76 שנים אחרי הקמתה, מדינת ישראל נמצאת במצב הגרוע ביותר שהיתה בו אי פעם. שלטון נתניהו הממושך הפך אותנו לעם מפולג וחצוי, למצב שבו האחד לא מסוגל להקשיב לרעהו. השיח המשסה חלחל גם לתוך התאים המשפחתיים הגרעיניים, ונהיה חשש ממשי להביע דעות בשיחות בין חברים, במקומות עבודה וסביב שולחן השבת, שמא יתפתח ריב בין הצדדים. במקביל, בזירה הבינלאומית, שלטון נתניהו הפך אותנו למצורעים.
מאז 7 באוקטובר העם כולו - ימנים ושמאלנים, חרדים וחילונים - מסתובבים בפנים נפולות, חסרי תקווה ושואלים אותן שאלות: לאן אנחנו הולכים? מה התוכנית, החזון והיעד? איזו מדינה אנחנו משאירים לדורות הבאים? חוסר הוודאות היכן נהיה בעוד שנה, שנתיים ושלוש מדיר שינה מעיני כל. את התשובות אף אחד לא יודע, לא משנה היכן הוא ממוקם במפה הפוליטית ובמי הוא תומך.
אז למי נצביע? מי הוא אותו המנהיג שיכול להחליף את נתניהו? האין מוכשרים, ישרים וטובים ממנו, שיחזירו לנו את הביטחון והאמונה שהתנפצו לנו ב-7 באוקטובר? התשובה שלי היא חד וחלק כן. יש מאות אופציות, אם רק נפתח את העיניים והראש וננטרל את כל הפייק ניוז שאליו חשפו אותנו במשך שנים; את כל הסטריאוטיפים שהדביקו לכל אחד שנחשד כראוי להתמודד על תפקיד המנהיג הבא של המדינה. אם נחשוב בהיגיון, ונשים את טובתה של מדינת ישראל לפני הכל, נבין: הגיע הזמן לליברמן.
הוא אולי לא גבוה ובלונדיני; הוא אולי גם לא מדבר בסלנג צברי; הוא אולי יכול להצטייר כ"מפחיד" כי מישהו דאג שנחשוב כך; אבל הוא יכול וצריך להיות הקברניט שיוביל את הספינה שלנו, שמיטלטלת בים הסוער.
כולנו זוכרים את הפרסומת "מדינת ישראל מתייבשת" בכל ערוצי הטלוויזיה. היה זה ליברמן, כשר התשתיות הלאומיות, שיזם והוביל את בניית מתקני ההתפלה שפתרו את בעיית המים של ישראל, לתמיד. כשר הביטחון, לפני 7 שנים, הוא חזה את האסון שהמיט עלינו נתניהו ב-7 באוקטובר. הוא נלחם אז כאריה, מול כל חברי הקבינט שהיו שרויים באותה הקונספציה, והתנגדו פה אחד לדרישתו לצאת למלחמת השמד בחמאס. שש שעות של דיונים, הוכחות כתובות והתבססות על ניירות מודיעין לא עזרו לליברמן - הקבינט בראשות נתניהו החליט פה אחד "להכיל" את הרגיעה ולקנות שקט זמני במיליוני דולרים. יום למחרת ליברמן התפטר מתפקידו והזהיר את הממשלה: "אתם קונים שקט לטווח קצר, במחיר של פגיעה אנושה בביטחון הלאומי לטווח הארוך". כמה הוא צדק. האם זכור לכם מנהיג אחד שוויתר על הכיסא המרופד שלו כשר בכיר, רק מכיוון שלא נשמעו לאזהרותיו?
בתקופתו כשר ביטחון הוא התעקש ונאבק מול כל מערכת הביטחון על הקמת חיל הטילים בצה"ל. כולם, ככולל חיל האוויר, התנגדו נחרצות; אבל ליברמן התעקש להקציב חצי מיליארד שקלים להקמת המערכת שהיום אין חולק על חשיבותה הרבה.
כשר ביטחון הוא הוביל את התוכנית למיגון הצפון. ברגע שהתפטר, הדבר הראשון שנתניהו עשה היה לבטל את תקצוב התוכנית, והיום כולנו רואים את התוצאות. אילו תוכנית ליברמן הייתה מתממשת כחזונו, הצפון לא היה ננטש היום, ועשרות אלפי תושביו לא היו הופכים לפליטים בארצם.
אחרי הקורונה, ביקש ליברמן את תפקיד שר האוצר בממשלת השינוי, תפקיד כפוי טובה שאיש לא יצא ממנו בשלום. המדינה היתה בגירעון של 160 מיליארד שקלים, ושנה וחצי לאחר כהונתו, הוא השאיר כלכלה פורחת ומשק צומח, עם עודף תקציבי של 10 מיליארד שקלים בקופת המדינה.
הוא הוותיק והמנוסה ביותר במגרש הפוליטי. כבר למדנו שאצלו מילה זו מילה. הוא חף מכל אגו וטובת המדינה תמיד לנגד עיניו. כל אלו הופכים אותו לראוי ביותר לעמוד בראשות הממשלה.
הכותב הוא ח"כ לשעבר מטעם מפלגת צומת