, משטרת ישראל ושב"כ שיעשו הכל כדי להבטיח את ביטחונם של אזרחי ישראל, בוודאי לנוכח הפקת הלקחים מהטבח ביישובי העוטף. אך התארגנות פנימית ואחראית ביישובים עשויה לתת מענה לפערים שעלולים להתעורר בשעת חירום, ולו גם בראשית התרחשותם של אירועי טרור. לשם כך נדרש תיאום הדוק בין ראשי היישובים לצה"ל וכוחות הביטחון. בה בעת, טוב יעשו משרדי הממשלה הרלוונטיים (ואולי ראוי למנות פרויקטור גם לזירה זו) וצה"ל אם יפעלו כבר כעת לסייע ליישובים המאוימים - בהנחיות, בתקציבים ובמשאבים ככל שיידרש.
הכותב הוא המשנה לשעבר ליועץ לביטחון לאומי וראש המל"ל. שימש ראש המטה ללוחמה בטרור במשרד ראש הממשלה ובכיר בשב"כ