ראש אמ"ן האלוף אהרון חליוה הראה בהתפטרותו, ובחלוף יותר מחצי שנה, את הדלת החוצה לרמטכ"ל, לשאר האלופים ובעלי התפקידים הנוספים שנושאים באחריות אך חושבים שהציבור שוכח וסולח. חליוה היה מהראשונים לקחת אחריות ולחזור על כך יותר מפעם אחת בפומבי, כדי שלאף אחד לא יהיה צל של ספק על כוונתו ללכת הביתה ולהבהיר את חלקו במתקפת הטרור ב-7 באוקטובר. הוא הסביר גם בשיחות סגורות כי לצד הסמכות העצומה יש לו אחריות כבדה, ולבסוף הוכיח כי יש לו את האומץ לממש אחריות ולא רק לדבר עליה בניגוד לאחרים.
אך לבל נשכח שברקע המלחמה בכמה זירות במקביל, הכישלון העצום ב-7 באוקטובר, לצד ההפתעה המודיעינית בקנה מידה היסטורי, האובדן הכבד של חיי אזרחים, החטופים - ביניהם ניצולי שואה ותינוקות שעדיין מוחזקים בכלובים ובמנהרות - אמורים חברי פורום המטה הכללי הנוכחי ובעלי תפקידים בכירים לקיים חשבון נפש, להבין כי מדינת ישראל גדולה וחשובה יותר מכל אגו, כבוד והיסטוריה אישית כי על הכף מונח קיומו של בית יחיד לעם היהודי.
בחודשים האחרונים השתרש בקרב חברי פורום המטכ"ל המושג "מסתתרים", והוא מכוון כלפי הקצונה הבכירה שיש לה חלק גדול בכישלון ב-7 באוקטובר, שחושבים כי אם יעמדו בצל ישכחו ויסלחו להם. על משקל נתעלם וזה יעלם.
אף טריק או אסטרטגיה תקשורתית של דובר צה"ל לא יכולים להעלים או לנקות את חלקו של הרמטכ"ל ואלופים נוספים בכישלון הענק שחלקו עוד מדמם בכמה זירות. כל אחד יחד צריך לעמוד מול הציבור ולקחת אחריות. עצם המחשבה שהם חושבים להתקדם או להישאר היא פגיעה בצה"ל, ברוחו, ובסולם הערכים שלו שיוצר את התלכיד לצבא העם. כמה עצוב שהגענו למצב הזה אך עוד יותר עצובה ההתנהלות הזו שמנוגדת לציפייה הציבורית מצה"ל וממפקדיו.
יש גורמים במטכ"ל שטוענים כי הרמטכ"ל הוא זה שביקש מראש אמ"ן להמתין בתפקידו עד שייצב את המערכת. צריך להגיד את זה בצורה ברורה: אין מקום למריחת זמן. יש מפקדים מעולים בצה"ל. התמרון הקרקעי הוכיח זאת באופן מוחץ. אל לממשלה המוזרה הזו להסס לדחוף את הצבא לסבב תפקידים רחב ומדורג במטכ"ל.
חלפה חצי שנה, ויש לא מעט קצינים מנוסים מאוד וערכיים שנדחקו הצידה. למשל: האלוף ערן ניב. לא להסס להחזיר אלופים מהאזרחות כמו האלוף במיל' ניצן אלון, האלוף במיל ליאור כרמלי והאלוף במיל' אמיר אבולעפיה. תזכרו כמה זמן לקח למערכת הפוליטית להחזיר את גבי אשכנזי לצה"ל ולבחור בו לשיקום צה"ל.
כן, חלקים גדולים בצה"ל זקוקים לשיקום ובעיקר לאמון הציבורי. השאלה הבאה היא: מי נכון שיקבל את ההחלטות וההמלצות - הרמטכ"ל הנוכחי או זה שיבוא אחריו.