נשגב מבינתי להבין איך אדם מצליח להיות גדעון לוי, או עופר כסיף. איך לעזאזל ישראלי, יהודי, שגר בארץ, שמכריו, שכניו ואולי צאצאיו משרתים בצה"ל, קודש הקודשים שלנו - מצליח להיות כל כך צדקן ויפה נפש. איך מעז לוי להופיע באל-ג'זירה, ערוץ התעמולה שהוכח כחלק ממכונת הטרור החמאסית, ולטנף נגד ארצו וצבאה. מדוע שלא יאמינו לו האירופאים והאמריקנים התמימים? אם אדם מעיד שאחותו, בשר מבשרו, גנבת, מי לא יאמין?
צפיתי השבוע בתוכנית המעולה "הצינור" של גיא לרר בערוץ 13, שהציבה את יוסף חדאד הנפלא מול גדעון לוי. חדאד התראיין באולפן, לוי מרחוק. טוב שהפרידו כוחות בין הערבי שמגן בחירוף נפש על ישראל, מול היהודי שמגן בחירוף נפש על המנוולים העזתים תומכי הטרור החמאסי-איסלאמי ומגנה את העיוורון, כלשונו, שמגלה התקשורת הישראלית"מאז 8 באוקטובר" כלפי הצד השני. בהשאלה לכדורגל - בית"ר נגד סכנין, החלוצים של בית"ר בעד סכנין, מנסים להבקיע רק שערים עצמיים.
עולם הפוך. לצפות ולא להאמין. יושב באולפן ערבי-ישראלי, גאה בארצו, בצבאו ובמולדתו, מסיר את המסכה מעל פני המחבלים המתועבים של חמאס, מדבר בגנותם ובגנות תומכיהם, נלחם את מלחמת ההסברה של ישראל הרבה יותר טוב מממשלת ביבי-סמוטריץ' המסוכנת, מדבר בהתרגשות מהולה בכאב על החטופים ועל המוסריות של צה"ל, ומנגד - מגנה את חיות הטרף של ארגון הטרור הפלסטיני.
מולו לוי - אזרח ישראלי, יהודי, נראה עייף מלהסביר את עמדתו לטיפשים שלא מבינים - מדבר על סבל בל יתואר ברצועה, מדגיש שהעולם מזדהה בצדק עם עזה, ומוסיף: "מה שקורה ברפיח אלו מחזות זוועה". על החטופים הנמקים ברפיח אינו אומר מילה, ולא על אלו שרקדו על הגגות למשמע הידיעה על טבח 7 באוקטובר, שירקו על פניהן של חטופות קשישות, שאנסו נשים ישראליות, שרצחו ילדים לנגד עיניהם המבועתות של הוריהם, שרצחו הורים מול ילדיהם המפוחדים. איך הוא מסוגל להיות כל-כך צדקן, מר נפש ואטום, מנוכר להגנת מולדתו הפצועה, בגלל האנשים שלשלומם הוא כל כך דואג? איך הוא מעז?
הביקורת היחידה שיש לי על יוסף חדאד היא שנסחף לכנות את גדעון לוי במילה "אהבל". ראשית - כי גדעון לוי הוא לא אהבל, הוא איש חכם; ושנית - כי התבטאות כזו לא מכבדת את מי שמשמיע אותה. יוסף, אתה נכס לאומי, שמור על פאסון מכובד.
לגדעון לוי אני רוצה לספר שהוא חי במדינת ישראל, לא בשבדיה. מדינה שמיום היוולדה נאלצת להילחם על זכותה להתקיים נגד המנוולים שקמו להורגה, ושעל שלומם הוא חס. 21 מדינות ערביות ו-57 מדינות מוסלמיות, שחלקן רוצות לראות אותנו טובעים בים התיכון. בנורבגיה תהיה צדקן, בישראל אתה חייב להיות חזק.
מה שמשתמע, להבנתי, מדברי גדעון לוי - ואולי ההבנה שלי לקויה - הוא שהאשמה בטבח 7 באוקטובר היא בכלל בנו, ושבתגובה היה עלינו להבליג, ואולי לבקש לבוא לכל בית בעזה ולהגיש לדייריו ורד ריחני. כדברי רובין שארמה: "ניחוח הוורד נשאר גם ביד שמגישה את הוורד".
לו היה גדעון לוי נולד כפלסטיני בעזה, והיה מצייץ ברחמים על הישראלים ששנים חוטפים טילים מחמאס - הוא היה מושלך מהגג לאחר עינויים. אלו הטרוריסטים שלהגנת אוהדיהם יוצא גדעון לוי. אני מתבייש שבמדינה שלי גרים אנשים כמו גדעון לוי ועופר כסיף. אולי כדאי להם לחבור לרב המוגדר כ"הראשון לציון" - ולעשות רילוקיישן.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי בפאר לוין תקשורת